מושלם: קווין דוראנט קורא תגר על טבעת האליפות

קווין דוראנט יושב על אחת הקורות שיוצרות את המסגרת של הגג באולם של אוקלהומה סיטי ת'אנדר, כלומר הרבה יותר מדי גבוה, ומבטיח שהקבוצה שלו מוכנה לזכות באליפות. בזה, פחות או יותר, הסתכם הפרומו הראשון בקמפיין של רשת ESPN ושל האחות הגדולה, רשת ABC (שתיהן בבעלות וולט דיסני), לקראת הפלייאוף ב-NBA, קמפיין שקיבל את השם A Champion Will Rise.

זו דרך מוזרה לכאורה למכור לציבור האמריקאי את הפלייאוף כאירוע: אוקלהומה סיטי היא השוק הכי קטן ב-NBA (כ-560 אלף תושבים בעיר), מרחק שנות אור במובן הזה מלוס אנג'לס ומיאמי למשל, שמציעות קבוצות (לוס אנג'לס לייקרס ומיאמי היט), ובעיקר שחקנים (קובי בראיינט ולברון ג'יימס), עם קורות חיים יותר מרשימים. אבל הבחירה בדוראנט הייתה הכול חוץ ממוזרה. למעשה, היא הייתה המסקנה המתבקשת מקריאה של מפת הכוכבים בליגה בשנה האחרונה.

בזמן שג'יימס ליהק את עצמו לדמות הנבל (בעקבות ספיישל טלוויזיוני מגלומני בקיץ 2010 שבו הוא הודיע שהחליט לעבור מקליבלנד למיאמי), ובראיינט שמר על מקומו הקבוע ברשימת עשרת הספורטאים הכי פחות אהובים בארצות הברית של המגזין פורבס (גם ג'יימס נכנס לרשימה, שמבוססת על סקר עומק, מאז המעבר למיאמי) - דוראנט, 23, היה להרבה יותר מאחד הכוכבים הצעירים שאמורים לרשת את בראיינט ואת ג'יימס. הוא נעשה הנכס הכי חם של ה-NBA.

בקיץ האחרון, כשהליגה הייתה בהשבתה והאפשרות שבכלל לא תהיה עונה הייתה ריאלית, דוראנט השאיר את ה-NBA בשיח הציבורי כמעט בכוחות עצמו. ב-1 באוגוסט הוא הגיע למשחק ליגת קיץ בראקר פארק בהארלם, ניו יורק, מגרש כדורסל מיתולוגי שבשנות ה-60 וה-70 אירח אגדות כמו ווילט צ'מברלין, קארים עבדול ג'באר וד"ר ג'יי (ג'וליוס ארווינג). דוראנט שיגע את הקהל עם 66 נקודות, יותר מ-150 קטעי וידיאו מהמשחק הועלו ליוטיוב, והווידיאו שמתעד אותו קולע ארבע שלשות ברציפות בסוף המשחק הפך לוויראלי: 3.2 מיליון צפיות עד אמצע אוקטובר.

דוראנט היה בדרכים במשך רוב הפגרה. הוא השתתף בכל משחק כדורסל שמצא (מליגות הקיץ של וושינגטון ובולטימור ועד משחקי ראווה בסין ובפיליפינים); תיעד את המסעות שלו בסדרה אינטרנטית בשם 35th Hour; הצטלם לסרט Thunderstruck, הפקה משותפת של אולפני וורנר ברוס וה-NBA (הוא הכדורסלן הראשון המשחק בסרט שהליגה שותפה בו מאז שמייקל ג'ורדן שיחק ב"ספייס ג'אם"); והשתתף בהומז' של נייקי לסרטי "בחזרה לעתיד", פרסומת שנועדה לקדם קו נעליים שההכנסות ממנו נתרמו לעמותה לקידום המחקר על פרקינסון של השחקן לשעבר מייקל ג'יי. פוקס, וצברה כמעט 3.5 מיליון צפיות ביוטיוב.

בסוף אוקטובר, כשדוראנט כבר לא הצליח למצוא משחקי כדורסל וחיפש גיוון מהאימונים האישיים, הוא החליט שבא לו לשחק פוטבול. הוא שיתף במידע הזה יותר מ-1.8 מיליון עוקבים בטוויטר (דוראנט מאוד פעיל במדיה החברתית; יש לו גם 2.2 מיליון אוהדים בפייסבוק), וסטודנט מאוניברסיטת אוקלהומה סטייט בשם ג'ורג' אוברביי צייץ חזרה שהוא מארגן משחק בקמפוס בסטילווטר, מרחק שעה וחצי מאוקלהומה סיטי. כמה שעות אחר כך דוראנט כבר היה על מגרש הפוטבול בקמפוס עם אוברביי ועם סטודנטים נוספים, בעוד רגע שנהיה להיט אינטרנטי.

הרגעים האלה שכנעו לא מעט אנשים בארצות הברית שדוראנט, למרות הפסאדה הצנועה והבלתי אמצעית שלו, הוא גאון שיווקי. כראיה הם מביאים את סיפור הילקוט: בפלייאוף 2011 דוראנט התחיל להגיע למסיבות העיתונאים אחרי המשחקים עם תיק גב כאביזר אופנה; תוספת מקורית שלו לטרנד הנוכחי ב-NBA, המכונה גיק-שיק וכולל גם משקפיים בעלי מסגרת שחורה עבה, סוודרים מכופתרים, אפילו עניבות פרפר לפעמים. התיק נעשה פופולרי, נייקי מיהרה לייצר קו מוגבל של תיקי דוראנט שנמכרו כולם, ובסתיו הקרוב תצא לחנויות קולקציה שלמה. "הוא יצר עסק", אמר צ'אק טרל, מנהל שיווק בנייקי, "שלא ידענו שיש לנו".

נייקי, שהחתימה ב-2007 את דוראנט על חוזה של 60 מיליון דולרים לשבע שנים, אחראית על רוב ההכנסה שלו מחוץ למגרש: 10 מיליון דולרים בשנה (מתוך 25 מיליון בסך-הכול), שכוללת גם חוזים עם גייטורייד, ענקית התקשורת Sprint, יצרנית הדאודורנטים Degree Men, יצרנית קלפי הספורט Panini America, יצרנית משחקי הווידאו EA Sports ויצרנית האוזניות Skullcandy.

הפורטפוליו הזה, שצפוי להתעבות משמעותית בשנים הקרובות, מספיק כעת למקום ה-17 ברשימת מאה הספורטאים החזקים בעולם של מגזין בלומברג, שמשקללת את הפופולריות עם נתוני הצפייה של הענפים, הכנסות מחוזי חסות, הנוכחות של הספורטאים במדיה החברתית וסקרים שבדקו את המודעות אל הספורטאי.

נשמה זקנה

גאון שיווקי או לא, ארצות הברית והעולם נהיו מודעים לדוראנט קודם כול כי הוא ספסימן כדורסלני. דוראנט, מלך הסלים של ה-NBA בשלוש השנים האחרונות (הראשון שמוביל את הליגה בנקודות שלוש עונות ברציפות מאז מייקל ג'ורדן), רשום כסמול פורוורד (מספר 3), אבל משחק כמו שוטינג גארד (מספר 2) לכל דבר. דוראנט גם רשום כמי שגובהו 2.06 מטרים, אבל קווין לאב ממינסוטה טימברוולבס, שזכה עמו במדליית הזהב עם נבחרת ארצות הברית באליפות העולם בטורקיה ב-2010, משוכנע שהוא "הרבה יותר קרוב ל-2.13 מטרים".

השוטינג גארד המודרני, שהמייצגים האידיאליים שלו הם כמובן ג'ורדן ובראיינט, הרבה יותר נמוך (שניהם בגובה 1.98 מטרים). דוראנט הוא למעשה השוטינג גארד הפוסט מודרני הראשון: האורך שלו (גם של הידיים: 91.4 סנטימטרים - רק חמישה פחות ממקל מטאטא, שנותנים לו מוטת כנפיים של 2.28 מטרים) מאפשר לו לזרוק בנוחות מכל נקודה על הפרקט, מעל כל שומר, ולא בא על חשבון מהירות, זריזות וקואורדינציית יד-עין ברמות הגבוהות ביותר.

"אני לא חושב שאי-פעם היה קווין דוראנט", אמר דוק ריברס, מאמן בוסטון סלטיקס, "אני לא חושב שאי-פעם היה מישהו שאפשר להשוות אותו אליו. הוא יכול לעבור אותך בכדרור, הוא יכול לשחק נגדך עם הגב לסל, הוא זורק מעליך. אתה לא יכול לשלוח עליו שמירה כפולה כי הוא רואה מעליך. אני לא חושב שהיה שחקן שיותר קשה להתכונן אליו בשנים ששיחקתי ואימנתי. אתה ממש מרגיש שאתה מבזבז את הזמן שלך בהכנה אליו. הוא בכל מקרה הולך כנראה לקלוע".

דוראנט למד לקלוע במרכז ספורט קהילתי במחוז פרינס ג'ורג' במרילנד. הוא נולד בוושינגטון די.סי, ובילדותו עבר עם אמו, וונדה פראט (דוראנט הכיר את אביו, וויין פראט, אבל לא גדל איתו), מעיר קטנה לעיר קטנה ברחבי המחוז. דוראנט היה ילד מופנם, בלי הרבה חברים, "נשמה זקנה", אמרה וונדה פראט, ששלחה אותו למרכז הספורט הקהילתי בגיל 8, גם בשביל הסיכוי שהוא ימצא שם דמות אב.

הוא מצא שם שניים: המאמנים צ'רלס "ביג צ'אנקי" קרייג וטראס "סטינק" בראון. בראון וקרייג לא רק זיהו את הכישרון המיוחד של דוראנט והקדישו לו זמן; הם עזרו לו לבנות - בשיתוף פעולה עם אמו, שדרשה שיורידו אותו לספסל כשהוא לא השקיע מספיק לדעתה - מוסר עבודה שלימים יהיה אחת התכונות המפורסמות שלו.

"העבודה שהוא השקיע פה הכינה אותו להיות שחקן NBA", אמר בראיין שיברס, מתנדב ותיק במרכז. "הוא היה מגיע לכאן בתשע בבוקר ומתרגל עד עשר בלילה. הם אימנו אותו כאילו הוא כבר שחקן NBA".

צ'רלס ביג צ'אנקי קרייג לא הספיק לראות את דוראנט משחק ב-NBA. בשנת 2005 הוא נורה למוות בוושינגטון. הוא היה בן 35. מאז דוראנט משחק עם המספר 35, שנהיה חלק בלתי נפרד מהמותג המסחרי שלו. טראס סטינק בראון, שדוראנט מכנה אותו עד היום "הסנדק שלי", נשאר בסביבה כל השנים, מוודא שבן הסנדקאות שלו ימשיך לעבוד.

בשנה האחרונה שלו בתיכון, דוראנט היה נוסע בכל בוקר שעה ברכבת, כדי להגיע לבית הספר ב-7:30 ולהספיק להתאמן 45 דקות לפני שהלימודים מתחילים. אחרי האימון הקבוצתי אחר הצהריים, דוראנט היה נשאר על המגרש עוד לפחות 45 דקות לעבוד לבד. "הוא היה יכול לשחק בשבילנו ביום שישי בלילה ולשחק בשביל וושינגטון וויזארדז (קבוצת NBA) בשבת בלילה", אמר סטו וטר, שאימן את דוראנט בתיכון מונטרוס, "והוא היה רק בן 17 באותה תקופה. הוא היה עד כדי כך טוב".

דוראנט אולי היה מספיק טוב ל-NBA כבר אז, אבל הוא נאלץ לחכות: ב-2006 הליגה קבעה ששחקנים יוכלו להירשם לדראפט רק בגיל 19, ולמעשה חייבה אותם לשחק לפחות שנה במכללות. דוראנט בחר באוניברסיטת טקסס באוסטין. בקיץ, לפני שהלימודים התחילו, הוא לקח כמה קורסים בקמפוס, ויום אחד פגש את עוזר המאמן, ראסל ספרינגמן. ספרינגמן סיפר לו על השעות שמרקוס אולדריג', כיום כוכב פורטלנד טרייל בלייזרס ובין 2004 ל-2006 שחקן בטקסס, השקיע מעבר לאימונים הקבוצתיים. בסביבות חצות באותו יום ספרינגמן קיבל טלפון מדוראנט, שסיפר לו שהוא בדיוק סיים אימון קליעות.

דוראנט קלע 25.8 נקודות למשחק בעונה היחידה שלו בטקסס, ונעשה הפרשמן (שחקן שנה ראשונה) הראשון בהיסטוריה שזוכה בתואר שחקן השנה במכללות. הוא הודיע שהוא נרשם לדראפט 2007 מיד בסוף העונה, והשאלה היחידה הייתה באיזה מקום הוא ייבחר - ראשון או שני.

הבחירה מספר 2

הבחירה הראשונה בדראפט 2007 הייתה של פורטלנד. ההתלבטות הייתה בין דוראנט לגרג אודן, סנטר מאוניברסיטת אוהיו סטייט עם איכויות הגנתיות שהושוו לאלה של ביל ראסל האגדי. 23 שנים קודם, בדראפט 1984, פורטלנד הייתה בסיטואציה דומה: אז הייתה לה הבחירה השנייה (יוסטון רוקטס לקחה את הסנטר האקים אולג'וואן בבחירה הראשונה), והיא התלבטה בין סאם בואי, סנטר מבטיח אך נוטה להיפצע מאוניברסיטת קנטקי, לגארד בשם מייקל ג'ורדן מצפון קרוליינה. פורטלנד בחרה בבואי, שהקריירה שלו מעולם לא המריאה בגלל פציעות, וראתה את ג'ורדן לוקח את שיקגו בולס ואת ה-NBA לעידן פנטסטי.

אף שלדראפט 2007 הייתה ארומה של דז'ה וו ל-1984, פורטלנד הלכה שוב על "האיש הגדול", ובחרה באודן בתקווה לתיקון היסטורי. אלא שהמציאות אכן זימנה תסריט דומה, ואודן, שנפצע פעם אחר פעם, הפך גם הוא לטרגדיה ספורטיבית. הבחירה השנייה הייתה של סיאטל סופרסוניקס, קבוצה ברגרסיה שהייתה בדרך לאוקלהומה סיטי (המעבר קרה בקיץ 2008, אז שונה גם השם לת'אנדר). זו הייתה ההחלטה החשובה הראשונה של סאם פרסטי, הג'נרל מנג'ר החדש, שהיה אז רק בן 30, והיא הייתה ההחלטה הכי קלה שלו: קווין דוראנט.

פרסטי, שכסטודנט לתואר ראשון היה בין המועמדים למלגת רודס האולטרה יוקרתית, צמח בחממה הניהולית של סן אנטוניו ספרס - המודל הכי מוצלח של קבוצה משוק קטן ב-NBA (ארבע אליפויות מאז 1999). הוא נחשב לאחד המוחות הצעירים המבריקים בכדורסל האמריקאי, מחלוצי השימוש בניתוחים סטטיסטיים מורכבים בכדורסל (סייברמטריקס בעגה המקצועית), אבל גם אדם שעושה תחקירי אופי מדוקדקים על כל שחקן שהוא בוחר. בדוראנט, אמר פרסטי, "חשבנו שאנחנו מקבלים מישהו שיכול להיות לא רק שחקן שנוכל בסופו של דבר לבנות סביבו, אלא מישהו שיגלם את הערכים שקיווינו לבסס בארגון".

הערכים של דוראנט ופרסטי נתקלו במכשול צפוי בתחילת הדרך: הפסדים. דוראנט אמנם זכה בתואר רוקי השנה ב-2008, אבל הקבוצה הצעירה (עשרה שחקנים מתחת לגיל 25 בסגל), שפרסטי בנה ברצף של עסקות חדות ובחירות דראפט מוצלחות, הפסידה 119 מ-164 משחקים בשנתיים הראשונות שלהם. המפנה הגיע באמצע עונת 2008/9, כשמוסר העבודה של דוראנט הדביק את יתר השחקנים ויצר תרבות חדשה בקבוצה.

שחקנים שלא הגיעו לאימון שלוש שעות לפני הזמן קיבלו מבטים עוינים מחברים שלהם. ימים חופשיים נחשבו לאתגר שהצוות המקצועי נותן לשחקנים, איך לפתח את המיומנויות האישיות שלהם. פעמיים בשבוע בכל ספטמבר, כשקבוצות NBA עדיין טכנית בחופשה, שחקני אוקלהומה סיטי נפגשים מוקדם בבוקר במתקן האימונים של הקבוצה, עולים על אוטובוס ונוסעים לערוץ נחל ליד אדמונד, אוקלהומה, להתחרות בטיפוס על מדרון. גם מנהלים בכירים ועובדים זוטרים בארגון נוהגים להשתתף במסורת החדשה.

"קורים באוקלהומה סיטי דברים שלא קורים בשום מקום אחר בליגה", אמר קווין אולי, ששיחק ב-11 קבוצות ב-NBA והגיע לת'אנדר בקיץ 2009, "אף פעם לא ראיתי שחקנים כל-כך מאוהבים זה בזה".

השילוב בין כימיה, מחויבות, אנרגיה וכישרון התפוצץ בעונת 2009/10: דוראנט נבחר לראשונה למשחק האולסטאר, והיה לשחקן הצעיר בהיסטוריה שזוכה בתואר מלך הסלים עם 30.1 נקודות למשחק; ואוקלהומה סיטי ניצחה חמישים משחקים בעונה הרגילה (לעומת 23 בעונה הקודמת), ומתחה את האלופה, לוס אנג'לס לייקרס, בסיבוב הראשון בפלייאוף לפני שנכנעה 4:2.

ב-7 ביולי 2010, יום לפני שלברון ג'יימס הודיע במשדר טלוויזיוני מיוחד שהוא עובר למיאמי, דוראנט הודיע בציוץ בטוויטר שהוא האריך את החוזה שלו באוקלהומה סיטי בחמש שנים (תמורת 85 מיליון דולרים). חודשיים אחר כך הוא הוביל את נבחרת ארצות הברית, החלשה יחסית (בלי אף אחד מהשחקנים שזכו במדליית הזהב במשחקים האולימפיים בבייג'ין ב-2008), לזכייה באליפות העולם באיסטנבול - תואר שהאמריקאים לא זכו בו מאז 1994. דוראנט קלע 38 נקודות בחצי הגמר נגד ליטא, 28 בגמר נגד טורקיה (כולל שבע שלשות), ונבחר לשחקן המצטיין בטורניר.

יומיים אחרי גמר אליפות העולם דוראנט כבר היה באדמונד, אוקלהומה, מטפס על המדרון לצד החברים לקבוצה. אוקלהומה סיטי, בזכות הפופולריות המתגברת של דוראנט, שודרה 24 פעמים ברשת ברודקאסט בעונת 2010/11 (לעומת שלושה שידורים במצטבר בשנתיים הקודמות), ולא אכזבה: היא ניצחה 55 משחקים, ובפלייאוף הגיעה עד גמר המערב, שם היא הפסידה 4:1 לדאלאס מאבריקס, האלופה שבדרך.

האלופה שבדרך?

הרבה אנשים רציניים ב-NBA ומסביב לליגה מאמינים שהעונה אוקלהומה סיטי היא האלופה שבדרך, בעיקר כי דוראנט עשה קפיצה נוספת. הפגרה של דוראנט, מלבד המחויבויות המסחריות, הוקדשה כמעט כולה לעבודה אינטנסיבית על החלקים היחסית פחות טובים במשחק שלו עם ג'סטין זורמלו, מאמן אישי בן 27 מאלכסנדריה, וירג'יניה, שהקים חברה בשם Best Ball Analytics. זורמלו העביד את דוראנט שלוש-ארבע פעמים ביום רגיל, שהתחיל בשש בבוקר והסתיים מאוחר בלילה. התרגילים הותאמו אישית לדוראנט, על סמך ניתוחי וידיאו שביצע זורמלו.

"הוא פשוט כל-כך רעב להשתפר", אמר זורמלו, "שהוא יכול לעשות כמעט כל דבר שאפשר לעשות על המגרש, והוא רוצה לעשות את כל הדברים האלה, והוא רוצה לעשות אותם מושלם". הפרפקציוניזם של דוראנט הביא אותו בנובמבר לאקרון, אוהיו, למחנה אימונים של שלושה ימים עם לברון ג'יימס, שתועד במיני סדרה האינטרנטית Striving for Greatness. ג'יימס ודוראנט היו בין השחקנים הבודדים שהגיעו בכושר לעונה המקוצרת, שהחלה ב-25 בדצמבר, וזה לא מקרי שהם גם היו שני המתמודדים הבכירים על תואר השחקן המצטיין של העונה, ה-MVP.

דוראנט התחיל את הפלייאוף כמו ששחקנים גדולים מתחילים פלייאוף: בסל ניצחון 1.5 שניות לסיום המשחק הראשון בסדרה נגד דאלאס, אלופת העונה שעברה. אוקלהומה סיטי טאטאה בסוויפ את דאלאס 0:4 בהצגה הכי מרשימה בסיבוב הראשון, וקו העלילה שלה ימשיך להיות האטרקטיבי ביותר בפלייאוף. בחצי גמר המערב היא אמורה לפגוש את הלייקרס של קובי בראיינט, בגמר המערב את סן אנטוניו של טים דאנקן, ובגמר הפלייאוף את מיאמי של לברון ג'יימס. "כשאני מסתכל סביבי", אומר דוראנט בפרומו של ESPN, "אני לא רואה קבוצה שאין לה מה להגיד. אני רואה קבוצה שמוכנה לתת הצהרה".

רק בן 23

קווין דוראנט, הישגים בולטים

3 פעמים אול-סטאר, כולל תואר השחקן המצטיין של אול-סטאר 2012

3 פעמים מלך הסלים של הליגה

2 פעמים נבחר לחמישיית העונה

2010, מדליית זהב באליפות העולם בכדורסל עם נבחרת ארצות הברית, כולל תואר השחקן המצטיין של האליפות

2008, רוקי השנה ב-NBA

2007, שחקן השנה במכללות