הכי קשה שאפשר

מהתמודדות עם הערכה עצמית גבוהה מדי, דרך מינוי פרקליט לשטן ועד גנטיקה ■ 14 נקודות על הדרך לקבל החלטה נכונה

22/03/2012, 15:28
חיים שפירא / צלם: תמר מצפי

בחודשים האחרונים נדמה כי מקבלי ההחלטות בישראל נדרשים לשורה של החלטות חשובות וקשות, הכרעות שאפילו ציניקנים גמורים מסכימים כי הן קשות מנשוא. כשהשעה הגורלית הזאת מצטרפת לתחושה של רבים ולפיה תהליך קבלת ההחלטות אצלנו סובל מפגמים מהותיים, שלא לומר מקולקל ממש, אפשר להבין מאיפה נובעות החרדות הקיומיות שמוטמעות כמעט אצל כל ישראלי. הנה 14 נקודות שיכולות לעזור בעת קבלת החלטה.

1) לפני שמקבלים החלטה, חייבים לברר מהי המטרה כי אחרת נהיה דומים לאתלט שהגיע לאצטדיון מלא מרץ, אך שכח באיזה ענף ספורט הוא אמור להתמודד. גם החתול צ'שייר הציע לאליס לברר לאן היא רוצה להגיע לפני בחירת הדרך שבה תלך.

2) חלק חשוב, שלפעמים הולך לאיבוד בתהליכי קבלת החלטות, הוא להחליט כיצד מתכוונים להחליט.

3) רוב מקבלי ההחלטות לא יאהבו את הסעיף הזה: חייבים לחשוב לפני שעושים. אני יודע שמאוד קוסם לעשות ורק לאחר מכן לחשוב, אך אני ממליץ בכל זאת להיצמד לגרסת "נחשוב ונעשה".

חדש: באפשרותכם לסמן קטע מהמאמר ולשתף רק אותו. סמנו קטע ושתפו.
4) אחד ההבדלים החשובים בין מדינאי לפוליטיקאי הוא ההסתכלות לטווח הרחוק. קיר אטום מסתיר בפני פוליטיקאי את האפשרויות הנמצאות מעבר לקדנציה שלו. סיום כהונתו של מדינאי מהווה עבורו קיר זכוכית שקופה, שדרכה הוא מתבונן אל העתיד. החלטות פופוליסטיות בנוסח "אחריי המבול" מאפיינות את הפוליטיקאים ואינן מנת חלקן של מדינאים. (ושאלה למחשבה: "האם יש מדינאים בארצנו בזמנים אלה?").

5) עם זאת, יש לזכור שככלל קשה מאוד לדמיין את העתיד. ובכלל, כשמדובר בקבלת החלטות לטווח רחוק, יש תמיד לזכור את אמירתו של צ'כוב: "רק אלוהים יודע להבדיל בין הצלחה לכישלון ברגע קבלת ההחלטה".

6) אסור להתבלבל בין חשיבה לבין ארגון מחדש של דעות קדומות הרווחות בחברה. הפסיכולוגים נתנו את השם Bandwagon effect לנטייה להאמין במשהו מפני שרבים מאמינים בו. נזכיר בהקשר הזה את מה שכתב (בצדק) הנרי דוד תורו: איש אחד אשר צודק יותר מאחרים, כבר מהווה רוב.

7) חשוב שלכל מקבל החלטות חשובות יהיה פרקליט של השטן - מישהו חד שכל ובעל ידע רב בנושא, הנוקט עמדה מנוגדת לעמדה מרכזית בדיון. הפרקליט יציג את כל נימוקי ה"נגד", ורק אז תתקבל ההחלטה. אסור שבהחלטות חשובות תהיה מוקף אנשים "אומרי כן" - זה אמנם עיסוי נעים לאגו, אך בסופו של דבר, זה אומר שלא קיבלת כל עזרה בתהליך החשיבה.

8) ההחלטה לא לקבל שום החלטה היא לרוב החלטה גרועה ביותר (ראו, למשל, את בעיית האוכלוסייה הבדואית בישראל).

9) הרעיון לא להסתכן כלל, עלול להסתבר כמסוכן ביותר. אגב, היום יודעים המדענים שנטייתנו לקחת סיכונים או להימנע מהם, היא ככל הנראה גנטית ברובה. ואכן, ישנם אנשים שחייבים לקפוץ בנג'י כל יום (עדיף בלי חבל) וישנם כאלה החושבים שלשבת בבית בגינה ולשתות קפה זה סיכון לא מבוטל.

ורק תחשבו על כך שייתכן שההחלטות החשובות ביותר מתקבלות רק בשל הימצאותם של גנים אלה או אחרים אצל מי שמקבלים את ההחלטות.

10) בנג'מין ד'יזראלי לימד שהאסטרטגיה המסוכנת ביותר היא לנסות לעבור תהום בשתי קפיצות (בתולדות ישראל לא חסרים ניסיונות כאלה).

11) אנשים נוטים להתעלם מן העדויות שסותרות את הדעה שהייתה להם מלכתחילה ובמקביל גם להעצים את העדויות שמאששות דעה זו.

איש חכם נשפט לא רק לפי דעותיו, אלא גם (ואולי בעיקר) לפי יכולתו לשנות דעות אלה כאשר צריך.

12) אפקט של דאנינג-קרוגר. שני מדענים מאוניברסיטת קורנל, ג'אסטין קרוגר ודוד דאנינג, פרסמו ב-1999 מאמר שזיכה אותם בפרס שנובל (IgNobel Prize) - פרס הניתן על כל מיני תגליות מדעיות מוזרות. השניים גילו כי אנשים שאין להם שום מושג בנושא כלשהו, חושבים שהם מומחים גדולים לאותו נושא, בעוד אנשים שמתמצאים בנושא זה, יודעים להעריך את ידיעתם נכונה ולפעמים אף מעריכים את עצמם פחות מדי. לא מאוד מפתיע? זו הסיבה שלמרות היותם מדענים מוערכים, הם זכו בפרס לא מחמיא.

מה באמת קורה כאשר מקבל החלטות אינו יודע שהוא לא יודע? כנראה שלעולם לא נדע. לזאת מתווספת לא פעם גם הבעיה הבאה: איש שאינו מצטיין בכלום, אך הפך לאישיות רמת דרג, אומר לעצמו שאם הגיע לאן שהגיע, כנראה שהוא שווה יותר ממה שאפילו הוא חשב.

13) אשליית הקונצנזוס היא נטייתם של אנשים לחשוב שרבים חושבים כמוהם. אנחנו שונים מאוד זה מזה, ולכל אחד מאיתנו עולם משלו. אני, למשל, מכיר אנשים שלא אוהבים את המוזיקה של מוצרט, אנשים שכסף לא חשוב להם, אנשים שלא אוכלים תות שדה, מפחדים מתרנגולות ועוד ועוד. אף אחד מהם לא חושב שהוא יחיד במינו.

לעתים קורה שאנשים אינם משכילים להבין שהיריב אינו דומה לנו, ושהרעיון הכי גרוע זה לנסות לנבא את צעדיו לפי "מה הייתי עושה במקומו".

14) המשפט "אני לא אסטרטג בהכשרתי, אך אני חושב שאת הבעיה האיראנית יש לפתור על-ידי...", מתחרה בטיפשותו רק במשפט "אני לא מבין כלום בתורת הקוונטים, אך..." (גם "אני לא כלכלן בהכשרתי, אך לא נראה לי שיש בעיה לפרוץ את מסגרת התקציב", הוא מועמד ראוי בתחרות).

הכותב הוא ד"ר למתמטיקה ולהוראת המדעים ומומחה לתורת המשחקים

haims@globes.co.il

הכתבה המלאה במגזין G - לקבלת הגיליון ועיתון גלובס לחודש מתנה >>ועידת ישראל לעסקים 8-7 בדצמבר 2014 – לפרטים והרשמה >>
 
 
חזרה למעלה