באוהל ההידברות הענק

בהוראה שלא להשכיר דירות לאתיופים בקרית מלאכי, טמונה סכנה להתפשטות התופעה

נחרדנו לשמוע על המתרחש בקריית מלאכי, עיר שבה חיים יחד באינטגרציה כל גווני החברה, עם חשיפת הסכם ועד שכונת בר יהודה, שלא להשכיר דירות לבני העדה האתיופית.

אחד התושבים בשכונה טען, כי הסיבה לחתימתו על הסכם ועד השכונה היא, כי ערך ביתו עלול לרדת בחדות, אם שכניו יהיו בני העדה האתיופית.

זו אמירה מדאיגה, שאין לזלזל בה, המצביעה על סכנת התפשטות של תופעה רחבה יותר - ירידות חדות בערכי החברה הישראלית. חברה שבה ערכים כלכליים ותועלתניים, גוברים על ערכי היסוד הדמוקרטיים שלה - שוויון, כבוד האדם, סובלנות וקבלת האחר - אינה החברה שאליה אנו שואפים.

אסור לנו לקבל את התופעה, את ההתבטאויות ואת הפעולות הגזעניות. אסור לנו להסתפק בהבעת תדהמה וגינוי המעשים, אלא עלינו להשקיע ולפעול לעשייה חברתית מאומצת לשינוי המצב הקיים.

צובעים את קריית מלאכי בצבעים קודרים

קיראו עוד ב"גלובס"


החברה הישראלית זקוקה היום יותר מאי פעם לאוהל הידברות ענקי. השסעים בחברה - בין חילונים, דתיים, חרדים, עולים חדשים ובני מיעוטים - מסרבים להתאחות ואף מחמירים. במקום שיח של סובלנות, מעודדים ראשי הקהילות והעדות, דעות קיצוניות והתבצרות בעמדות. במקום היכרות הדדית ועשייה למען חיים משותפים, ישנה התרחקות, הידבקות לסטריאוטיפים, שאיפה להיפרדות וליצירת אוטונומיות נפרדות.

עם כל זאת, איני מיואש. בימים אלה אנו שואבים תקווה מהנוער הנפלא שקיים בחברה הישראלית ובקריית מלאכי. בעוד כותרות העיתונים צובעות את קריית מלאכי בצבעים קודרים, בני הנוער בעיר עסקו בכל מרצם בעשייה חברתית, תמכו בבני הקהילה האתיופית, וחיזקו את המרקם הקהילתי. מאהל הידברות הוקם בשכונה ומעגלי שיח התקיימו, כדי להעמיק את ההיכרות בין כל קבוצות האוכלוסייה. פעילות שהוכיחה כי אפשר גם אחרת.

נוכחנו לראות כי במקום שיש שוויון והאדם לא נשפט על-פי צבע עורו או שם משפחתו - החומות נופלות, והאדם הוא זה שקובע גורלו. תושבים רבים הגיעו למאהל לתמוך. בני הנוער החתימו תושבים על עצומה, המגנה את גילויי הגזענות.

די בביקור קצר ובצפייה במפגש המרגש באוהל ההידברות בקריית מלאכי, כדי להבין שישנה דרך אחרת. מפגש והיכרות יספקו לנו את ההבנה, שחיים משותפים וגישור על הפערים נמצאים בהישג יד.

התשובה לדעות קדומות ולהתבטאויות סטריאוטיפיות, טמונה בהיכרות ובהתמודדות עם החששות מה"אחר". הדרך לצמצם פערים היא דרך החינוך, ובתוך כך גם חינוך לסובלנות והבנה הדדית בין חלקי החברה.

במסגרת עבודתנו כאנשי חינוך, אנו לומדים לעתים יותר ממה שאנחנו מלמדים. הפעילות הענפה של בני הנוער בעיר, היא התשובה לעלבון שספגו בני העדה האתיופית והחברה הישראלית כולה בשכונת בר יהודה. הם לימדו אותנו כיצד ליצור מעגל של חיבור תמיכה ו"אהבת חינם", כפי שנכתב על שלט שהוצב במרכז המאהל.

לפעול לשינוי השיח

קבוצות עמותת "אחריי!" שאותה אני מלווה מיום הקמתה, פועלות להכשרת מנהיגות צעירה בפריפריה הגיאוגרפית והחברתית בכל הארץ, ומציעה דרך אחרת גם בקריית מלאכי. מדי שבוע נפגשים בשכונת וייצמן בעיר יותר מ-100 בני נוער בני העדה האתיופית, עולים חדשים לצד ותיקים, דתיים לצד חילוניים, בנים ובנות. הם אוהבים את עירם ומכירים אותה מזווית אחרת מזו המוצגת באחרונה. עבורם הסיקור התקשורתי עושה עוול לעיר שבה נולדו והתחנכו.

עלינו לפעול באחריות לשינוי השיח ולא להיסחף לתהומות של סכסוך וקרעים חברתיים. דיונים לגיטימיים וסוגיות חשובות בחברה הישראלית מתדרדרות לאחרונה לשיח אלים ומשתלח. הכתובת נמצאת על הקיר ואנו חייבים לראות בה קריאה חזקה לפעולה ולשינוי. אם נשכיל לשנות ולמתן את השיח, להשקיע בחינוך ולהאמין בנוער שלנו - תופעות אלו ייעלמו מהחברה, ויפה שעה אחת קודם.

הכותב הוא ממייסדי התנועה החינוכית-חברתית "אחריי!"

לכתבה הקודמתתקציב החינוך הוא לא הוצאה אלא השקעה