הסינית הענייה שהפכה למיליארדרית ועומדת בפני עונש מוות

כבר יותר מ-4 שנים הפרארי של וו יינג מעלה אבק במגרש החניה של משטרת דונגיינג שבסין. היא לא לבד. לצדה ומאחוריה חונות עוד מכוניות פאר, שהיו פעם חלק מצי הרכב מנקר העיניים של המיליארדרית בת ה-31. ב-2007, כאשר וו יינג נעצרה ורכושה הוחרם, חנו במגרש 43 מכוניות, שערכן הוערך בזמנו על-ידי המשטרה ב-3.18 מיליון דולרים. מאז, המגרש מתרוקן לאטו כשהמשטרה מצליחה מדי פעם למכור עוד מכונית, אבל הזמן החולף לא עושה טוב לערכן: 32 מהמכוניות נמכרו בשנים האחרונות תמורת 620 אלף דולרים בלבד. עבור 11 הנותרות - שבהן שתי מרצדס SLK, ג'יפ קאיין של פורשה, רכב שטח יוקרתי של לקסוס והפרארי המאובקת שמישהו עקר ממכסה המנוע שלה את סמל הסוס הצוהל המפורסם - תסתפק משטרת דונגיינג בהרבה פחות. ירידת ערך רצינית.

אבל ירידת הערך המשמעותית ביותר שנרשמה בדונגיינג בשנים האחרונות אינה זו של המכוניות במגרש המשטרתי, אלא של האישה שרכשה אותן, ושעד לפני כמה שנים גילמה את החלום הסיני החדש של עלייה מאשפתות לעושר בלתי נתפס. זמן קצר לפני מעצרה של וונג על סדרה של עבירות כלכליות מסתוריות, היא דורגה במקום ה-68 ברשימת עשירי סין. רק חמש נשים בכל המדינה היו עשירות ממנה ושוויה עמד על לא פחות מ-576 מיליון דולרים. היא היתה בת 26 בלבד.

כיום, לא הרחק מצי המכוניות המידלדל שכבר מזמן אינו שלה, יושבת וו בתא מעצר ומחכה למוצא פיהם של שופטי בית המשפט העליון של סין על גזר דין מוות שהוטל עליה בשנת 2009, ושאושרר על-ידי בית המשפט המחוזי בשז'יאנג בחודש שעבר. החלטתם של השופטים (שבדרך כלל אינם נוהגים להתערב בהחלטותיהן של ערכאות נמוכות יותר) תקבע אם עונשה של וו יומתק או שהיא תמשיך למסלול שהתווה בית המשפט המחוזי - זה שבקצו מחכה כדור של קלצ'ניקוב בעורף.

סיפורה הלא ייאמן של וו יינג ושל גזר הדין הנורא שהוטל עליה, הוא למעשה קובץ סיפורים, שכל אחד מהם שופך מעט אור על פניה המשתנות של סין ועל הסתירות הרבות שעמן היא מתמודדת בעשורים האחרונים. הכול נמצא שם: צמיחה מסחררת, אכזריות, תאוות בצע, נובורישיות סרת טעם, ציבור עם חלומות חדשים וגדולים מאי-פעם, שמעריץ גיבורי תרבות מזן לא מוכר; פלורליזם מקוון, שפורח תחת פיקוח רופף במכוון; חוסר אמון במנגנוני המדינה; ומערכת חוקים אנכרוניסטית, שאינה עומדת בקצב של המציאות המשתנה, אך מנסה בכל כוחה למנוע מהכוחות הכלכליים האדירים לשטוף איתם גם את שאריות האידיאולוגיה של המפלגה הקומוניסטית.

וו יינג | מודל חיקוי, מושא קנאה

ההתחלה נשמעת כמו סיפור מהאגדות. וו נולדה ב-1981 למשפחה ענייה מפרברי דונגיינג, עיר תעשייתית במחוז תעשייתי לא פחות. היא נשלחה לתיכון מקצועי, אבל עזבה את לימודיה לפני סיומם כדי לסייע לקרובת משפחתה לנהל סלון יופי קטן. וו הבחינה במהירות שהנשים הסיניות חולקות עם נשות המערב אובססיה למילוי קמטים, וב-2003 פתחה סלון יופי משלה, שהתמחה בהזרקת מוצר דמוי קולגן המופק משיליות בעלי חיים. היוזמה עלתה יפה ועסקיה של וו התרחבו במהירות מסחררת - עוד מכוני יופי, נדל"ן, מלונאות ועוד. תוך ארבע שנים היא החזיקה בשבע חברות והעסיקה 780 עובדים. כל מי שהכיר אותה באותה תקופה מתאר אותה כדינמו אנושי שלא מסוגל לעצור.

כמקובל אצל מתעשרים חדשים, וו לא חסכה בהוצאות. האישה הצעירה עם הפנים העגולות ותספורת הסיר הקצרה רכשה לעצמה יותר מ-100 דירות, 43 מכוניות, אזמרגדים בשווי של יותר מ-15 מיליון דולרים, ערימות של תכשיטי יוקרה, אוסף נעליים שכפי הנראה לא היה מבייש את אימלדה מרקוס ובגדי מעצבים עם תגי מחיר שמסוגלים להעביר רעד של התרגשות גם בעמוד שדרה של כוכבות הוליוודיות עשירות במיוחד.

העיתונות המקומית אימצה את וו כדוגמה לכך שבסין החדשה יכול כל מי שיעבוד מספיק קשה לטפס אל השמיים והאישה הצעירה הפכה במהירות למודל לחיקוי ומושא לקנאה. ניתן לשער שכבר בשלב הזה היא הצליחה לצבור לעצמה כמה אויבים. בעוד יש הסכמה רחבה לגבי הרגלי הקנייה של וו ולגבי התהילה שנפלה בחלקה, המשך הסיפור קצת פחות ברור: בין 2005 ל-2007, כך נטען בכתב האישום נגדה, השתמשה וו בעושר הרב שהפגינה כדי לגייס כ-62 מיליון דולרים מ-11 שותפים עסקיים והבטיחה להם תשואה מהירה של 80%. בפועל - שוב, על-פי ההאשמות נגדה - היא השתמשה בכסף כדי לשלם למשקיעים חדשים, וחוזר חלילה. בקיצור: הונאת פונזי קלאסית, סטייל ברנרד מיידוף.

סעיף האישום הראשוני נגד וו היה "גיוס כספים לא חוקי", אולם מתישהו במהלך המשפט הוא שונה ל"הונאה פיננסית", עבירה שעליה נידונים למוות בסין מסיבות שיובהרו מיד. שלושה בעלי תפקידים בכירים בבנק אוף צ'יינה ובמפלגה הקומוניסטית, שהיו חלק מהפרשה, נידונו מאז לעונשי מאסר ארוכים. ב-2009 גזר עליה בית המשפט המחוזי עונש מוות. וו הגיבה בניסיון התאבדות שכשל.

כיוון שהדיונים במשפטה של וו התנהלו ברובם בדלתיים סגורות, אפשר להסתמך בעיקר על גרסתם של מקורביה כדי להבין מה בדיוק היא עשתה. עם זאת, ברור שגם אם וו לא הונתה את שותפיה, משהו בהתנהלותה הצליח להרתיח מישהו. בהקשר הזה נציין שכדי לאפשר את הנישואים הלא קדושים בין מערכת פוליטית אוטוריטרית, שעדיין מחזיקה בשאריות של אידיאולוגיה מרקסיסטית לבין כלכלת שוק פרועה, חשוב למדינה לשלוט בצורה מלאה במערכת האשראי ומתן ההלוואות. מי שלא מתיישר לפי החוקים, מסתכן בחייו.

"וו יינג מואשמת בביצוע מעשה של הונאה כלכלית, שפורט על נימים מאוד רגישים של המשטר הסיני - השוק השחור והאפור וההלוואות שנלקחות מגורמים כאלו", מסביר ד"ר אורי סלע, מומחה להיסטוריה סינית מהחוג ללימודי מזרח אסיה באוניברסיטת תל אביב. "בבייג'ין יודעים שיש הרבה מאוד הלוואות שניתנות על-ידי גורמים לא רשמים או חצי רשמיים - מאות מיליארדים או טריליונים של יואנים שלא ברור מה העתיד שלהם. בראיית המשטר זה דבר שמסכן את הצמיחה של סין ומערער את כל הבסיס הכלכלי שלה. המשטר רוצה לשמור על צמיחה של 8% בשנה, שתשמר את רמת החיים ולא תגלוש לאבטלה או לאי החזרת הלוואות. וכשרואים מישהי שלוקחת כספים, משתמשת בהם לשדרוג רמת החיים ולא מחזירה אותם - על-פי טענות בית המשפט, כמובן - מתייחסים לכך בחומרה רבה מאוד, ומכאן אולי חומרת גזר הדין".

חוקים שמטילים עונשי מוות על עבירות כלכליות היו קיימים בסין מימים ימימה, אולם לדברי סלע, ב-15 השנים האחרונות אפשר לזהות בסין מגמה של החמרה בעונשיהם של מורשעים בשחיתות, גם אם מדובר בפקידי ממשל בכירים. "עבירות שלפני כן לא לקחו לרמת עונש המוות הפכו לכאלה", הוא אומר.

המשטר | צמיחה בכל מחיר

בניגוד לשקט היחסי שבו מתקבלים בסין גזרי דין מוות אחרים, עורר עונשה של וו סערה ציבורית משמעותית. מיליונים של גולשי אינטרנט פתחו בקמפיין לטיהורה, יזמים ועורכי דין בכירים קראו בפומבי להקל בעונשה ואפילו דיווחים חדשותיים בעיתונים המקורבים למפלגה הקומוניסטית תיארו את הפרשה עם יותר מקורטוב של אמפתיה. אלה שנלחצו יותר מכול מגזר הדין היו כמובן יזמים פרטיים, שראו בפרשה איתות לכך שהמשטר שינה מדיניות וכי כיום לקיחת הלוואה מגורמים פרטיים מפורשת כפשע חמור נגד העם הסיני.

"הלוואות ממקורות פרטיים הן פרקטיקה עסקית מקובלת במחוז שז'יינג", אמר לבי.בי.סי סגן יו"ר לשכת המסחר של המחוז, צ'ן ג'ון. "הן תרמו משמעותית להצלחתם של אנשי עסקים מקומיים ולצמיחה הכלכלית המהירה פה".

בבלוג בעל השם הנוגע ללב MyWuYing, ביטא אביה של וו בצורה בוטה קצת יותר את הסנטימנט הציבורי הרווח כלפי הפרשנות החדשה לעבירות פיננסיות: "אם וו יינג צריכה למות בגלל מה שהיא עשתה, אפשר פשוט להניח מכונת ירייה בכל מקום במחוז שז'יינג ולצאת למסע הרג חסר אבחנה. אני יכול להבטיח לכם שכל מי שכדור ייפגע בו הוא לווה או מלווה".

באוקטובר האחרון קיבלה סין מושג מה עשוי לקרות כשבנקים מצמצמים את גובה ההלוואות שהם נותנים. חמישית מ-360 אלף העסקים הקטנים והבינוניים בעיר וונשאו הפסיקו את פעילותם בגלל חניקת תזרים המזומנים שלהם ורבים מבעלי אותם עסקים נמלטו ממנה. כלכלנים הסבירו לאחר מכן שמחנק האשראי נוצר בגלל מדיניות מוכתבת מגבוה שנועדה להילחם בעליית שיעור האינפלציה. חלק מהסוחרים הסתכנו כשפנו לגורמים פרטיים כדי להזרים כסף לעסקיהם. אחרים פשוט העדיפו לעצור את פעילותם.

במכתב פתוח לבית המשפט העליון של סין, כתב שנג ז'י, שהיה פרקליטה של אלמנתו של מייסד סין, כך: "לאור המציאות המסובכת של השווקים הפיננסיים, יש לפתור את הבעיה באמצעות פתיחתו של השוק ויצירת מערכת פיננסית חופשית והוגנת ולא לשמור על מונופול פיננסי באמצעות החלת עונש המוות". בית המשפט הגיב בלקוניות והודיע שהמקרה של וו ייבחן ב"זהירות".

"וו יינג נתפסת כהתגלמות החלום הסיני", אומר סלע. "הרבה מאוד סינים חולמים לצאת מנקודת מוצא קשה יחסית ולהגיע לקצה השמיים. העלייה המטאורית של סין בעשרים השנים האחרונות גורמת להרבה אנשים לחשוב שזה גם אפשרי".

בניגוד לאתוס החלום האמריקאי, הממשל הסיני אינו מעודד אנשים להתעשר בצורה ישירה. עם זאת, לאור העובדה שהממשל מעודד את המסחר ואת הכלכלה ומנסה להגיע למצב שיש יותר כסף בסין, ההתעשרות של אינדיבידואלים נתפסת כתוצר לוואי שאין בו פסול.

"כשפותחים בורסות, לא רואים בהתעשרות דבר שלילי בהגדרה", אומר סלע. "יש הרבה אנשים שאומרים שהיא לא עשתה דבר שאחרים לא עשו. ההשערות שעפות באוויר, ואף אחד לא יודע איזו מהן נכונה ואיזו לא, הן שוו יינג נשפטה כי היא הצליחה מהר מדי, משום שהיא אישה, משום שלבעלי תפקידים בכירים במפלגה היו סיבות לחסל אותה ומשום שזו דרכו של המשטר הסיני לשדר מסר לגבי המדיניות שלו כלפי השוק האפור וכלפי שחיתות. אי אפשר לדעת מה מתוך זה נכון, אבל מאחר שהסיפור שלה קיצוני כל-כך, לא מן הנמנע שהיא הייתה על הכוונת".

ד"ר אורנה נפתלי מהחוג ללימודי מזרח אסיה באוניברסיטה העברית מסכימה: "ההזדהות עם וו נובעת משני גורמים - ההערכה כלפיה על הצלחתה לבנות את עצמה ולהפוך לאישה עשירה, והתחושה הציבורית שלפיה המעשים שבהם היא הואשמה אינם יוצאי דופן. בלי לקבוע אם היא אשמה או לא, הרבה אנשים בסין סבורים שוו הסתבכה עם הגורמים הלא נכונים, ושכולם עושים את הדברים שהיא הואשמה בהם. חלק גדול מהציבור סבור שהיא נבחרה להיות שעיר לעזאזל משום שהיא אולי נפלה קורבן לתככים של פקידי ממשל מקומיים. ההאשמה בפשע כלכלי היא דבר שהממשל משתמש בו לעתים כדי לסמן אדם שלא מוצא חן בעיניו".

הציבור | מחאת האינטרנט

מעבר לשאלת הצדק או חוסר הצדק שבסיפור משפטה של וו יינג, נפתלי מבקשת למקד זרקור בקמפיין האינטרנטי שמנהלים למענה מיליוני גולשים ורואה בו ביטוי מעניין במיוחד לרוחות השינוי שנושבות בסין: "בשנים האחרונות אנחנו רואים שקהל גולשי האינטרנט בסין מנסה להשפיע על הממשל ועל מערכת המשפט. היו מקרים שגולשים הצליחו להביא נושאים להתייחסות במדיה הרשמית ואפילו לשינוי בתוצאות המשפט. ב-2009 היה, למשל, מקרה שבו פקידה בבית מלון הותקפה מינית על-ידי שלושה פקידי ממשל מקומיים. היא התגוננה והצליחה להרוג אחד מהם ולפצוע אחר. כשעמדו להאשים אותה ברצח, הגולשים הצליחו לברר את פרטי המקרה והפיצו אותם ברשת. היו גולשים שביקרו את הבחורה כשהיא אושפזה בבית חולים לחולי נפש וגולשים אחרים פרסמו בכל מקום את הפרטים של הפצוע ושל התוקף השלישי והביאו לכך שבסופו של דבר שניהם סולקו מהמפלגה והעונש של המותקפת הופחת. כל זה קרה רק בגלל הקמפיין של הגולשים".

ואיך המשטר מתייחס לקריאת התיגר הזו על המערכת המשפטית?

"הוא בבעיה. מצד אחד, האינטרנט מאוד חשוב להתפתחות הכלכלית של המדינה; מצד שני, אתה יכול להבין שהם מאוד פוחדים. הם מפעילים כמה סוגים של צנזורה ומנטרלים ביטויים שמכוונים נגד הממשל. עם זאת, ברגע שהביקורת מופנית נגד הממשל המקומי, ולא נגד הממשלה המרכזית או המפלגה - למשטר יש אינטרס להציג את עצמו כמגן ההמונים. יש פה גבול מאוד דק. זה לא משטר שנשען רק על דיכוי, אלא גם על לגיטימציה, ולכן חשוב לו להראות שהוא קשוב לעם ולדרישותיו. האינטרנט מבחינתו זה סוג של שסתום לחץ".

גם ד"ר סלע אומר שהמשטר הסיני בהחלט קשוב להלכי הרוח הציבוריים במדינה, אולם אומר שהוא אינו סבור שהשלטון חושב שהוצאתה של וו להורג אכן תעורר זעם ציבורי משמעותי: "מערכת המשפט הסינית יודעת שהמטרות העיקריות שלה הן לשרת את המפלגה ואת המדינה, ולאו דווקא את הצדק ואת האמת. אני מניח שהשופטים שיידרשו להחליט אם לאשר לביצוע את גזר דין המוות של וו יינג יבחנו את העובדות, אבל לא פחות חשובה תהיה השאלה מה זה אומר מבחינת סין לבצע את גזר הדין. בטווח הארוך אין השלכות יוצאות דופן. השאלה של וו יינג כאדם פרטי היא די זניחה. מה שחשוב למשטר זה שאלות אחרות: האם אי ביצוע גזר הדין ייתפס כמתן אור ירוק לעבירות דומות והאם גזר דין קל גם יבהיר את החוקים הפיננסיים בצורה מספיק טובה לשחקנים הכלכליים במדינה.

"צריך לזכור שבציבור הרחב הסיני אין כלפיה אנטגוניזם יוצא דופן. הסקרים מראים שהציבור תומך בה וסבור שנעשה לה עוול - שהעונש שהוטל עליה מוגזם או שהעובדות לא נכונות או גם וגם. לעומת זאת, מערכת המשפט תמיד יכולה להציג את הסיפור ככזה שעושה צדק עם הציבור משום שוו יינג ניהלה אורח חיים מאוד ראוותני ומנקר עיניים. פער המעמדות בסין גדול מאוד, ולכן יהיה קל להם למנף את המקרה כך שהוא ייראה ככזה שבו המשטר נלחם נגד התופעות של הישארות הכסף הגדול בידי שכבות מצומצמות בחברה".

ומה עם מחאה בינלאומית? זה שיקול?

"לא ממש. העולם מוכן להתפשר על הרבה דברים שנעשים בסין כדי לקחת חלק בכלכלה שלה, ואני די משוכנע שלא תהיה פה מחאה ברמה הרשמית. אם השאלה שלך היא אם הוצאה להורג תפגע בקשרים הכלכליים של סין עם העולם, אז התשובה היא שכנראה שלא. צריך לזכור שלרוע מזלה, וו יינג כאדם היא לא המרכז בסיפור הזה".

ובהנחה שבית המשפט העליון יאשרר את ביצוע גזר הדין, הוא אכן יבוצע במהירות?

"אני מניח שכן. הדבר האחרון שהמשטר צריך זה לייצר מרטירית שיושבת ומחכה לגזר דינה".

עלייתה ונפילתה של וו יינג

1981. לידה

וו, בת למשפחה ענייה מפרברי דונגיינג, מגיחה לאוויר העולם

1998. פרנסה

וו נאלצת לעזוב את לימודיה בתיכון המקצועי כדי לסייע בפרנסת המשפחה

2003. יוזמה

וו פותחת סלון יופי שמתמחה בהזרקת מוצר דמוי קולגן

2006. הצלחה

הסלון הקטן הופך לשבע חברות ו-780 עובדים

2007. עושר

העסקים פורחים ו-וו מדורגת כאחת משש הנשים העשירות בסין

2008. אישומים

הרשויות בסין מגישות נגדה כתב אישום בגין "הונאה כלכלית"

2009. נפילה

בית המשפט המחוזי מרשיע אותה וגוזר עליה מוות בירייה

2011. אי-ודאות

וו ממתינה להחלטת בית המשפט העליון בסין