כששואלים את נזיה סראי אלדין, בעל מסעדת ניסאן שממוקמת על שיפולי החרמון, איך הוא מגדיר את עצמו, הוא משיב ש"קודם כול ישראלי". אלדין, 36, דרוזי המתגורר במג'דל שמס, שמע בבית בילדותו שרמת הגולן זה שטח שנכבש, שמתישהו יחזור לסוריה. אבל כל זה לא רלבנטי עבורו: "אני מסתכל קדימה, לא אחורה, לא מאיפה באת. זה משהו שלמדתי מהחברה הישראלית. מה עוד למדתי? שכל אחד יכול להביע את דעתו, ללא חשש. אני יכול להיות בעד אסד, וחבר שלי נגדו, או להפך, ואנחנו חברים".
אירועי הדמים וההרוגים, במיוחד בשבועות האחרונים, במלחמת האזרחים הברוטלית המתחוללת בסוריה, אינם מותירים את העדה הדרוזית בגולן אדישה. במג'דל שמס (כעשרת אלפים תושבים), כמו גם בשלושת הכפרים הדרוזים הסורים הנוספים בגולן, מסעדה (כ-3,000 תושבים), בוקעתא (כ-6,000 תושבים), ועין קיניא (כאלפיים תושבים), סוערות הרוחות. חילוקי הדעות מפלגים כפרים, וחוצים בין חברים ומשפחות. כך, בעוד שבוקעתא ועין קיניא, שם מעמדם של אנשי הדת חזק יותר, תומכות כמעט אבסולוטית בשלטון אסד, הרי מסעדה נחשבת לניטרלית למדי, ובמג'דל, שהיא חילונית בהרבה, והעיירה הגדולה, החזקה ו"הישראלית" מכל הארבע, יש יותר מתנגדים למנהיג הסורי, שגם משמיעים את קולם בגלוי.
ה"סצנה" של מג'דל שמס כוללת בתי אירוח, מלון, כמה מסעדות ואפילו פאב, אנדיפיינד שמו. השם הזה לא נבחר במקרה, והוא מבטא את ההגדרה של הדרוזים בגולן, או למעשה את אי-ההגדרה שלהם - חסרי אזרחות. לא ישראלית, לא סורית, כלום. "זה מה שכתוב לנו בתעודת הזהות", מסבירים שם.
ב-1981, כשעבר "חוק הגולן", שסיפח את רמת הגולן לישראל, הייתה לדרוזים הסורים אפשרות לקבל אזרחות ישראלית, אך רק מעטים ניצלו את ההזדמנות. מתברר כי מה שנשמע במבט ראשון כסוג של "מתנה" הוא חרב פיפיות: מי שהתפתו לקבל אזרחות ישראלית מצאו עצמם מנודים על-ידי בני עמם, כמעט סוג של בוגדים.
גסאן רבאח, 45, ממג'דל שמס, הוא הבעלים של מלון נרקיס, הממוקם ממש לפני העלייה לחרמון. הוא מגיע לפגישה עמנו לאחר שעבד כל הבוקר בעסק השני שלו, חברת בנייה. הוא, כמו רבים אחרים בעיירה, מלהטט בין שתי עבודות, יש כאלה שבין שלוש. "אנחנו אנשים חרוצים", הוא מסביר, "לא מחכים שמישהו ייתן לנו פרנסה בלי תמורה. גם חלק גדול מהתשתיות בכפר הקמנו לבד. לא חיכינו למדינה שתעזור לנו".
בימים הסוערים של אירועי פריצת גדר הגבול במאי האחרון, לובי המלון שלו תפקד כחמ"ל מאולתר: עשרות עיתונאים, מישראל ומחו"ל, התיישבו שם והחלו להעביר דיווחים. באותם ימים, גם רבאח, כמו אנשי תיירות נוספים בעיירה, ספג ביטולי הזמנות. "אנחנו מרגישים שהמדינה וכוחות הביטחון לא התנהגו איתנו בצורה הנכונה", הוא אומר. "לא אנחנו יזמנו את הדברים האלה".
"אין לו זכות להישאר"
כשישראל כבשה את הגולן במלחמת ששת הימים, היה רבאח בן שישה חודשים, כך שעל סוריה הוא שמע רק מסיפורים, בעיקר של סטודנטים מהכפר שנסעו ללמוד שם ושבו. מה שכן, אבא שלו, שהיה בקומנדו הסורי, אמר לו שהצבא הסורי היום זה לא הצבא שהוא מכיר. "הוא הכיר צבא שהיה מאורגן על מנת להגן על מדינה ולא כדי לתקוף את העם", כך רבאח. "כשאני רואה בטלוויזיה מה קורה, אני משוכנע שצריך להחליף את השלטון. מי שהרג כל-כך הרבה אנשים אין לו זכות להישאר בשלטון".
"הקולות האלה נשמעים היום הרבה יותר", אומר ישראל אשד, לשעבר מנהל התיירות במועצה האזורית גולן וכיום מייעץ בנושא תיירות למועצות מקומיות בגולן. "כל הסיפור של היחסים של הדרוזים הסורים עם סוריה מושפע מזה שלרוב המוחלט יש קרובי משפחה שם, כולל בצבא הסורי. כלפי חוץ אמנם יש הרבה תמיכה באסד, אבל יש להבדיל בין מה שהם אומרים לבין מה שהם חושבים. כל ההתבטאויות שלהם הן בזכות סוריה, והם מרגישים סורים, מה שנכון במידה מסוימת. מה שמפחיד אותם זה שאסד ישלוט בגולן. רמת החיים בסוריה היא של ימי הביניים, בעוד הדרוזים ברמת הגולן הם אנשים אמידים, בעלי מקצועות חופשיים, עם שיעור גבוה של אקדמאים, יותר מאשר הממוצע בישראל. בשבועות האחרונים, ברגע שהם הבינו שאסד אולי לא ישרוד, הם שינו את ההתבטאויות והתחילו לדבר נגדו".
"נכון שברמת אביב חיים יותר טוב", מפרשן ד"ר דן שיפטן, מומחה למזרח התיכון וראש המרכז לחקר הביטחון הלאומי בחוג למדע המדינה באוניברסיטת חיפה. "אבל אסור לשכוח שלדרוזים בגולן יש חיים טובים. האם יש להם דילמה? כן בהחלט. אך אם מסתכלים על כל המזרח התיכון יש מעט מקומות שבהם ערבים חיים טוב. תשאלי איזה סוג של חיים יש למצרי או לסורי, ותראי שלחיות ברמת הגולן זה הרבה יותר טוב מאשר במקומות אחרים בעולם הערבי. זה שאתה קם בבוקר ויודע שגם מחר תקום במיטה שלך, זה לא דבר של מה בכך. בחלק מכריע של העולם הערבי אתה חי במשטר מדכא.
"תשווי אותם לסורים גם לפני המהומות האחרונות: כסורי, אתה לא יודע מתי יזרקו אותך ואת משפחתך לכלא ויענו אותך רק כי יש לך דעה כזו או אחרת. לו הם היו אומרים על המשטר הסורי מה שהם אומרים על מדינת ישראל, ללא ספק הם כבר לא היו בחיים".
מה הם בדיוק אומרים?
"זה כמו הבדיחה על ברית המועצות הקומוניסטית, שאומרת שגם בניו יורק וגם במוסקבה יש חופש ביטוי מלא לומר שהאמריקאים מנוולים. הדבר הרלבנטי הוא מה אתה יכול לומר על המשטר שבו אתה חי. קחי את הצורה שבה הם התפרעו נגד מדינת ישראל. תארי לעצמך שהיו זורקים אבנים על חיילי סוריה. גם אילו היו נשארים בחיים, חייהם היו גיהינום. חייהם כיום בתחום היומיום הם הטובים ביותר שניתן להעלות על הדעת מול האלטרנטיבה הערבית. לא רק שהם חיים טוב בכל מובן, אלא יש להם השכלה".
בין היתר כי סוריה מעניקה להם השכלה בחינם.
"כי ישראל מאפשרת להם ללמוד בסוריה. תראי לי מקום אחר שבו מרשים לאנשים להיכנס לארץ אויב, ללמוד שם ולחזור. תארי לעצמך מדינה ערבית שבה נותנים לאנשים לצאת לארץ אויב שנמצאת איתם במצב מלחמה. הדרוזים כאן חיים במדינה מודרנית חופשית, שבה הם יכולים להתפתח בכל תחום שנראה להם. מצד שני, הם לא מאבדים את הכבוד הלאומי שלהם. למעשה, הם מוכנים לכל מצב: אם המציאות הקיימת תימשך עוד חמישים שנה הם ממשיכים לחיות טוב ולשמר את כבודם הלאומי, ואם הגולן יעבור לסוריה הם יוכלו להוכיח שכל השנים היו פטריוטים סורים ונלחמו בחירוף נפש".
"מג'דל זה אזור כבוש"
דולן אבו-סלאח, 34, ראש המועצה של מג'דל, נראה יותר כמו פרסומת מהלכת לאתר סקי באירופה, מאשר כמי שמחזיק בתפקיד של ראש מועצה. אבו-סלאח הוא אזרח ישראל מתוקף כך שאמו נולדה ביפו. בתור ילד, הוא זוכר את הנידוי של משפחתו בשל אזרחותה. בשלב מסוים, הוא מספר, השיח'ים הסורים הורו שלא להחרים מי שיש לו אזרחות ישראלית, אבל בפועל זה לא נפסק.
אבו-סלאח מנסה לשווק את מג'דל כרחוקה מהפוליטיקה של בעד או נגד אסד, אבל גם הוא מבין שאי-אפשר לברוח מזה. "התושבים מאוד מודאגים ממה שקורה", הוא אומר. "הרוב הדומם של התושבים לבם עם העם הסורי והם מקווים שזה יסתיים בכמה שפחות הרוגים. זה כבר חצה את כל גבולות האנושיות, וזה מדאיג אותנו כי חצי מהמשפחות שלנו בסוריה, ויש כאן הורים לסטודנטים שלומדים בסוריה. הם הכי מודאגים".
מהיכרותך עם התושבים, רובם מרגישים יותר ישראלים או יותר סורים?
"מג'דל בפרט, ורמת הגולן בכלל, זה אזור כבוש. גם מי שמרגישים ישראלים לא יכולים לברוח מזה. הדרוזים זו דת. ערבית זו שפה. אנחנו הערבים היחידים במזרח התיכון שנמצאים תחת משטר דמוקרטי אמיתי, מבחינת התייחסויות סוציאליות, זכויות אדם. כשהייתי ילד, הייתי בסוריה עם סבא שלי. יש שם הבדל עצום בכל מה שנוגע לזכויות אזרח.
"עם כל מה שקורה בסוריה זה לא רע ששלטון דיקטטורי יהפוך לשלטון דמוקרטי. טוב לחלום שסוריה תהיה דמוקרטית, ונקווה שתהיה לנו פינה חמה בחלום הזה. אך היום אנו חיים כאן, תחת משטר שמכבד את התושבים שלו, ולדעתי רוב תושבי הגולן היו מעדיפים להישאר תחת ריבונות ישראלית".
איך אתה מתייחס לחרם נגד מתנגדי אסד?
"בעיניי, החרם הזה לא תקף. אנחנו מדינה דמוקרטית. הגענו למצב שיש כאלה שבורחים מהאמת, רואים את ההרוגים ואומרים לך: אנחנו תומכים. הם מיעוט שלא נחשב.
ועדיין יש לא מעט קולות התומכים באסד.
"יש תושבים שהעניין הזה של השלטון הסורי גורם להם שריטה ופחד, כי הם עברו את התקופה תחתיו, ולכן הם אומרים שהם תומכים. אנשים זקנים מקבלים כאן קצבאות ושולחים אותן לסוריה. אני שומע אמירות שהכיבוש הזה הורג אותנו, אך עדיף שנהיה מציאותיים: אין מקום כבוש בעולם שקל בו כמו ברמת הגולן".
"זה לא אסד, אלה הסלפים"
חסן פכרדין, בעל אטליז במג'דל, משוכנע בנתונים הפוכים לגמרי מאלה שהציג ראש המועצה שלו: רוב התושבים הדרוזים בגולן תומכים באסד, ורק קומץ, "אולי מאה", מתנגדים. באטליז הקטן של פכרדין יש טלוויזיה המשדרת בכל שעות היום את שידורי הערוץ הסורי, הכוללים שירי הלל לאסד. פכרדין מאמין רק לערוץ הזה, שהוא לדעתו היחיד שדובר אמת, בטח לא אל-ג'זירה, שמביים, לדבריו, טבח של סורים בידי אסד.
פכרדין, 64, שנפגש איתנו בלוויית שני אנשי דת, היה בעבר מורה לשפה הערבית ולספורט בחטיבת ביניים, במשך 16 שנה, אך לדבריו פוטר לאחר שהשמיע תמיכה בשלטון הסורי. בצר לו, המר את ההוראה בקצבייה. אחד מילדיו למד רפואת שיניים בסוריה, ואילו אחר למד בטכניון. פכרדין משתוקק לשוב למולדתו: "אסד הוא הנשיא שלנו. הוא בחור מלומד, דוקטור, מבין את כל הבעיות במדינה. הוא עושה משהו טוב למדינה, קידם אותה ב-11 שנה שהוא שם. הוא נשיא של כל העדות בסוריה, לא של עדה אחת. אנו חיים בסוריה כמו משפחה אחת. אומרים: המדינה לכולם והדת לאלוהים. יש שם התקדמות בלימודים אקדמיים, העשיר חי בטוב, וגם מי שלא עשיר חי בטוב. יש כבוד לכולם. מה שקורה עכשיו זה שסוריה רוצה את האדמה שלה. הישראלים לא נותנים את האדמה בשלום, אז הדרך שלה היא לחבור לאיראן, לחיזבאללה".
כאן, אתה לא חי בכבוד?
"לא. יש לי חנות קטנה, אני לא חי כמו בן-אדם. אין לי מטעי תפוחים, כמו להרבה אחרים פה. אילו הייתי בסוריה הייתי חי יותר טוב. שם לא הייתי משלם מסים, לא ארנונה, לא חשמל. 22 מיליון מתוך 23 מיליון התושבים בסוריה רוצים את אסד. הוא חכם, הוא הולך בסבלנות. הוא יעשה שלום. הבעיה היא שישראל לא רוצה. רבין רצה. אבל כל זמן שיש כיבוש לא יהיה שלום".
אתה לא רואה מה קורה עכשיו בסוריה?
"זה לא אסד, זה לא הצבא שלו. מי שעושים את זה אלה הסלפים (תנועה באיסלאם הסוני), האנשים ששלחו אותם מסעודיה, מטורקיה, מלבנון".
"אסד טובח בעם שלו"
גם הלב של עו"ד סולימאן עמאשה מבוקעתא, 46, נמצא בסוריה, גם אם לאסד הוא מתנגד. לפני כמה חודשים הוא יצא במסגרת קבוצה של כמאה צעירים וצעירות מרמת הגולן, למפגש עם האופוזיציה הסורית באנטליה, טורקיה - מפגש שעלה לו בחרם, דתי וחברתי. "אסור לנו להיות בהלוויות ובחתונות", הוא מספר. "אסור לעבוד איתנו. זה כבר כמעט חודשיים. לאחר לחץ, הסירו את החרם, אבל ביומיום עדיין מרגישים אותו. יש חלק שלם בבוקעתא שלא מדבר איתי. במג'דל לא מתייחסים ברצינות לחרם כזה, אבל בבוקעתא כן".
אחד מקרובי משפחתו של עמאשה שוחרר מהכלא במסגרת עסקת שליט. את פניו קיבלו בסיסמאות נגד השלטון הסורי, מהלך שבעקבותיו עמאשה זכה לכינוי "בוגד". "אומרים שעדיף להיות חכם מאשר צודק, אבל מה שקורה בסוריה זה פעם במאה שנה, ובמבחן הזה צריך להיות קודם כול בן אדם", הוא אומר. "אסד טובח בעם שלו. איך אני יכול לתמוך בשלטון כשאני רואה אנשים נהרגים? אלה שתומכים אומרים שהליגה הערבית ומדינות ישראל ואירופה רוצות להפיל את השלטון. אני לא שולל את זה, אבל אפילו אם זה כך, כבר קרוב לשנה שאסד לא יכול לשמור על הביטחון של העם שלו, ושלטון כזה הוא לא טוב. מה גם שלדעתי ישראל לא רוצה שהמשטר הזה ייפול. יש גבול שקט בגולן והיא לא רוצה שיגיע שלטון שהיא לא מכירה אותו".
היית רוצה לחיות בסוריה?
"כן, גם אם כלכלית טוב לי יותר כאן אני מעדיף לחיות שם. הייתי רוצה שהילדים שלי והנכדים שלי יחיו במגזר הערבי. אנחנו רואים עצמנו בני העם הסורי, וגם החלטת מועצת הביטחון 242 אומרת כך, וגם ישראל יודעת שרמת הגולן היא חלק מסוריה.
"האישיות שלנו כאן מורכבת - חלק מרגישים דרוזים, חלק מרגישים ערבים. השלטון הסורי שיחק תפקיד מאוד גרוע ברמת הגולן. הוא התחיל להתערב דרך הסטודנטים ודרך זה שקונים מאיתנו תפוחים. יש אנשים שאומרים: אנו מוכרים תפוחים לסוריה, הילדים שלנו לומדים בסוריה, מה רע? אבל השלטון הזה לא דמוקרטי, ולכן אני מתנגד לו. לא יכול להיות שראש המדינה יהיה שם לנצח. לא כל אדם שחי בסוריה מתנגד לשלטון בגלל שהוא עני. יש עשירים שלא רוצים לחיות בהשפלה".
"הוא איש חלש אופי"
גם נדים ספדי ממסעדה מתנגד לאסד, אבל מבקש להכניס לפרופורציה את ההשפעה, או ליתר דיוק את היעדר ההשפעה, של הדרוזים בגולן על המציאות שמסביב. ספדי, 47, נולד בחורפיש, אביו ערק מהצבא הסורי בשנות ה-50, ואחרי שהגולן נכבש בידי ישראל הגיעה המשפחה למסעדה. הוא למד וחי בלונדון כמה שנים, וכיום הוא מעורב בפרויקטים בתחום האנרגיה הירוקה.
מבחינתו, נפילת אסד מחויבת המציאות. "אני מכיר אותו אישית, דרך קרובי משפחה", מעיד ספדי על הנשיא הסורי. "הוא איש חלש אופי, אח שלו ואימא שלו מנהלים את העניינים. הוא אדם חסר עמוד שדרה, לא כמו אבא שלו".
מה דעתך על מי שאומרים שהשידורים של אל-ג'זירה מפוברקים, שההתנגדות היא לא באמת התנגדות, ושההרג הוא לא באמת הרג?
"השידורים של אל-ג'זירה זה הכי אמיתי שיש. מה רע באג'נדה לעזור לעם להבין את הזכויות שלו? עד עכשיו מה ששלט זו האג'נדה של הדיקטטורה והפרופגנדה של התחנות של הדיקטטורים. אם לא אל-ג'זירה, מובארק היה נשאר".
אז מדוע יש כאן דרוזים שתומכים באסד?
"זה כל-כך צבוע לתמוך באסד. אתה חי כאן איכות חיים של אמריקה. אנשים שם אין להם מה לאכול. אנשים אומרים תודה לאל שאנחנו לא שם, האנשים חיים כאן בגן עדן. רמת הגולן והדרוזים השתלבו כל-כך טוב בישראל. הילדים שלנו בדילמה אם להחליף את העגיל והקוקו בשפם. תראי רק כמה רופאים עובדים בבתי חולים, כמה קבלנים, הילדים שלהם לא רעבים".
מערוף אבו-שאהין מבוקעתא, 37, הוא דוגמה למי שהשתלב היטב והתערה בישראל. שנים הוא עובד בפארק הירדן, מטעם החברה הכלכלית גולן, ובשנים האחרונות משמש כמנהל. ובכל זאת, ואף שמשפחתו כבר ספגה בעבר חרם בשל אזרחותו הישראלית של אחד מדודיו, הוא חושב שאסד טוב לדרוזים ושהוכיח חוזק באירועים האחרונים.
בקרב חבריו, הוא אומר, כולם תומכים באסד ורק אחד מתנגד: "הבן אדם אומר לך, אני מוציא חוקה חדשה, בוא נלך לבחירות. הוא לא נגד. הוא רוצה לתקן. האם מתאים לי ששופכים דם שם? זה לא מתאים לאף אחד. כולם זלזלו בשלטון הזה, והראשון היה אריאל שרון. זו טעות. הוא הוכיח שהוא הכי חזק במזרח התיכון, ואין לי ספק שהוא ישרוד. יש הפגנות של מיליונים בעדו. נשיא כזה, שהלך ונאם ולמחרת ירד לעם, ממה הוא מפחד? תארי לעצמך, מובארק או קדאפי היו יורדים לעם - מה היו עושים להם. אסד הנשיא היחיד שירד אל העם שלו. הוא ניצב נגד כל העולם ושורד. כולם הימרו שהוא ילך בתוך חודשיים, והנה תראי, הוא עדיין כאן. בשאר הוא צעיר, רופא, הנשיא הערבי היחיד שהוא אקדמאי. הוא מנסה לעשות דברים אך מגבילים אותו. אם ישתנה השלטון בסוריה, מי יבוא? במדינות ערב אף פעם לא תהיה דמוקרטיה. איפה שיש דתיים קיצוניים לא תהיה דמוקרטיה".
אתה בשר מבשרה של ישראל. אתה עובד במגזר הציבורי, ובכל זאת אתה מעדיף את אסד.
"נכון שאני עובד פה וקשור פה, אך אנשי הגולן קודם כול שם. אנחנו במצב הכי קשה בכל העולם. כשאני יוצא לחו"ל אני לא מוגדר. יש לי תעודת מעבר, ולכל מדינה צריך ויזה".
אם תעבור להתגורר בסוריה, תהיה לך הגדרה. למה שלא תעשה את זה?
"דרוזי אף פעם לא יעזוב את הבית שלו ואת האדמה שלו. אצלנו יש קו אדום: אדמה לא עוזבים".
חשיפה לצפון
קצת נתונים על העדה הדרוזית בישראל
127 אלף דרוזים מתגוררים בישראל, נכון לסוף 2010
4.3 נפשות בממוצע במשק בית, גבוה מהממוצע במשקי בית יהודיים אך קטן מזה של האוכלוסייה המוסלמית בארץ
55% הוא שיעור הגברים העובדים בשוק האזרחי
21% הוא שיעור הנשים העובדות בשוק האזרחי
9% הוא שיעור בעלי תואר או תעודה אקדמיים
25% הוא שיעור בעלי תעודות בגרות
81% מהדרוזים מתגוררים במחוז הצפון, היתר במחוז חיפה
ירכא הוא היישוב הדרוזי הגדול במחוז הצפון, 14.5 אלף איש, נכון לנתוני 2009
דליית אל-כרמל הוא היישוב הדרוזי הגדול במחוז חיפה, כ-15 אלף איש, נכון לנתוני 2009
כתבות
ני"ע
