גינטר גראס והחשש ממוסלמים

בסוף השבוע שעבר התקיימו בכמה ערים בגרמניה הפגנות תמיכה בסופר גינטר גראס, שטען כי ישראל - ולא איראן - היא האיום הגדול על שלום העולם והזהיר כי ניסיונות ישראל לעצור את התחמשותה הגרעינית של האחרונה יסתיימו במכת מנע גרעינית ובהשמדת העם האיראני.

אף שאינני מכיר את המפגינים, ולא ראיינתי אותם, אני מרשה לעצמי להסתכן בכמה ניחושים: ראשית, גורל העם האיראני מעניין אותם כמעטפת הנקניקייה; שנית,רובם אינם אנטישמיים במודע וייתכן שלרבים מהם יש ידידים יהודים, כמאמר הקלישאה; שלישית, והכי חשוב - מה שמטריד את אותם מפגינים יותר מכול הוא העובדה שגרמניה מספקת לישראל צוללות. "התמיכה הצבאית הזו עוד תעלה לנו ביוקר", כך, אני משוכנע, הם חושבים לעצמם.

בין השנים 2003 ל-2007 עקבתי ככתב לענייני העולם היהודי אחר "האנטישמיות החדשה": הטענה המרכזית של ישראל ושל הארגונים היהודים בעולם הייתה שביקורת קיצונית על ישראל יכולה להיות נגועה בסוג חדש של אנטישמיות, שמייחס למדינת היהודים את אותן דעות קדומות שיוחסו בעבר ליהודי כאינדיבידואל. "ישראל הפכה ליהודי שבין המדינות", הסבירו אותם גורמים והוכיחו שהביקורת על ישראל חריפה באופן בלתי-פרופורציונלי מזו שסופגות מדינות אחרות, לרבות מדינות מערביות, המבצעות מעשים חמורים פי כמה.

אלא שתמיכה בדברי גראס אינה אנטישמיות במובן של שנאת היהודים כיהודים, או אפילו שנאת מדינת היהודים ככזו. אין כאן, לדעתי, גם הזדהות או אמפתיה אמיתיות כלפי ה"קורבנות" - הפלסטינים, הלבנונים או האיראנים. מה שיש כאן בעיקר הוא פחד אנוכי, שנפוץ במערב אירופה ובמידה פחותה בארצות הברית.

מדובר בפחד עמוק מעימות עם העולם המוסלמי, פחד שהופך לשנאת ישראל בגלל החשש שהמוסלמים יראו במערב את האחראי להקמת המפעל הציוני ולתמיכה בו לאורך השנים - ויענישו אותו על כך.*התפקיד שממלאת כאן ישראל הוא משני ולא עיקרי, אבל חשוב להבין את מקור השנאה:*גראס לא יהיה האחרון שישמיע אמירות כאלה נגד ישראל ומספר התומכים בדעותיו רק ילך ויגדל.