מדוע ענקיות האנרגיה בעולם לא משקיעות בישראל?

ישראל מגדירה את עצמה נסיכות גז טבעי אך ההגדרה לא זכתה עדיין להכרה בינלאומית. תזכורת צורבת לכך התקבלה רק לפני שלושה שבועות, מכיוון האי השכן לנו מצפון מערב, קפריסין. בתחילת החודש פרסמו שלטונות האי את רשימת הקבוצות הבינלאומיות שניגשו להתמודד במכרזים לחלוקת רישיונות לחיפושי נפט וגז. פוטנציאל התגליות של קפריסין אינו עולה על זה של ישראל ולהערכת מומחים אף נופל ממנו בהרבה.

ובכל זאת, בין 15 המתמודדות בלטו שמותיהם של ענקי נפט, מליגת העל של ה-Oil Majors, ובהם טוטאל, ענקית האנרגיה הצרפתית ו-ENI האיטלקית הנחשבת לאחת מעשר חברות הנפט הגדולות בעולם. לא רק חברות מערביות ואירופיות הטילו עוגן לחופי האי דובר היוונית אלא גם חברות עולם מתעורר כמו פטרונאס המלזית, KOGAS הדרום קוריאנית או Woodside האוסטרלית.

אפשר לנחש כי אילו אחת מהחברות האלה הייתה מכריזה על כניסתה לשוק הישראלי, ראש הממשלה בנימין נתניהו היה יוצא בהצהרות על האטרקטיביות של תעשיית גילויי הנפט והגז הישראלית.

אבל זה לא קורה. בהשוואה לליגת הזרים בקפריסין, נבחרת הזרים של ישראל מצטיירת באור מגוחך. לכל החברות הזרות הפועלות כאן, מלבד אחת, שווי שוק הנמוך ממיליארד דולר ולעתים עשרות מיליונים בודדים. חלקן נהנות אמנם ממוניטין מקצועיים אך כולן נחשבות ננסיות, על גבול הקוריוז, בקנה מידה בינלאומי. יוצאת הדופן היא נובל אנרג'י בעלת שווי השוק של 14.5 מיליארד הדולרים. כמו גוליבר, גיבור ספרו של יונתן סוויפט, נחשבת נובל לענק בליליפוט הישראלית אך לחברה בינונית ומטה בזירה הבינלאומית.

אך האם יש משמעות להיעדרותן של חברות הענק הבינלאומיות מהזירה הישראלית, מעבר לתדמית?

זה גדול על נובל

"אין לי ספק שאם היו לנו עוד 4-5 חברות כמו נובל, קצב הפיתוח של מאגרי הגז היה הרבה יותר מהיר", אומר ד"ר עמית מור, מנכ"ל אקו-אנרג'י לייעוץ כלכלי אסטרטגי ומומחה בינ"ל לאנרגיה גז טבעי, "ענף הגז בישראל הוא עדיין בבחינת New Frontier וזקוק מאוד לחברות בעלות ידע והון עצמי. הצורך הזה רק יגדל כשניכנס לעולם יצוא הגז, שמחייב אותנו להקים מתקני הנזלה (LNG). יש חברות ספורות בעולם שברשותן הידע והמיומנויות הנדרשים להקמת מתקני הנזלה. מדובר בסכומי השקעה אדירים של 8-15 מיליארד דולר למתקן שמחייבים השקעת הון בעלים של 20%-30%. נובל היא החלוצה של פיתוח ענף הגז בישראל ובקפריסין אבל פרויקטים בסדר גודל כזה יהיו גדולים עליה".

נובל היא חברה שגדלה עם השוק הישראלי. היא נכנסה לכאן ב-1998, כשעוד נקראה סאמדן, ושווי השוק שלה היה נמוך ממיליארד דולר. באותה שנה נכנסה לישראל החברה הבינלאומית הרצינית היחידה שפעלה כאן אי פעם: בריטיש גז. אלא ש-BG, בניגוד לנובל, הסתלקה אחרי עשר שנים ומכרה את השקעותיה במחירי חיסול: את זכויותיה ברישיון מתן - לימים מאגר "תמר" השווה מיליארדים - מכרה BG לאבנר של גדעון תדמור בדולר אחד. "אין ספק ש-BG אוכלת היום את הכובע", אומר מור, "לדעתי הם עדיין ממתינים לשיחת טלפון מממשלת ישראל ומהרשות הפלסטינית לחדש את המו"מ על פיתוח מאגר עזה מארין".

מה הבריח מכאן את BG? בשוק האנרגיה סבורים כי הסיבות להסתלקותה הן אותן הסיבות המרתיעות גם היום חברות בינלאומיות מכניסה לשוק הישראלי: החרם הערבי ותנאי חוסר הוודאות הקיצוניים שמשדרת הרגולציה הישראלית.

ישראלי שנפגש לאחרונה עם בכיר בחברה בינלאומית גדולה שמע ממנו כי כתנאי לכניסת החברה להשקעה במדינה במפרץ הפרסי, היא נדרשה לחתום על התחייבות שלא להשקיע בישראל. "החרם אמנם בוטל בצורה פורמאלית לפני שנים", אומר מור, "אך הוא עדיין קיים ומשפיע, לא רק על חברות שפעילות בעולם הערבי והמוסלמי אלא גם על כאלה ששוקלות להיכנס לפעילות שם בעתיד".

"יש לנו את בעיית המצורעות שלנו", אומר הממונה לשעבר על ענייני הנפט, ד"ר יעקב מימרן, "מי שעושה איתנו עסקים - ארצות ערב חסומות בפניו".

- אבל גם מי שנכנס לקפריסין הסתכן בעימות עם הטורקים.

"את הטורקים לוקחים כנראה פחות ברצינות. הם יותר ויותר מוחזקים כמטורפים".

"החרם הוא סיבה כבדת משקל", אומרת ג'ינה כהן, המייעצת לחברות זרות, "אך אילו היו לישראל 'נסיבות מקלות' - כמו תשתית הולכה וחלוקה מפותחת צרכנים בעלי דירוג אשראי גבוה, כוח אדם מיומן וזמין - חברות גדולות היו לוקחות את הסיכון ובאות לכאן. אבל בפועל לא רק שאין נסיבות מקלות יש 'נסיבות מחמירות'".

- למה כוונתך?

"ישראל לא נחשבת אטרקטיבית בגלל חוסר הוודאות שיצרו כל הוועדות שקמו בשנתיים האחרונות והרגולטורים השונים שמנסים לייצר תחרות באופן מלאכותי, בין השאר על ידי התערבות במחירים שנקבעו בהסכמים. התערבות יתר להגנת הצרכן מביאה לעתים קרובות לתוצאה הפוכה מזו שמנסים להשיג. בנוסף יש כאן בעיה קשה של נימב"י (לא בחצר האחורית שלי, ע"ב) להקמת מתקני תשתית. במוזמביק גילו רק השנה גז וכבר מתחילים להקים שם תשתית LNG".

אי אפשר לייצא

ד"ר עמית מור סבור שחברות הענק היו משנות את דעתן על ישראל אילו היה מתגלה כאן נפט בכמויות משמעותיות. "גז לצריכה מקומית בניגוד לנפט אינו קומודיטי (סחורה שיש לה מחיר עולמי אחיד, ע"ב). כל עוד ישראל אינה מציגה מתווה ברור ליצוא גז מישראל ואינה מאפשרת יצוא דרך קפריסין, אי אפשר לצפות שחברות בינ"ל יבואו לכאן. בשביל מה לגלות כאן גז אם אי אפשר לייצא אותו. להערכתי ייקח לממשלה עוד כמה שנים עד שתדע אם ומתי יוקם כאן מתקן יצוא בהספק גדול, אבל אם יוחלט להקים פרויקט LNG בישראל בהספק של 10-15 מיליון טון לשנה (כל טון צורך 1.35 BCM), אני סבור שנראה כאן גם חברות בינלאומיות מהשורה הראשונה כדוגמת אקסון ורויאל דאץ' של, כמו גם חברות סיניות והודיות".

- ומה לגבי השוק המקומי?

"השוק הישראלי עבר את תהליך המעבר המהיר ביותר בהיסטוריה בשימוש בגז טבעי, אך הוא עדיין מצומצם בהיקפו".

דעה קצת שונה מציגה ד"ר ברנדה שפר, מומחית בינלאומית לאנרגיה מאוניברסיטת חיפה. "ביקוש מקומי הולך וגדל כמו שיש בשוק הישראלי הוא נכס ולא נטל", אומרת שפר, "חברות האנרגיה מרוצות מכך שניתן למכור לשוק המקומי".

- אז למה הן לא באות?

"הגז הישראלי התגלה בתקופה שנחשבת בעולם לעשירה בגילויים. בנוסף, ההתפתחות הטכנולוגית מאפשרת היום הפקת גז מפצלי הגז - וזה תחום חדש לחלוטין שכל החברות הבינלאומיות מגלות בו עניין רב". לדעת שפר, אחת החולשות של הגז הישראלי היא העובדה שהוא מרוכז במאגרים הנמצאים במים עמוקים, מה שמייקר מאוד את עלויות ההפקה וההולכה של הגז ליבשה. "כל חברה תעדיף לפתח קודם כול מאגרי גז יבשתיים או מאגרים הנמצאים במים רדודים", אומרת שפר.

 השחקנים הזרים