עכשיו זה בטוח - גוש האירו יתפרק

זה יקרה בכפייה ולא מרצון. העם היווני מבין שהאירו מגן עליו מקריסה

ועכשיו זה בטוח. גוש האירו יתפרק, או ישנה צורה באופן משמעותי, אבל זה יקרה בכפייה ולא מרצון.

נמנעתי זמן רב לעסוק במשבר הכלכלי האירופי במסגרת זו, כאשר הסיבה העיקרית לכך הייתה נעוצה בהשפעה הממתנת שחבילת ה-LTRO העניקה לשווקים הפיננסיים (בגודל טריליון אירו), מבית מדרשו של מריו דראגי (ראש הבנק האירופי). חבילה זו נתנה מאז תחילת השנה תחושה כללית של מעין PUT, מטעם אותו בנק מרכזי אירופי, לגבי המערכת הבנקאית שלו, ואף לגבי המימון השוטף של חובות המדינות הבעייתיות.

כעת, כאשר הסתיימו הבחירות בצרפת, ויותר חשוב, ביוון, וכאשר התחדשו רעשי הרקע המאיימים מצד ספרד, חשבתי שהגיע הרגע לייצר מאזן ביניים. אני חייב לציין בנימה אישית מסוימת שלמרות השעות הרבות שכבר ביליתי במעקב אחרי הסאגה המתפתחת באירופה, שר האוצר הגרמני הצליח להפתיע אותי מאוד.

על-פי דיווח מן ה-11 לחודש בבלומברג, Schaeuble המעיט בקטסטרופה היוונית, ולמעשה האיץ בה במרומז לעזוב את האירו. כמו כן, התבשרנו ביום ראשון, שגם אנשי הבנק המרכזי עצמו מדברים על כך ש"יהיה ניתן להכיל את עזיבתה של יוון". זו פעם ראשונה שנציגים רשמיים כה בכירים, וחשובים, עושים זאת. שר האוצר להרחיק לכת באומרו ש"זה כנראה לא יהיה נורא כל-כך, כי התכוננו לכך כבר שנתיים".

מדוע בכל זאת זה כנראה לא יקרה בקרוב? מדוע לדעתי אף מדינה, ובמיוחד יוון, לא תצא מרצון מן האירו אלא רק תוצא משם? התשובה נעוצה במה שקרה באותן הבחירות שהיינו להם לעדים ביוון ובצרפת.

ציינתי בעבר שבפוליטיקה כדאי תמיד לשים לב למה שקורה בפועל, ולא כל-כך למה שאנו שומעים במדיה, או מתבשרים מן הדוברים למיניהם. למרות שתשומת-הלב רוכזה בעיקר בניצחונות הימניים, בשתי המדינות, בפועל, השמאל (המתון, והקיצוני) ניצחו בשתיהן.

עד כה האלמנט הסוציאלי היה חשוב יותר לבוחרים, מאשר הכעס על הזרים. לא ארחיב על צרפת חוץ מלציין שלולא קולותיהם של הקומוניסטים, הנשיא החדש הולנד לא היה נבחר. יוון נמצאת במצב הרבה יותר מעניין, כי הקיצוניים נמצאים שם בעמדה שלטונית של ממש.

העם היווני לא רוצה לצאת מן האירו. להיפך. הוא מבין שהאירו מגן עליו מפני קריסה טוטאלית של כוח הקניה שלו, מפני מגבלות סחר איומות, ובמיוחד מפני ההגנה הקיימת עדיין בסולידריות הפיננסית הקיימת בין חברות הגוש.

העם רוצה להישאר האירו, ולכן הוא נתן את קולו בעיקר לשמאל התומך בכך. אבל העם מסרב לחיות תחת צנע בלתי מוגבל. צנע שרובו נובע מן הצורך להחזיר את שאר החוב (החלק שעדיין לא נמחק), כאשר אין תקווה לצמיחה, או לאופק טוב יותר.

ומה אותו שמאל רדיקלי מציע? לכוון למדיניות צמיחה, להכריח את ה-ECB להלוות בריבית אפסית למדינות במקום לבנקים, לפרוס את החוב לזמן ארוך יותר, להגדיל את שכר המינימום, ולהרחיב את ההשקעה בתשתיות ובפרויקטים. כך גם להגדיל את המגזר הציבורי.

נשמע מוכר? הרי זו מדיניותה של ארה"ב מאז 2009! כן, דווקא השמאל של השמאל, מבקש ליישם את מה שטובי קובעי המדיניות של מרכז הקפיטליזם העולמי עושה. ההיסטוריה יכולה להיות די אירונית לפעמים, אבל במקרה זה היא ממש התעלתה על עצמה. אם זה הכיוון, רק גרמניה תישאר לבדה ברצונה לפתור את בעיית החוב (שחייבים בעיקר לבנקים שלה) על-ידי צמצום החובות והגרעון.

העמים הסובלים ביוון, פורטוגל, ספרד, איטליה, ובקרוב בצרפת, כולם יאמרו במקהלה: תנו לנו 'פד' אירופי, תנו לנו תוכנית תמרוץ יבשתי, ותנו לנו גידול בסקטור ציבורי, כמו שרק הנשיא אובמה יודע לעשות, כאשר עדיף לנו להישאר ביורו החמים והטוב. דרך אגב, ככל שהמשבר ממשיך וגורם לירידת ערכו של המטבע, כך מיטב מצבן של אותן מדינות לשפר את התחרותיות שלהן מבלי להיזקק לצנע כואב.

והנה העדכון השבועי של מדד המניות האמריקני, S&P500 (עד יום שישי האחרון):

משה שלום סנופי
 משה שלום סנופי

השבוע קרו הרבה דברים מעניינים במדד זה. שימו לב איך קשה לו מאוד לחצות בצורה אסרטיבית את רמת המחיר של 1,360 נקודות. בתנועת המחיר סביב רמה זו, אנו מקבלים זנבות ארוכים בנרות, אשר בסופו של דבר חוזרים ונסגרים סביבה (1 סגול).

העניין נעוץ בעיני במבט האופטימי שבו הרבה משקיעים רואים את ההתפתחות האחרונה, דהיינו כל הירידה מ-1,422. אותם סוחרים רואים ירידה זו כתיקון טכני לגיטימי ביותר, אחרי העלייה הרציפה, והמדהימה, שהייתה מאז חג המולד של שנה שעברה.

המדד עלה אז מ-1,210 ועד-1,422, כמעט ללא עצירה רצינית אחת. אם נסתכל קצת יותר לעומק, נראה שהתיקון הטכני הנוכחי מהווה את הגל הרביעי (היורד) של חמישה גלים עולים. אלו החלו לפני חג המולד, דהיינו באוקטובר שנה שעברה.

ומדוע כה קשה לרדת? כי כולם רוצים להיות על העגלה של הגל החמישי, כאשר זה יתחיל. רבים וטובים מזהים סביב הרמה של 1,360 את סיום תת-גל C של אותו גל 4. האופטימיות כה גדולה להמשך, שהתיקון הצליח להוריד את המדד רק כ-24% מן העלייה, וזה כמובן פחות מן השליש המינימאלי הרגיל של תיקון טכני (לנוחיותכם, שמתי על הגרף סרגל פיבונצ"י, בשחור, המראה את רמות התיקון האפשרי).

האופן שבו מתנהלים האינדיקאטורים של כניסת הכסף (ב-2 סגול), ושל המומנטום (ב-3 סגול), מרמז גם הוא שמדובר בתיקון טכני מהוסס מאוד, כי שניהם נעים באיטיות סביב ה-0, ולא בתועה ברוטאלית בכיוון מטה. יש לציין גם שהזנב הארוך ביותר של נרות השבוע אכן הצליח לגעת ברמת התמיכה של 1,340, ובכך לתת גבול תחתון לתעלה יורדת הכחולה.

סה"כ, ניתן לומר המדד מתנהל בירידות, אבל מבנה הגלים, אופן התנהגות התנועה, והאינדיקאטורים כולם, מצביעים על סיכוי קרוב של שינוי חיובי כלפי מעלה. עמידת התמיכה ב-1,340 חיונית להמשך השערה זו, כאשר ביסוס מעל 1,360 תחזק אותה מאוד.

חשוב שוב לציין שעלייה מחדש מעל הממוצע הנע 50 יום, תכניס אוטומטית הרבה מנהלי כספים ליצירת התנופה הנדרשת להשלמת הגל החמישי העולה. ירידה מתחת ל-1,340 תכניס את התסריט החיובי שציינתי עד כה לתא הקפאה לזמן מה.

משה שלום הינו ראש מחלקת המחקר ב FXCM ישראל (חברה למסחר במטבע חוץ, מדדים וסחורות). ניתן לפנות אליו, ולהצטרף לרשימת התפוצה שלו, דרך פניה ישירה לאימייל: Moshe.Shalom@gmail.com.

מובהר ומודגש כי האמור בסקירה זו אינו מהווה תחליף לייעוץ המתחשב בנתונים ובצרכים המיוחדים של כל אדם. בפרסום המידע בסקירה זו אין משום המלצה או חוות דעת בקשר לביצוע כל עסקה או השקעה בניירות ערך, לרבות רכישה ו/או מכירה של ניירות ערך. יודגש כי לגבי כל מידע מכל סוג המופיע בסקירה - על כל אדם לבצע בדיקה ואימות נוספים, תוך התחשבות בנתונים ובצרכים המיוחדים שלו. יצוין כי במידע עלולות ליפול טעויות וכן עשויים לחול לגביו שינויי שוק ו/או שינויים אחרים, וכי אף עלולות להתגלות סטיות משמעותיות בין התחזיות והניתוחים המופיעים למצב בפועל. אשר על כן, קבלת החלטה כלשהי על סמך נתון, דעה, חוות דעת, תחזית או ניתוח המופיע במסגרת הסקירה - הינו על אחריות הקורא בלבד.