שתיקת העובד

שתיקה רועמת היא כלי חזק, מניפולטיבי, ולא ממש בוגר. אין מדובר בתקופת צינון יזומה שלאחריה מלבנים עניינים, או בשתיקה הנובעת מביישנות, אלא באמצעי נידוי תוקפני שממש מענה את ה"אויב". עוצמת הפגיעה שלה גבוהה ביותר, ויש שטוענים שזו התגובה המעליבה והמכאיבה ביותר שחוו.

זהו אקט שקט של שליטה: אנשים מרגישים שחבר שנוהג כך ממש שולט בהם, באווירה, ובאופן שבו הם עצמם מתנהגים בסופו של דבר בסביבת עבודתם. בכך, הוא מסכן את ביצועיהם ואת תדמיתם בעבודה.

לא לשחק את המשחק

לרוב, ההתנהגות האגרסיבית-פאסיבית לא משיגה את מטרתה ומבלבלת את האויב. האנשים שזוכים לה מחבר לא מרגישים בנוח, לא יודעים איך לפעול, ורואים בכך קריאה למלחמה. תגובתם האינטואיטיבית היא לנהוג באופן דומה, כשכללי המשחק הם - מנצח מי ששותק זמן רב יותר.

אך המשחק מוביל לאבדון: תגובה זהה רק מסבכת עוד את העניינים, מרחיקה, מקצינה רגשות (בעיקר שליליים), ויוצרת כשלי תקשורת וקונפליקטים עמוקים וארוכי טווח, שבשלב מסוים קשה לעמוד על טיבם ונסיבותיהם ולתקנם.

לכן, לא חשוב כיצד בוחרים לפעול, העיקר שממשיכים לנוע - לא עוצרים את העבודה או משנים תכניות, ולא מתפתים להגיב באופן זהה המשמר את השתיקה ומחריף את השלכותיה. במילים אחרות, לא כדאי לשחק לפי כללי המשחק של הקולגה, במיוחד אם הוא אחד שנוהג כך בעקביות ובכל פעם מוצא לו קורבן אחר. אם אין בררה, אפשר לתקשר עמו דרך מיילים או מתווכים מגשרים (מנהל, יועץ חיצוני).

רק מילה טובה או שתיים

אפשר קטוע את האינטראקציה הלא נעימה ולשבור את השתיקה בכך שפועלים בדרך הפוכה ומנסים לשפר את מערכת היחסים.

פנייה אגבית, נעימה ועקבית "(מה שלומך הבוקר?", "איזה פקק היה הבוקר, איך הצלחת להגיע בזמן?", "אני יוצא לצהריים, תצטרף?") עשויה לגרום לעובד השותק להתרכך, להבחין בכוונות הטובות של חברו, ואולי להרגיש נוח ובטוח לפתוח את אשר על ליבו.

יחד עם זאת, כדאי להיות מוכנים גם לאפשרות שהגישה החיובית תתסכל את הקולגה השותק, שמנסה ללא הצלחה להביע את עצמו בדרך היחידה שהוא מכיר. זה עלול אף להרגיזו: "הוא בטוח מרגיש שאני כועס עליו, איך הוא מרשה לעצמו להתנהג כאילו לא קרה כלום?".

ישר ולא סביב

לפעול ההיפך אפשר גם אחרת: הקולגה שתקן, מסתיר ולא מתקשר? יש לגשת אליו ולנהוג במקסימום תקשורת ופתיחות. בלי ללכת סחור סחור, לחרוץ: "בוא נדבר". זה עשוי להיות בדיוק מה שהקולגה ייחל שיקרה אך לא היה מסוגל ליזום.

בשיחה, חשוב לזכור, השותק יטה להישאר עקבי. אין לצפות שיקדמהּ בעצמו, ועדיף להתנסח באקטיביות: "התנהגותך לא מובנת לי, האם משהו מטריד אותך? אשמח לשמוע אם נפגעת ממני, אם אתה כועס, או אם עובר עליך משהו שאוכל לעזור בו".

חשוב להעלות לתודעת הקולגה שהמצב הנוכחי מסכן את מעמדו המקצועי - הוא פוגע בעבודתם המשותפת וכן בביצועיו של כל אחד מהם בנפרד. ההנחה היא שאדם שנוהג כמותו שבוי ברגשותיו עד כדי כך, שאינו חושב על הסכנה הזו בעצמו. ומאחר שרוב האנשים חושבים על האינטרסים שלהם ("What is in it for me?"), זה עשוי לעורר אותו, לגרום לו להבין שדרכו לא יעילה ואף הרסנית, ולרצות לשנותה.

ואם אין ישועה גם בשיחה והקולגה ממשיך לדבוק בשיטתו, אין צורך להמשיך לדרבנו להיחשף. עדיף לסכם: "טוב, אולי טעיתי ולא הבנתי את שפת הגוף שלך. בוודאי היית אומר לי אם משהו היה מפריע לך". משפט כזה גורם לקולגה להבין שלא השיג את מבוקשו בדרכו הלא-יעילה, ושהחמיץ הזדמנות פז ללבן עניינים, שכן מבחינת חברו העניין הוכרע.

שלוש ארבע ולעבודה

לבסוף, אפשר לנסות להתנתק רגשית מהתנהגות הקולגה ולהתרכז רק בהיבט המקצועי. להבין שאם זו דרכו, כנראה יש לו בעיה אישית וקושי לתקשר, ואין טעם לאמצה. יתכן גם שיהיה בלתי אפשרי לנהוג כיועץ וכחבר ובאמת לעזור לו, וחבל על השקעת משאבים מיותרת ובלתי מניבה.

אפשר לחשוב על דרכים עקיפות לעבוד ביעילות וביצרנות למרות התנהגות הקולגה, ואפשר גם לשדר אכפתיות בפני הבוס - להעלות בפניו את האפשרות שעובדו מוטרד ושכדאי שיתייחס לכך (בלי להאשים או להלשין, כדי לא להחמיר את המתח. המטרה היא לשפר את האינטראקציה, ולא להיפך).

מבחינת המנהל, עליו לזכור שהתנהגות אגרסיבית-פאסיבית לרוב מעידה על עובד מוטרד, כועס או מתוסכל, ובאחריותו לברר מה מסתתר מאחוריה. גם אם זו דרך מעצבנת ומקשה, יש לקחת בחשבון שלא כולם מביעים רגשות בצורה זהה, ולא כולם מנוסים בהבעת כעס בדרכים אפקטיביות. התעלמות המנהל רק תוביל לכך שביצועי העובד ייפגעו עד שיפסיק להועיל לארגון, או שיעזוב מרוב תסכול, וחבל לאבד עובד טוב.

- אילו התנהגויות נוספות של עובדים נתפסות כאגרסיביות פאסיבית?

- למה לדעתכם התנהגות אגרסיבית פאסיבית נתפסת כה תוקפנית ופוגעת?

יעל מהודר היא יועצת ארגונית. מאמריה מבוססים על הידע והניסיון שרכשה באינספור תהליכי ייעוץ ופיתוח מנהלים בארגוני הייטק ותעשייה, ולאנשים פרטיים. המאמרים מיועדים להעשרה, אינם תחליף מקצועי ואישי המתאים למידותיו של כל אדם ואדם, ואין להתייחס אליהם ככאלה. פרטי הסיפורים האישיים במאמרים טושטשו לשמירת פרטיות מושאיהם. פניות ליעל מהודר יש לשלוח לדוא"ל yaelmehoudar@gmail.com, ואפשר ליצור עמה קשר גם בפייסבוק.