"ללא צלמים בשטח, עימותים הופכים להרבה יותר אלימים"

אחת האמירות השגורות בעשורים האחרונים לגבי צילום היא ש"תמונה שווה אלף מלים". הסרטון שבו נראה סמח"ט הבקעה סא"ל שלום אייזנר מכה בנשקו פעיל שמאל אירופי הפך תוך זמן קצר לסרטון ויראלי ברשת, באתרי החדשות ובמהדורות חדשות בכל רחבי העולם. הנזק התדמיתי שנוצר לישראל כתוצאה מפרסום הסרטון עדיין קשה להערכה.

בניסיון להתחקות על העוצמה הטמונה בצלם ומצלמתו פנינו לחתן פרס ישראל וצלם "הארץ", אלכס ליבק, שתמונה שצילם, בה נראים שני אנשי שב"כ מובילים את אחד ממחבלי קו 300 כשהוא עדיין בחיים, חשפה את פרשת קו 300 שטלטלה את המדינה.

- הדחתו של סא"ל אייזנר בעקבות הסרטון מעלה מחדש את סוגית כוחה של המצלמה, שהיא מעין מקבילה לאמרה "העט חזקה יותר מהחרב". אתה מסכים עם הקביעה הזאת?

"תצלום אחד לא יכול לעשות הרבה, אבל לאורך זמן תצלומים כן עושים משהו, כמו למשל התצלומים המזעזעים ממלחמת וייטנאם. יש כמה אימג'ים במלחמה הזו שהצליחו לחלחל לאט-לאט לדעת הקהל, וזה עשה משהו. אבל קשה לי להאמין שדבר אחד, תצלום אחד כמו של אייזנר, יכול באמת לשנות".

- אז בעצם אתה אומר שלמרות שהצילום של הסמח"ט עושה הרבה רעש, הוא למעשה חסר השפעה ממשית?

"לא. יש לו השפעה שאני לא יודע למדוד אותה. ברור שיש לו. מספיק לראות כמה התקשורת מטפלת בזה. אנשים בכל רחבי העולם צפו בסרטון ובתמונות שמציגות התנהגות חמורה מאוד, שנראית לגמרי אמיתית ואלימה.

"השאלה היא, אם אנחנו מסתכלים לטווח ארוך, האם יש לזה משמעות. כרגע כן. זה מאוד מאוד מסעיר".

- האם הסרטון הזה תופס את המהות של האירוע - או שהוא מנפח אותו מעבר לכל פרופורציה?

"אין דבר יותר חזק מאימג' מצולם, בייחוד במקרה כזה שבו נראה חייל עם נשק מתקיף אזרח. זה לא נראה טוב. אני לא יודע מה היה שם בדיוק, אבל האימג' עצמו הוא מאוד מאוד חזק. מי שמנפח את זה זו התקשורת. כולם יצאו בכותרות ראשיות עם הסיפור הזה.

"הבעיה היא שגם בכלי התקשורת התייחסו והגדירו את התנהגות הקצין כ'טיפשות' בגלל שהוא לא שם לב שיש מצלמה. כלומר, גם הם התייחסו לצילום ולא לעצם הפעולה עצמה, ואז הדיון עובר לפסים אחרים. אבל זה לא מצליח לטשטש את העובדה שזה בדיוק מה שקרה.

"בסך-הכול אני חושב שלתמונה יש הרבה כוח. עד כמה? זה נורא תלוי, בהשקפת העולם של גוף התקשורת, באופן שהוא מדגיש או מסתיר אותה. זה הכול משחקים של אור וצל. המלחמה היום מתנהלת דרך התקשורת".

- האם אתה מרגיש שהמצלמה ואתה כצלם משמשים מגן לאוכלוסייה מעצם הימצאותך בשטח?

"כן. בלי ספק. אני אתן לך דוגמה אותה חוויתי על בשרי. יש לי חברים חרדים בירושלים, שמדי פעם היו מתקשרים אליי לפני הפגנות ומבקשים שאני אבוא ואביא אתי כמה שיותר צלמים. באחת הפעמים שאלתי למה. אז הם פשוט אמרו ש'כשהמשטרה רואה צלמים, הם פחות מתעללים ומכים אותנו'.

"אני חושב שאחרי פרסום הסרטון הזה יהיה עוד יותר קשה לצלמים להגיע לאירועים בשטח. ואם יצליחו להגיע, אז גורמי הביטחון יתנהגו בעדינות עד שהם יסתלקו משם".

- מה קורה כשאין מצלמות באירועים מסוג זה?

"קשה לי להגיד, כי אני תמיד עם המצלמה, אבל אין לי ספק שכשאין אף צלם - הדברים מגיעים לעימות הרבה יותר אלים. זה מיליון אחוז. ההופעה של הצלמים ממתנת".

- נתקלת פעם בדילמה אם לפרסם תמונה שהמשתקף ממנה מנוגד לאידיאולוגיה שלך?

"אני איש שמאל מובהק. אתן לך דוגמה הפוכה, של תמונה שדווקא התאימה לי מבחינת ההשקפה, אבל בכל זאת לא פרסמתי אותה: לפני שנתיים הייתי בפורים בחברון וצילמתי שם את הרב לוינגר בתמונה שמאד התאימה לי מבחינת השקפת העולם שלי, כי אני לא סובל את לוינגר ואת המתנחלים שגרים שם.

"כבר למעלה משנתיים שלוינגר יושב בכיסא גלגלים. אני צילמתי את לוינגר על כיסא גלגלים, כשדוחפים אותו מתנחלים מחופשים, ומסביבם יש גם ערבים. התמונה הייתה כל-כך ביזארית ומבזה, שזה היה נראה לי יותר מדי פוגעני, והחלטתי לגנוז אותה.

"הדילמות שלי אם לפרסם הן לא פוליטיות. השיקול שלי הוא לא לפגוע בפרט או לבזות אותו. היחס לבן אדם המצולם הוא נורא חשוב. אסור בשום אופן להשפיל אנשים. אם אין ממש צורך, אז למה? רק בשביל להגיד איזה צלם טוב אתה? זה לא מעניין".

 על הכוונת