לפני שנה, יעקב לוקסנבורג, בעל השליטה בלפידות , השתתף בריצת שטח של 30 קילומטרים. אף שהוא מתאמן בטריאתלונים, זה לא היה ליקוק דבש. "כל אחד סובל בנקודה אחרת, לאחד כואב פה, לשני שורף שם, אבל אנחנו לא מוותרים - יודעים לסחוב את האלונקה על הכתף גם כשכואב. יש לנו חוט שדרה מבטון".
הדחף הזה - לא לוותר - הוא שכנראה הפך את לוקסנבורג לחובב של השתלטויות עוינות, מה שקרוי בשוק ההון טייק-אובר. הקשיים שמוציאים לכולם את הנשמה, הם דווקא אלה שמספקים לו את האדרנלין לרוץ קדימה. "חוץ ממה שאנחנו עושים, אין בישראל טייק-אוברים אמיתיים", אומר לוקסנבורג בראיון ל-G. "אנחנו, אני והצוות שלי, לא ספרינטרים של שישים מטרים, אנחנו רצים לטווח ארוך. אנחנו יודעים לסבול. רצים וסובלים. כל אחד עם הסבל שלו, לבד".
המטרה האחרונה שלוקסנבורג סימן הייתה פרטנר , זאת לאחר שלפידות רכשה אג"ח של החברה-האם סאני בהיקף של 35 מיליון שקלים. הכוונה המקורית של הרכישות לא הייתה לגמרי ברורה - סיבוב עם רווח נאה או השתלטות ולוקסנבורג לא טרח לפזר את הערפל. אלא שאז, בצעד מפתיע, ויתר אילן בן-דב, בעל השליטה בסאני ובאמצעותה גם בפרטנר (באמצעות סקיילקס), על השליטה בפרטנר לטובת האצ'יסון הסינית. אותה האצ'יסון שמכרה לו את אותה פרטנר רק לפני שלוש שנים בעסקה ממונפת, היא שתחזור לשלוט בחברה על-פי מתווה העסקה המסתמן.
ללוקסנבורג, שועל ותיק בשוק ההון, די ברור מה קרה כאן: "אנשים היו מופתעים: שאלו את עצמם מה קרה שאילן בן-דב הלך פתאום להאצ'יסון? כל הזמן הזה הוא לא יכול היה לעשות את המהלך? מה קרה פתאום? אני אגיד לך מה קרה: אני לא הייתי לפני כן. פתאום באתי והנוכחות שלי זה הפרמטר היחיד במשוואה שהשתנה. כנראה הייתי הקטליזטור".
- איך אתה מסביר את זה?
"המוסדיים, ממה שרואים, יש להם הזמן שלהם: מדברים, לוקחים עורכי דין, מגישים הליכים. זה לא הסגנון שלנו. מה שקרה הוא שפעם ראשונה שגוף עסקי חובר לבעלי חוב מוסדיים, ואילן בן-דב חשש כנראה שהכוחות המשותפים שלי ושל המוסדיים יגרמו לזעזוע שאף אחד לא תכנן. הוא הבין שעם הכניסה שלי לזירה, המשחק הוא אחר, והוא שינס מותניים".
- יש סברה שאולי נכנסת "בהזמנה", לזרז תהליכים.
"אנחנו לא אנשי ריב ומדון. אנחנו אנשי עסקים. אם יש מהלך שעסקית הוא יכול להיות מוצלח, נלך על זה".
- בוא תסביר את הרציונל שמאחורי המהלך מלכתחילה: השתלטות עוינת על פרטנר או סיבוב על האג"ח?
"ההחלטה להתחיל מהלך כזה, אסור לה להישען על כך שזה 'סיבוב'. אתה צריך להביא בחשבון שיקרה מצב שהחברה 'תיפול לך לידיים', ולכן זו צריכה להיות חברה טובה".
- וזה הזמן להשקיע בחברה סלולרית?
"אני באופן כללי לא מאמין באנומליות. אנומליות יכולה להתרחש בשני מצבי קיצון: או שלחברה יש רווחים יתר על המידה או שהיא לא מרוויחה כלום. אנחנו מאמינים ששוק הסלולר, שנמצא היום בתוהו ובוהו, יגיע לשיווי משקל. כרגע יש תחרות מצד גופים, שמטרתם להשתלט על 7% מהשוק (בשלב הזה תוחזר להם הערבויות שהפקידו בידי המדינה - הוט מובייל 700 מיליון שקלים וגולן טלקום 360 מיליון שקלים). עד אז תהיה תחרות אגרסיבית. אבל סביר להניח שאחרי זה גם להם יהיה חשוב להעלות מחיר".
- בכל זאת, השוק לא יחזור לרווחיות שאפיינה אותו.
"חברות הסלולר הוותיקות יצטרכו לחתוך את השומנים, לצמצם תקורות ולהיכנס למלחמה יותר יעילות ורזות. נגמרה תקופת שבע השנים הטובות. בסופו של עניין יהיה פה שיווי משקל חדש. לחברות בתחום יש זכות להרוויח כסף, אך הרווח צריך להיות ראוי ולא מעבר לפרופורציות. מה שהיה, לא יהיה יותר וזה עושק הציבור. אבל אם הרווח יהיה הוגן, הן יישארו. אם השירות יהיה טוב, יישארו. אם גרוע, ילכו. החברות הוותיקות צריכות לשרוד שנה וחצי לא קלות, אך בסוף יגיעו לשיווי משקל".
- גם פרטנר?
"אם החברה תשכיל לאמץ את הפילוסופיה העסקית החדשה שלא עושקים את הציבור, והאג'נדה היא שירות ורווח הוגן, היא תשרוד, ובטווח הבינוני, לא הארוך, היא תמצא את עצמה בפוזיציה חזקה מאוד, כמו פעם. בואי לא נשכח שפרטנר הייתה המותג המוביל. היא הפכה להיות ממותג שאוהבים למותג שאוהבים לשנוא".
- אולי זה בן-דב שעורר אנטגוניזם?
"לצערי, היום הבון-טון זה לשנוא את טייקוני התקשורת. אבל אני לא חושב שאוהבים לשנוא אותו אישית. לו הוא היה משלם את כל החובות, אף אחד לא היה שונא אותו, אבל כשקורים דברים לשותפים לדרך - ולבעלי האג"ח נגרמו קשיים - כולם יחפשו את הדרך לשנוא אותו".
- אתה חושב שהחטא הקדמון של בן-דב היה המינוף?
"זה לא חטא. התלות המוחלטת שלך ברגולטור, שברצותו תתקיים וברצותו לא, היא הבעיה. אם התלות היא כה קשה, אסור לך להשקיע את כל מה שיש לך ואת כל מה שאין לך באותה השקעה. לעולם בתקופה סוערת כל-כך, אתה חייב להגיע למצב של פיזור נכסים".
אגו זה שורש הרע
הפגישה עם לוקסנבורג, 56, ברוקר לשעבר שנחשב לאחד משחקני שוק ההון הבכירים והמנוסים, מתקיימת במתחם "סי אנד סאן" בצפון תל אביב, לשם עבר מרמת חן לאחר גירושיו מאשתו, שרית, לפני כשנתיים. לוקסנבורג, המכונה בפי כול לוקסי ("לכולנו קוראים לוקסי. גם לבן שלי, גם לאח שלי"), הוא איש סימפטי, חם ונטול מניירות למרות הונו הרב - מחזיק ב-80% מלפידות, שנסחרת לפי שווי של 285 מיליון שקלים ושבקופתה הון עצמי של כ-350 מיליון שקלים.
אני מטיחה בלוקסנבורג שאולי "טייקון חדש נולד", אבל הוא דוחה את הכבוד. "אגו זה שורש הרע", הוא אומר. "אצלנו יש חגיגות כשקונים משהו. מה החגיגות? הרווח נספר כשמוכרים, לא כשקונים. לא סתם אומרים: הזורעים בדמעה ברינה יקצורו. למה זורעים בדמעה? כי אתה לא יודע מה יהיה: אולי תהיה בצורת? בסוף-בסוף, אני לא שוכח שאני כולי מטר שבעים מגבעתיים".
"אנחנו קודם כול זהירים", הוא עוקץ את פנתיאון הטייקונים שמככבים דרך קבע בתקשורת. "לעולם לא נימצא בסיטואציה שהשקעה אחת תזעזע את הפירמה. בכל עסקה אנחנו קודם כול בודקים מה יקרה אם ניכשל, לא מה יקרה אם נרוויח. מה עומק הכאב שאנחנו יכולים לשאת ולא מה יקרה אם יהיה טוב. אנחנו אוהבים פיזור של השקעות. יש טייקונים שעדיין נשענים על האסכולה הישנה שאני מציין, כמו בינו, אקירוב, אליהו.
"מצד שני, לקחת את כל אנשי העסקים ולהפוך אותם ל'טייקונים', זה לא הוגן. אלה אנשי עסקים שרוצים להרוויח כסף, וזו לא מילת גנאי. הם משקיעים את כספם ברוב המקרים בתנאי אי ודאות, ובהרבה מקרים גם מפסידים כסף. לא יכול להיות שכשאתה מפסיד הציבור יקבל את זה בהבנה, אך לא כשאתה מרוויח".
- איך אתה מסביר מה שקרה לבן-דב, טייקון לרגע?
"יש מהפכה בכל ענף הסלולר. שר התקשורת עשה מה שלא היה נהוג וזעזע את כל הענף - לדעתי יתר על המידה. זה צריך היה להיות הדרגתי. אי אפשר לקחת שוק שנמצא בידי שלוש חברות ובבת-אחת למחוק הכול. ייתכן שהיה צריך להתחיל לפני שלוש שנים, להרגיל את הענף לתחרות".
- פרטנר, סלקום ופלאפון אולי נרדמו בשמירה, אבל הפתעה לא הייתה כאן.
"הן לא התכוננו לא כי הן לא חשבו, לא כי הן לא ידעו. משום שבעלי ההון למעלה היו ממונפים, לא הייתה להם ברירה אלא להמשיך למשוך דיבידנדים כדי להחזיר את ההלוואות. אולי החברות עצמן לא נערכו למה שעומד לקרות, אבל בואי נאמר שאף אחד לא ידע מה תהיה רמת המחיר של גולן".
- ועדיין, גם אתה מסכים שהייתה השאת רווחים יתר על המידה. אז הנה הגיע התיקון.
"כשיש לך דלקת בגרון, את מקבלת 10 מ"ג אנטיביוטיקה, הרופא לא ייתן לך 2,500 מ"ג. הדברים צריכים להיות חכמים. יש משפט: הדרך חכמה מההולך בה. אם את נותנת לילדים הקטנים לשחק, הם ייקחו מה שייתנו להם. הילדים הם חברות הסלולר. השלטון צריך להיות חכם מהשחקנים. אתה רוצה לתקן, אתה המבוגר האחראי, אל תכניס חמישה-שישה מתחרים תוך שנה. זה דבר שלא מקובל בעולם. בסוף, כמו השריפה ביערות הכרמל, הירוק עולה. הכול ייבנה מחדש, אך השנה תהיה קשה.
"מעבר לזה, ההתנהלות העסקית הקפיטליסטית שהייתה נהוגה ב-50 השנה האחרונות שהתבססה על השאת רווחים מצד בעלי המניות, לדעתי בשנים האחרונות מתחילה לקבל תפנית יותר חזקה. הקפיטליזם הצרוף של בונוסים לבעלי עניין כבר נגמר. אנו עומדים להגיע למצב שחברות שינהגו כך לא ישרדו.
"התפיסה הולכת להשתנות, לא לכיוון סוציאליסטי, אבל לחברתי. אל תמקסם רווחים על חשבון המדינה, הציבור, העובדים. יהיו שיקולים נוספים, כמו איכות סביבה, כמו תרומה לקהילה. החזירות הקפיטליסטית תיגמר. הגישה השוביניסטית של כוח, ברוטליות ולקיחה, תפנה את מקומה לגישה של יותר סובלנות, של ראיית הפרט, של יחס בין-אישי. הקול יהיה חברתי מאוד. יהיו רווחים, אבל הוגנים".
השתלטות עוינת זה טוב
לוקסנבורג, 56, נולד בגבעתיים להורים ניצולי שואה. בתיכון, עירוני ט', היה תלמיד בינוני, ואילן בן-דב, צחוק הגורל, למד מחזור מתחתיו. את השירות הצבאי התחיל בשריון וסיים כמדריך ספורט בווינגייט. בזמן הלימודים באוניברסיטת תל אביב - כלכלה ומינהל עסקים - עבד לפרנסתו כברמן במלון "סטאר" בתל אביב, ולאחר מכן סיקר מסעדות עבור ידיעות אחרונות. "הכתבות היו אוהדות ואכלתי פעמיים ביום", הוא צוחק.
עם סיום הלימודים יצא עם חברים לטיול אופנועים מחוף אל חוף בארצות הברית, שנמשך כמעט שנה. הוא עבד בכמה חברות השקעה בתחומים הפיננסים כלכליים, ובגיל שלושים נכנס לשוק ההון. "הגעתי לזה במקרה", הוא משחזר. "ישבתי בבית הקפה בפקולטה למשפטים ושמעתי שניים מדברים שבבטוחה מחפשים עובדים ושהתנאים פיצוץ. למחרת התקשרתי לבטוחה, הגעתי לפגישה, והצטרפתי לחברה. ככה הגעתי לשוק ההון. בהתחלה זה עניין, הצלחנו שם מאוד, אבל אחרי כמה שנים כבר הייתי עייף מהעבודה".
ב-1993, אחרי שש שנים כמנהל תיקים בבטוחה, החליט לעזוב לטובת הקמת משרד עצמאי. בטוחה עוד ניהלה נגדו מאבק משפטי, בטענה שהוא גוזל את לקוחותיה, אולם העניין הסתיים בפשרה, ולפיה הוא לא יפנה ללקוחות בטוחה לשדלם לעבור להיות לקוחותיו, אך אם הם ירצו לעזוב ולעבור אליו, יוכלו לעשות כן.
בפרק הזה בחייו, החל הרומן שלו עם הטייק-אוברים. "זה תחום שלא מקובל בארץ, אך מקובל בארצות הברית", כך לוקסנבורג. "כאן זה נקרא 'השתלטות עוינות' כי זה שוק קטן וכולם מכירים את כולם. בארצות הברית יש 300 מיליון איש, ואין אלוהים. אם זה מתאים, לוקחים. פה מזמינים אותך תמיד לפתיחה של מוזיאון ומדברים, וחברויות, ואז, אם אתה משתלט על חברה של מישהו שפגשת אתמול בפתיחה, זה ייראה עוין ברמה האישית, אפילו שזה פאקינג ביזנס. אני בכלל בגישה שהשתלטות עוינת זה מנגנון מעולה ברמה כלכלית לפתור בעיות של חברות שלא מנוהלות היטב ושמגיעות למצב של ניהול כושל ושל תמחור חסר".
- תסביר.
"זה שמחפש השתלטות מוצא חברה ששווה הרבה יותר מהשווי הבורסאי שלה, כנראה כי הניהול לא בסדר, ואז הוא מנצל הזדמנות".
החברה הראשונה (מתוך ארבע, ביחד עם גבור, לפידות ואינוונטק) שלוקסנבורג השתלט עליה הייתה בלנטיין, שהייתה בבעלות הקבלן מריו לזניק. לוקסנבורג שיתף פעולה עם דור ברגר, והם השתלטו עליה דרך אג"ח ואופציות. "מה שיפה במהלכים של אג"ח ואופציות", מתמוגג לוקסנבורג, "זה שבמקום שהתנועה הכספית היא מבעל מניות אחד לאחר, כאן זה נכנס ישר לתוך החברה ומשפר את מבנה המניות של החברה ומיד מעלה את ערכה". זמן קצר לאחר מכן מכרו את בלנטיין לעמי גניש, ברווח של עשרה מיליון שקלים.
- חבר זה חבר?
בשנת 2000 לוקסנבורג התחיל לרכוש את מניות לפידות בבורסה, מתוך מחשבה שהחברה נסחרת ברמה נמוכה בהרבה מתחת לשוויה הראוי, והגיע עד לאחזקה של 20%. אף שהחברה הייתה בהפסדים, בעל השליטה, ברוס רפפורט ז"ל, שהחזיק 65%, נאבק, ומהלך ההשתלטות העוינת, שנמשך על פני שלוש שנים, כלל גם עימותים משפטיים. יוסי צ'חנובר, יו"ר אל על בשעתו, מונה לשמש כמגשר בין השניים, והביא אותם לסגירת עסקה.
ב-2003 נפלה לידיו של לוקסנבורג הזדמנות נוספת להשתלטות עוינת. "אני פותח עיתון ואני רואה כתבה על סכסוך בין בעלי המניות בחברת אינוונטק - בין יצחק תשובה (שהחזיק ב-16% מאינוונטק באמצעות גרין) לשאר בעלי המניות. אמרתי: סכסוך זה מעניין, אנו מתעסקים בעוינות. הגעתי לתשובה ואמרתי לו: מה קורה באינוונטק? הוא אמר לי: אני לא מסתדר שם. אז אמרתי לו: תמכור לי. עשינו משא ומתן קצר, קניתי את החבילה שלו, ועוד בשוק פה ושם, בסך הכול 25%".
גם הפעם ההשתלטות לא עברה ללא מאבק. בעלי המניות באינוונטק, שאותם הוביל גידי שובל, בנו של זלמן שובל וכיום מבעלי השליטה בבנק ירושלים, לא ויתרו. לוקסנבורג פנה לבית המשפט בבקשה להכריז עליהם דבוקת שליטה. שובל הגיש הצעת רכש למניות נוספות של החברה, הגבוהה בהרבה מזו של לוקסנבורג, ולמרות זאת, בסיומה של אסיפה סוערת, התקבלה דווקא הצעתו של לוקסנבורג. "השוק נתן לנו קרדיט", הוא אומר בסיפוק.
המהלך נעשה באמצעות לפידות, ולוקסנבורג הכניס סדר בחברה: חיסל השקעות שלא נראו לו ומימש השקעות בסטרט-אפים טובים, ובתום ארבע שנים מכר את אינוונטק ליולי עופר ז"ל, ברווח של כמאה מיליון שקלים. עופר, מצדו, יצק לתוכה את הפעילות המלונאית שלו, שרוכזה בידי חברת סנטרל יורופיאן (CEE).
שיתוף הפעולה בין לוקסנבורג לעופר ("הוא מאוד אהב אותי") התרחב גם לתחום הנפט: עופר רכש 10% מרישיון "שרית" מלפידות חלץ, ובסמוך לכך נכנס לוקסנבורג ב-25% ליולי חיפושי נפט, שבשליטת עופר. אולם הכימיה שאפיינה את יחסיו עם עופר לא נמשכה לאחר מותו של האחרון, ולאחרונה פנתה לפידות לסנטרל יורופיאן, שעברה לשליטת אלמנתו, רותי עופר, וביקשה להקדים את התשלום בגין יתרת מניות אינוונטק, 10%, הנמצאות בשליטת לפידות, ואשר עופר התחייב לרכוש.
"יום הפירעון הוא אוקטובר שנה זו, ויש ערבות אישית של יולי ושל אשתו", טוען לוקסנבורג. "יולי נתן איזו מטרייה לעסקים, וידענו שכל עוד הוא בסביבה יהיה מי שידאג. כעת המצב שונה".
- למה לא תישאר עם 10% מאינוונטק?
"השווי שלהם בבורסה הוא איזה ארבעה מיליון שקל, בעוד שלפי החוזה צריך לשלם לנו 18 מיליון שקל. בגלל זה יש ערבויות אישיות ואני לא מאמין שהם לא יעמדו בהתחייבויות. אנחנו לא מאמינים בחלטורות. מילה צריכה להיות מילה. שותף זה שותף. חבר זה חבר. אנחנו עוד בעולם של פעם".
תגובת סנטרל יורופיאן: "לחברת CEE ולחברת לפידות חילוקי דעות בקשר לאופציה. למיטב הבנת חברת CEE, לפידות בחרה לפנות לעיזבונו של מר עופר תוך ניצול ציני של מקרה פטירתו. פנייה לא ראויה לפי כל אמות המידה ו-CEE מצרה על כך".
ההרשעה והזיכוי
ב-1998 הוגש נגד לוקסנבורג יחד עם אחרים כתב אישום בשל עבירות ניירות ערך. על-פי כתב האישום, במסגרת הנפקת חברת אורסיס ובשל החשש מכישלון ההנפקה, שכנעו בעלי החברה את החתמים לתמוך בהנפקה על-ידי רכישת מניות החברה במסגרת ההנפקה, ותוך התחייבות בעלי החברה כי ירכשו מהם 40% מזה חזרה. תמורת כך יקבלו עמלות גבוהות. לוקסנבורג שימש חתם משנה בהנפקה ובמקביל ניהל תיקי לקוחות, והאישום נגדו נגע בין היתר לכך שפעל בניגוד עניינים בתיקי לקוחותיו, שכן רכש עבורם מניות אורסיס, לכאורה משיקולים ענייניים; בפועל, לפי האישום, היה זה במסגרת הרצת מניות אורסיס וכתוצאה מההסכם הבלתי חוקי.
בסוף 2004 בית משפט השלום הרשיע את הנאשמים. על לוקסנבורג הוטל קנס של 500 אלף שקלים ושישה חודשי עבודות שירות. בעקבות הרשעתו התפטר מתפקידיו בדירקטוריונים בחברות בשליטתו. את מקומו בדירקטוריונים בשל מניעותו תפסו בני משפחה: אשתו לשעבר, בן דודו רפאל לוקסנברג ובת דודתו דורית מאי, הנשואה לעו"ד זאב מאי, המייצג את לפידות בענייניה.
לוקסנבורג לא ערער על הרשעתו, אך מרבית הנאשמים ערערו, ובשנת 2008 - עשר שנים לאחר הגשת כתב האישום - זוכו מחמת הספק, תוך שהשופטים קובעים כי לא ניתן להוכיח קיומו של הסדר בין בעלי החברה לבין החתמים. בעקבות הזיכויים ביקש לוקסנבורג לאפשר לו לערער אף שחלף המועד, שכן זיכויים של השאר שומט את הקרקע מתחת להרשעתו שלו, והוא אכן זוכה.
- למה לא ערערת מלכתחילה כמו האחרים?
"החיים ממשיכים, אין לנו כוח לערעור".
- זה לא הפריע לך שהרשעה מרחפת מעל ראשך?
"בטח. אתה במועקה. יש גם כתם. אנחנו מאמינים שאנחנו בתחילת דרכנו, וזה כתם. זה מונע ממך אחר כך כל מיני דברים. אלה היו 10 שנים לא נעימות. אבל בכל דבר יש משהו טוב. קודם כול, באותה תקופה התחלתי לעסוק בספורט. מעבר לזה, יש הסקת מסקנות. אני למדתי המון מהמשפט הזה".
- מה למשל?
"תמיד לנסוע במרכז הכביש, לא להיגרר לשוליים. להקפיד על קוצו של יוד בפרשנות של החוק ולהיות בקונצנזוס, לא להתקרב לספק. זה לא שווה את הסיכון. אפילו אם הפרשנות היא לטובתך. תהיה 'לג'יט' (חוקי) באופן טוטלי. תתרחק מכל דבר שלא צריך להיות שם".
- קל לומר מלעשות.
"החוכמה היא לא להגיע למצבים אפורים. אסור להיות שם, באזורים האחרים. האוקיינוס הוא כל-כך גדול שאפשר לשוט במרכז האוקיינוס. אז למה להתקרב לחוף".
- ובהשתלטות על חברה לא מתקרבים לחוף?
"כשזה מגיע לביזנס, אנו חדים כמו סכין יפנית. אנו לא מוותרים, אנו יחידת עילית. אין מצבים שנוותר על מה שמגיע לנו. מה שמגיע, מגיע, ומה שלא מגיע, אנחנו לא רוצים".
- רמז די ברור לאילן בן-דב או להאצ'יסון, שלא יעלו בדעתם לא להחזיר את האג"ח.
"אני באמת מקווה שאילן בן-דב יפתור את הבעיות שהוא שרוי בהן שלא באשמתו. הוא לא מדד את גודל הסיכונים של הרגולציה. חברות הסלולר לא מרוויחות בשנים האחרונות את הרווחים שהתרגלנו אליהם, ועל הרווחים האלה נשענה התיזה העסקית שלו. אנו, בעלי חוב בסאני ובסקיילקס, דוגלים בכך שמי שלקח הלוואות, שיחזיר אותן. אם אין לו, שיימצא דרך להחזיר אותן".
- ואם לא ימצא?
"אדם שהיו לו מיליארד שקל והוא יורד ל-150 מיליון שקל - ואני לא אומר שזה אילן בן-דב - הוא בפאניקה. לעומת זאת, אדם שהיו לו 300 אלף שקל ועלה לשני מיליון שקל, ישר יילך וירכוש רכב ב-400 אלף שקל, פסיכולוגית הוא מיליונר".
- והנמשל?
"הכול זה נקודת מבט. יש סיפור ידוע על שרלוק הולמס והעוזר שלו, ד"ר ווטסון. הם יצאו לקמפינג. בלילה אומר שרלוק לווטסון: מה אתה רואה? ווטסון עונה: אני רואה שמיים, כוכבים. כן, אבל מה אתה רואה? אני רואה את היקום, את הבריאה. אז שרלוק אומר לו: ווטסון, האוהל עף".
יעקב לוקסנבורג
■ אישי: גרוש 2 (שרון, בת 24, "הסטנדאפיסיטית הכי טובה בארץ" ושחר בן 19). מתגורר בצפון תל אביב
■ תפקיד: בעל השליטה בלפידות, העוסקת בביצוע קידוחי נפט ומים והשולטת בלפידות חלץ יה"ש
■ עוד משהו: רישיון הקידוח "שרית", שהיה בעבר בידי לפידות חלץ, קרוי על שם אשתו לשעבר
כתבות
ני"ע
