ערב אופראי משובח

ההפקה הזו של "לוצ'יה די למרמור" באופרה הישראלית אינה מושלמת, אבל ניתן לסכם אותה כהצלחה גדולה. עיקר ההתפעלות היא מהצד המוזיקלי, בהובלתו של דניאל אורן. אורן הצליח להביא לארץ סוללה מצוינת של סולנים מחו"ל, והתוצאה בהתאם.

"לוצ'יה די למרמור" מבוססת על רומן של סר וולטר סקוט, ועלילתה מתרחשת בסקוטלנד. היא מספרת את סיפור אהבתם הטראגית של לוצ'יה ואדגארדו, שלא מתממשת עקב שיקולים פוליטיים ומסתיימת במותם של הגיבורים.

המוזיקה שכתב דוניצטי נותנת משקל גדול ליכולת הקולית של הזמרים, ושיאה היא ב"אריית השיגעון" המפורסמת של לוצ'יה.

בהפקה הנוכחית יש שלושה קאסטים שונים לשני התפקידים הראשיים (לוצ'יה ואדגארדו), ושני קאסטים לתפקידים המשניים. בצוות שהופיע אמש (יום שני) היה הבדל ניכר בין הזמרים הזרים והישראלים. הישראלים, שמילאו כולם תפקידים משניים, היו בסדר אך איש מהם לא התעלה. הזמרים הזרים, לעומתם, היו מעולים. במיוחד בלטו הבריטון הרומני יונוט פסקו (Ionut Pascu) בתפקיד אנריקו, הטנור הספרדי המצוין סלסו אלבלו (Celso Albelo) בתפקיד אדגארדו, הבאס האנגלי דארן ג'פרי בתפקיד ריימונדו, ומעל כולם זמרת הסופרן האנגליה ג'סיקה פראט (Pratt) בתפקיד לוצ'יה. זהו תפקיד "בל קנטו" רצחני מבחינה קולית, שדורש לא רק וירטואוזיות קולית אלא גם יכולת הבעה לירית ודרמטית. לפראט יש את כל אלו בגדול, ובנוסף גם מיומנות נדירה לבנות משפט מוזיקלי באופן אפקטיבי מאוד מבחינה רגשית. ממש זמרת נהדרת. מה יהיה בקאסטים האחרים? קשה לי לנבא.

חלל סתמי

ההצלחה המשיכה גם בניצוחו של דניאל אורן, שהוביל ביצוע מרשים מאוד מבחינה מוזיקלית. אורן הצליח להוציא אמש את המיטב מתזמורת ראשל"צ וממקהלת האופרה, ואפילו הנהימות המסורתיות שלו בזמן הניצוח לא הצליחו לפגום בהנאה.

בכל הקשור לצד הוויזואלי, הסיפור כבר הרבה פחות מלהיב. התפאורה לאופרה נשארת זהה לכל אורכה - מעין חלל גדול עם קירות מתכתיים, שהוא אולי פונקציונלי לעלילה אך סתמי למדי. הרגע היחיד שיכול להיחרט בזיכרון הוא תמונת החתונה, שם מופיעה מקהלת ענק לבושה באדום ושחור. בעיה נוספת היא העמדות חלשות: ברוב האופרה פשוט עומדים ושרים.

לטעמי, הבעיה העיקרית בהפקה הייתה התאורה. זה בלט במיוחד בתחילת המערכה הראשונה, עם אור מסנוור שמנע כל אפשרות לראות את הבמה כראוי. בהמשך המערכה הבעיה אפילו התגברה, כשהקיר האחורי נפתח והאור מאחוריו הציף את האולם. למרבה המזל, ביתר המערכות - הבמה חשוכה יותר והבעיה נפתרת מאליה. זו הפקה שנייה ברציפות שבה יש באופרה בעיה של סינוור (הראשונה הייתה "מהגוני"), וחבל.

"לוצ'יה די למרמור" מאת דוניצטי באופרה הישראלית. מנצח: דניאל אורן. בית האופרה, 12.3