פרס: "כל אשה נולדת אמא וגברים אף פעם לא מתבגרים"

סביב שולחן ששימש בזמנו את ראש ממשלת בריטניה במאה ה-19, בנג'מין ד'יזראלי, אירח אתמול (ב') נשיא המדינה שמעון פרס מספר אמהות ובנותיהן במסגרת אירוע נוסף בסדרת מפגשים בנושא "תרבות וספרות".

כשבקהל נמצאות נציגות ארגוני נשים, תלמידי ותלמידות בית הספר קריית חינוך מרחובות וגם ראומה וייצמן, אשת הנשיא השביעי, נפתח האירוע שציין באיחור מה את יום האשה הבינלאומי.

‏"אני מיותר כאן, אתן צריכות גבר?", שאל פרס, אבל הוא כמובן לא הרגיש מיותר, אלא מאוד בנוח בחברת הקהל באולם, שרובו הגדול הכיל נשים, ומיד פנה לשתף בתובנותיו על נשים וגברים, ברוח פמיניסטית. "ההבדל בין גבר לאשה, הוא שכל אשה נולדת אמא וכל גבר מת תינוק. גברים אף פעם לא מתבגרים", קבע הנשיא בן ה-89 לקול צחוק הקהל ומפה פנה לנושא אחר חביב עליו - שירה וספרות.

‏"מה ההבדל בין פרוזה ושירה?", הוא שאל ומיד ענה: "היה אחד שאמר שזה כמו ההבדל בין הליכה לריקוד. הליכה היא תכליתית ושירה זה לנשמה. זו חוויה עמוקה. הכל בנפש". מפה הוא הזכיר את לאה גולדברג, הגדיר אותה כ"משוררת עצובה" והדגים זאת דרך שניים משיריה שקרא.

‎אין קץ לילדות

‎במסגרת הערב אירח בית הנשיא מספר זוגות של אמהות ובנותיהן, אחד מהן היה של השופטת בדימוס, עדנה ארבל, ובתה, המשוררת והגניקולוגית-אונקולוגית, שגית ארבל אלון, שגם הקימה את מרכז "בת עמי" לטיפול בנפגעי ונפגעות תקיפה מינית. בהתאם, היא הגדירה את עבודתה כ"כשאני נחה מהתקיפה המינית, אני מתנחמת בסרטן". גם היא הקריאה אחד משיריה וסיפרה שאף אמה שילבה בפסקי הדין הרבים שלה מספר שירים.

האמא ארבל, ברוח הנושא של יום האשה, סיפרה על מקרה אחד שעסקה בו, עוד בימיה בפרקליטות המדינה, ונצרב בזיכרונה: "הגיעה אלינו בחורה שבהיותה ילדה נאנסה במשך שנים על-ידי דודה. השנים חלפו, היא בגרה, נישאה ונולדו לה שתי בנות ואז היא הרגישה שהיא רוצה להתלונן ולהעיד נגד דודה. המחוקק, אגב, הכיר בתופעה של תלונות מאוחרות במקרה כזה ולכן יש תקופת התיישנות ארוכה יותר במקרים מעין אלו.

‏"התיק נסגר ואותה בחורה הגיעה אליי לפרקליטות וביקשה לפתוח אותו. כשהיא תיארה את שעבר עליה בילדותה, היא ממש חזרה לגיל 3-4 - שמה אצבע בפה וישבה בכסא כמו שבלול. זה היה תהליך ובסוף הגשנו כתב אישום. היא העידה והדוד הורשע.

‏"בשלב הזה כבר עברתי מהפרקליטות לבית המשפט. הבחורה ביקשה לבוא ולבקר וכשבאה, היא סיפרה לי: "עכשיו, כשהסיפור נגמר וגם קיבלתי פיצויים, אני נוסעת עם משפחתי לדיסני וורלד, להרוויח את הילדות שלי שאבדה".

‎‏"המאבק הכי גדול הוא המאבק על המילה"

‎בשלב זה חזר פרס לדבר על ספרות, בהתפייטות מסוימת ובנימה חצי הומוריסטית: "המאבק הכי גדול הוא המאבק על המילה. תחשבו על זה. מלחש של אהבה ומה לומר לאבא ולילד וגם לעצמך. אם אין מילה לרגש, הוא נותר אילם. כל אשה מחכה שהבעל יאמר את המילה הנכונה ולרוב היא ממשיכה לחכות וכל גבר רוצה שהאשה תפנק אותו, גם אם לא מגיע לו. בלי מילה, כמעט שאין חיים".

משם הגיע תור זוג האמא-בת הבא - העיתונאית לוסי‎ ‎אהריש ואמה, סלווא. לוסי סיפרה כיצד היה זה, כערביה-מוסלמית, לגדול בדימונה היהודית. לצד חוויות טובות, או לפחות ניטרליות ("הייתי 'אמא של שבת' בגן ושמש בחנוכה"), היא גם סיפרה על הצורך להתמודד עם גילויי גזענות בבית הספר, אבל בסיכום הכולל היא לא מצטערת על שגדלה בחברה שונה: "זה פתח אותי לעולם גדול יותר ופיתח אצלי סובלנות לאדם שמולי".

באירוע השתתפו גם ריימונד ויעל אבקסיס, יהודית ותמר רותם והזמרות דינדין ועליזה אביב.