עו"ד יורם שפטל: איך יצחק אברג'יל קיבל 42 חודשי מאסר בלבד?

האישום נגד העבריין מס' 1 כלל קשירת קשר לביצוע רצח, סחר בסמים, סחיטה והלבנת הון ■ העונש, טוען הסנגור יורם שפטל, מסתכם בפחות מ-4 שנים בכלא ■ מדוע הוחלט ללכת על עסקת טיעון, ואיך כל זה מתקשר ל-12 רציחות בגוש דן?

08/06/2012, 14:00
יצחק אברג'ל   / צילום:: פלאש 90

עורך הדין יורם שפטל ניהל בקריירה הארוכה שלו כמה וכמה תיקים שעוררו את זעם הציבור. כך למשל, תיק המאפיונר היהודי אמריקאי מאיר לנסקי, או התיק הזכור הרבה יותר של האוקראיני איוואן דמיאניוק. אפשר להעריך כמעט בוודאות שהשילוב שפטל-פרובקציות-זעם ציבורי ינחת עלינו בקרוב שוב; הפעם שפטל מתכוון לנסות להשיג משפט חוזר לנשיא המדינה לשעבר והאנס המורשע בהווה, משה קצב.

אבל אם תשאלו את שפטל, הרי בימים אלה הוא גאה דווקא בתוצאות שהושגו בתיק לא סימפטי אחר המטופל במשרדו, בשיתוף עם משרד עו"ד שרון נהרי, תיק ארגון הפשע הבינלאומי של יצחק אברג'יל. מדובר באחד התיקים היוקרתיים והמתוקשרים של משטרת ישראל ושל המחלקה הבינלאומית בפרקליטות המדינה, שהסתיים ממש בשבועות האחרונים בבית המשפט הפדרלי בלוס אנג'לס. לגישתו של שפטל זה קרה בקול ענות חלושה, לפחות בכל הקשור לעונשים שנגזרו על יצחק אברג'ל ועל מאיר אברג'ל.

האחים נעצרו בחודש אוגוסט 2008, לאחר שהוגש נגדם בקליפורניה כתב אישום פדרלי באורך שמונים עמודים, המתאר שלל עבירות סחיטה והלבנת הון, רצח וסחר בסמים, הכול בנסיבות של ארגון פשיעה. בינואר 2011 הם הוסגרו לארצות הברית לצורך העמדה לדין. בפברואר השנה מאיר אברג'ל חתם על עסקת טיעון שבמסגרתה הודה בעבירת סחיטה בלבד, נשפט ל-42 חודשי מאסר שנוכו מתקופת מעצרו, ושוחרר לאלתר.

בחודש שעבר חתם גם יצחק אברג'ל על עסקת טיעון שבמסגרתה הודה בכל שלושת סעיפי האישום המרכזיים ונשפט ל-102 חודשי מאסר, שאותם ירצה בישראל. עונש חמור? בכלל לא בטוח. עיון באותיות הקטנות של עסקת הטיעון מצליח לעורר תמיהות במיוחד לנוכח חומרת העבירות ערב ההסגרה. המרכזית שבהן היא העובדה כי העונש כולל למעשה שישים חודשי מאסר שנגזרו על אברג'ל בבית משפט בבלגיה ב-2008. אצל שפטל המתמטיקה פשוטה: הוא מפחית את שישים החודשים הללו מהעונש הכללי, ומגיע לעונש מאסר של 42 חודשים בלבד. נסייג את ההתלהבות ונציין שהתמונה מורכבת יותר וספק רב אם בקונסטלציה אחרת אברג'ל היה מרצה אי-פעם את אותם שישים חודשים.

"או-קיי, אז יצחק אברג'ל 'הגדול' הודה באמריקה בעבירות של קשירת קשר לרצח, סחר בסמים, סחיטה ואיומים, אבל הפרקליטות האמריקאית עשתה איתו בתמורה עסקת טיעון מצחיקה של 42 חודשי מאסר בלבד", מתריס שפטל בפתח הראיון, שנערך בסלון ביתו בקיסריה במקביל לעדכונים שזורמים מעו"ד מארק וורקסמן, הסנגור האמריקאי אשר שהה באותה העת ממש בבית המשפט בלוס אנג'לס, שם אושרה עסקת הטיעון בגזר הדין הסופי. "פעמיים נסענו לאמריקה ודרשנו שהעסקה תהיה כזו שיצחק ומאיר יקבלו את אותו העונש, וזה מה שהיה בסוף; גם יצחק קיבל 42 חודש, כאשר 60 החודשים הנוספים בעצם חופפים לעונש שהוטל עליו ממילא על-ידי הבלגים".

שפטל טוען כי התוצאה הסופית מביכה מבחינת הפרקליטות, ועוד יותר מביכה מבחינת בתי המשפט שאישרו את ההסגרה. "יצחק אברג'ל שוחרר ממאסר עולם ב-1999, ובכל השנים מאז נעשו עשרות ניסיונות כושלים לאפסן אותו מאחורי סורג ובריח, ורק מתוך תסכולי הכישלונות הללו נולד תיק ההסגרה הזה כמחזור של פרשות פליליות ישנות", הוא אומר. "התוצאה היא אחת המפלות הכבדות שהפרקליטות הישראלית נחלה בשנים האחרונות - מפלה גמורה, קשה ומוחלטת, עם מסר ישיר גם למערכת בתי המשפט. אני התרעתי על כך מתחילת הדרך, אבל אף אחד לא רצה להקשיב; לא בבתי המשפט ולא באמצעי התקשורת, שמדקלמים כל מה שהמשטרה והפרקליטות מפמפמות להם".

- אתה מדבר כאילו הוא זוכה. אני מזכיר לך שהוא ספג עונש לא מבוטל. חוץ מזה, לא הכול מופרך - הציבור מאוים מכל מיני פרשות עקב חיסולים ופגיעה בחפים מפשע.

"ולכן אתה יכול להסגיר אותו בפרשות שהן סרק מוחלט? אברג'ל חי רע מאוד עם ההליך המשפטי שננקט נגדו, הוא מתוסכל ומתקשה להאמין שתרחיש כזה קרה בישראל. אני לא רשאי לצטט אותו, אבל מה שהוא אומר על מערכת החוק והמשפט זה כמעט מה שאני אומר, רק בלשון הרבה יותר חריפה, שאין צדק ואין משפט בארץ, ואני לא יכול לומר שהוא טועה באופן מוחלט".

שלושה אישומים

כדי להבין את מהות הביקורת הסנגוריאלית של שפטל, שמטבע הדברים מתמקדת בנקודות הזכות של הלקוח ומתעלמת מהתמונה הכוללת של ארגון פשע בינלאומי חי ובועט, אין ברירה אלא לצלול לעולם התחתון הישראלי ולהכיר את הנסיבות שבהן הוגש כתב האישום.

בסעיף האישום הראשון - סחיטה והלבנת הון - נטען כי יצחק אברג'ל והעבריין הירושלמי גבי בן-הרוש היו שותפים בעשרות מיליוני שקלים שהגיעו מעופר מקסימוב ואחותו אתי אלון ושמקורם היה במעילה הענקית בבנק למסחר שהיקפה הכולל הגיע ל-270 מיליון שקלים.

בן-הרוש, לפי האישום, הבריח חלק מהכסף לארצות הברית, שם החל להלבין אותו באמצעות השקעות במיזמים שונים. אחד המתווכים בהשקעות היה חי וקנין, צעיר שגדל בלוס אנג'לס והיה מעין "בורר" בין יהלומנים יהודים וגם בליין הוליוודי ססגוני שבין היתר גם התחכך בעבריינים הישראלים. בסוף 2002, לאחר שמעילת הענק בבנק למסחר התפוצצה, נאלץ בן-הרוש להימלט מארצות הברית בשל צו מעצר בינלאומי, ואת ניהול הכספים המשיך לבצע וקנין, שמצא זמן גם לבלות עם בן-הרוש ועם מאיר אברג'ל באתרי נופש אקזוטיים במרוקו, בספרד, במקסיקו ובברזיל.

חלק מההשקעות שביצעו בן-הרוש ווקנין לא עלו יפה. בן-הרוש החל להלך אימים על החייבים השונים בשיחות טלפון מרחוק, ובאמצעות אנשים שלו ושל אברג'ל בארצות הברית - ששון בראשי, חי וקנין, יורם אלעל ואחרים. החבורה הייתה נתונה אז למעקבים ולהאזנות של הרשות האמריקאית למלחמה בסמים (די.אי.איי), כחלק ממצוד בינלאומי מתמשך סביב רשתות ישראליות אשר הציפו את ארצות הברית במיליוני כדורי אקסטזי. בין היתר נקלט אז בהאזנות הסתר יצחק אברג'ל, שעשה באביב 2003 סיור מחוף אל חוף, כאשר הוא מקבל עדכון מוקנין ומבראשי בפרטי חוב של שני ישראלים ממיאמי, ומחלק הוראות לגביית הכסף.

מהאזנות הסתר למדו החוקרים שבן-הרוש העביר כמיליון דולרים בישראל גם לאסי וקנין (האח הצעיר), כדי שיכניס את הכסף למעגל ההשקעות שלו בבורסות העולם, כחלק מניסיונות ההלבנה. בשיחה שניהלו ביניהם האחים וקנין סיפר אסי שהפסיד את הכסף, ואילו חי אמר לו בהיסטריה שעכשיו "הם" דורשים ממנו באיומים מיליון דולרים, "הגענו למצב של מוות, מצב של העולם נחרב, תשעה באב". שיחת טלפון "עצבנית" נוספת נערכה בין בן-הרוש הנמלט בקנדה לבין אסי וקנין בביתו של מאיר אברג'ל בישראל.

במארס 2004 עצרו האמריקאים את וקנין ואת בן-הרוש (שהוסגר מקנדה) בגין הלבנת הון וסחיטה של שני אנשי עסקים ארמנים מבוורלי הילס. בהסתמך על העדויות של שני הישראלים ממיאמי ושל הארמנים הגישה הפרקליטות הפדרלית בלוס אנג'לס כתב אישום על סחיטה ועל הלבנת הון נגד כל החבורה, למעט יצחק אברג'ל. בן-הרוש הפך לעד מדינה נגד וקנין, האישומים נגדו נמחקו, הוא שוחרר ונותר בארצות הברית, ואילו וקנין נשפט לעשר שנות מאסר.

ב-2008, כעבור ארבע שנים, האמריקאים הגישו כתב אישום נפרד נגד יצחק אברג'ל על אותו תיק סחיטה, וצירפו סעיף אישום חדש נגד יצחק ומאיר אברג'ל - איומים וסחיטה של האחים וקנין, חרף העובדה שהאחים וקנין לא הגישו תלונה כלשהי.

באישום השני בכתב האישום נטען שיצחק אברג'ל עמד בראש ארגון פשיעה בינלאומי שבסיסו בבלגיה ובספרד, משם הפיצו אנשיו מיליוני גלולות אקסטזי לקנדה, לארצות הברית, לאוסטרליה, ליפן, לסין ולישראל, ניהלו הברחות של עשרות קילוגרמים של קוקאין מפרו למרוקו, לספרד ולאנגליה, והבריחו טונות של חשיש ממרוקו לאירופה ולצפון אמריקה. בתחילת 2004 פוצחה הרשת בארצות הברית ובבלגיה. אברג'ל נעצר בהולנד, אבל שוחרר אחרי כמה ימים עקב כשל טכני, וחמק במהירות לישראל דרך ירדן. יתר העצורים בפרשה נשפטו בבלגיה או הוסגרו לארצות הברית ונשפטו שם לתקופות מאסר שונות.

גם בפרשה זו האמריקאים לא ביקשו להסגיר את אברג'ל, אבל כעבור ארבע שנים, ב-2008, שוב הגישו כתב אישום נפרד נגדו בגין סחר בסמים ב"תקופה הבלגית". מה אם כן הביא לשינוי בעמדת הפרקליטות בארצות הברית? התשובה נמצאת בפרטי האישום השלישי, רצח משנת 2003 בלוס אנג'לס של סוחר סמים ירושלמי זוטר בשם סמי אטיאס.

עד מדינה אחד

מידע מודיעיני שהגיע בשנת 2006 ליאחב"ל התייחס לעבריין בשם יוחאי מנור משכונת בת גלים בחיפה, אשר נקלע למצוקה מול ארגונו של אברג'ל, שאחד מאנשיו ניסה לשסף את גרונו כאשר מנור ביקר בנציגות הארגון בטוקיו, יפן. מנור ריצה בעבר שנתיים מאסר בכלא הולנדי על הברחת אקסטזי, והמידע על כך שהוא מאוים הקפיץ את אנשי המודיעין, עניין שבסופו של דבר הוביל אותו, בתיווך יאחב"ל, אל חוקרי הדי.אי.איי, שם התקבל הרושם כי מדובר בתרנגולת שעומדת להטיל ביצי זהב.

מנור סיפר בחקירותיו כיצד הוא ואחיו משה מלול עבדו בהפצת סמים בלוס אנג'לס ובאירופה ישירות מול יצחק אברג'ל, ובתיאום עם אנשיו ועם חברי הכנופיה הירושלמית. הוא הפליג בתיאורים על מפגשיו עם אברג'ל ואנשיו בדירות ובבתי מלון ברחבי אירופה, ארצות הברית, סין וישראל, על הדרך שבה הנהיג אברג'ל את הארגון, על בעיות אמינות שהתגלו, על בלדרים ועל משלוחי סמים שנעלמו, על חיילים שחוסלו כי ידעו יותר מדי ועל קנסות כספיים שפסק אברג'ל. והכי חמור, מנור טען כי אברג'ל נתן להם היתר לחסל סוחר סמים ירושלמי שגנב מהם בלוס אנג'לס 350 אלף כדורי אקסטזי.

במהלך אימות פרטי העדות ברחבי העולם נמצא במאגר האזנות הסתר של משטרת ספרד חיזוק דרמטי - הקלטה של שיחת טלפון בין מנור לאברג'ל, שבעה ימים לאחר רצח אטיאס. לפי התביעה, בקלטת יש ביטוי לקשר הקרוב בין השניים, עם אמירות מצד אברג'ל כמו "צדיק, נשמה, אחי היקר", ורמיזות בנוגע לחיסול אטיאס.

אברג'ל: "תגיד לי, אתה זוכר שדיברת איתי על איזה בחור שם?".

מנור: "זהו, אז כן... נפתרה הבעיה".

אברג'ל: "כן, אני יודע, ומהצד שלנו החזירו את הכסף?".

מנור: "אה... אז, זה, מהצד שלי, כן".

בעקבות העדות של מנור הכינו האמריקאים את כתב האישום ה"גדול" נגד יצחק אברג'ל והאחרים. החידוש היה עד המדינה בתיק הרצח, שאליו הוסיפו את האישומים הגנוזים מ-2004, את הסחיטה ואת הסחר בסמים. ב-23 ביולי 2008 הוגש כתב האישום לחבר מושבעים מיוחד בבית משפט פדרלי בלוס אנג'לס, כדי שיאשרו את הגשתו ואת הבקשות לצווי מעצר בינלאומיים נגד הנאשמים, כפי שנהוג בשיטת המשפט הפדרלית.

רצח מרגריטה לאוטין

רצה הגורל, וב-28 ביולי, חמישה ימים לאחר הגשת כתב האישום לחבר המושבעים, ועוד טרם נודע לנאשמים על ההליך החשאי נגדם, נרצחה בחוף טובאגו בבת ים מרגריטה לאוטין - אזרחית תמימה שבאה לבלות עם בעלה ועם ילדיה ונקלעה לניסיון חיסול של איש השוק האפור רמי עמירא. עשרה ימים לאחר רצח לאוטין נעצר אברג'ל בחשד שהזמין את החיסול הכושל שהסתיים בטראומה לאומית.

אחרי שבועיים גדושי ספקולציות וכותרות ענק התחוור שלא נמצאו ראיות נגד אברג'ל, ואז, בלילה האחרון למעצר, הפתיעו אותו חוקרי היאחב"ל כאשר הכניסו לתאו המבודד את אחיו מאיר. למחרת הביאו את שניהם לבית משפט השלום בירושלים, שם נודע כי שלטונות ארצות הברית הגישו נגד האחים ועוד שלושה מאנשיהם כתב אישום.

הרצח של מרגריטה לאוטין יצר משבר בחברה הישראלית, שנקעה נפשה ממלחמות ארגוני הפשיעה ומהפגיעה באזרחים חפים מפשע. ועדיין, עיתוי המהלך האמריקאי יצר את התחושה שעקב הרצח משרדי המשפטים בישראל ובארצות הברית "עשו כביסה" לכל הראיות שנאספו אי-פעם נגד האחים אברג'ל, רק כדי להגיש נגדם כתב אישום שיביא להרחקתם לשנים ארוכות.

לוחות הזמנים מוכיחים כי הדברים לא תוכננו מראש, וכי מדובר בצירוף מקרים בלבד, מה שלא מונע גם היום מעו"ד שפטל לקבוע נחרצות: "ההסגרה לא הייתה יוזמה אמריקאית אלא יוזמה ישראלית, והראיה הכי מובהקת היא שהאמריקאים חקרו ב-2004 שתיים מתוך שלוש הפרשות שבגינן הוא הוסגר ב-2008 ולא עצרו אותו, אפילו שזמן מה הוא שהה בארצות הברית, וגם לא ביקשו את הסגרתו. סיום הפרשה מוכיח שוב שהאמריקאים היו בתיק הזה ת"פ של ישראל, שהסגירה אותו מיוזמתה על עבירות שהיה יכול לקבל עליהן שם שלושה מאסרי עולם".

- בפרקליטות מזכירים לך שההסגרה אושרה בשתי ערכאות שיפוטיות בכירות.

"נכון שניתן להסגיר לפי חוק הסגרה, אבל במדינה שבה יש הגנה חוקתית מפני הסגרה על בסיס חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, פרשנות הראיות חייבת להיות דווקנית ובסטנדרטים הכי גבוהים של הדין הפלילי ושל דיני ההסגרה. ברגע שמביאים לבית משפט אזרח ישראלי בפרשה שנחקרה עד תום, והוגשו בה כתבי אישום, ונגדו לא הוגש, על הסף בקשת ההסגרה הייתה צריכה להידחות".

- סליחה? בסוף הוא עצמו הודה בשלוש עבירות חמורות.

"נכון, אבל האם יש אדם שלא היה בוחר להודות בסיטואציה שבה אם הוא מודה הוא ישב פחות מאשר אם יכחיש ויצא זכאי? החשבון פשוט: אברג'ל עצור כבר כמעט ארבע שנים. כיוון שהתיק מתחלק לשלושה משפטים, הוא היה מסיים את הכול בקיץ 2013, שזה אומר חמש שנים במעצר. ואז, אם היה יוצא זכאי היו אומרים לו, 'יופי, עכשיו נשלח אותך לרצות את חמש שנות המאסר שנגזרו עליך בבלגיה', כלומר ישב עשר שנים. בעסקה הזו הוא נשפט אמנם ל-120 חודשי מאסר, אבל נקבע בה שאם ירצה את העונש בישראל הוא יקבל רק 102 חודשים.

"זו תוצאה של יוזמה של צוות ההגנה, והיא מוכיחה שוב עד כמה האינטרס בתיק היה ישראלי ולא אמריקאי. מאחר שאנחנו יודעים שבארץ לא יפחיתו לאברג'ל יום אחד על התנהגות טובה, דרשנו שיתחייבו לא למנוע ממנו שליש על בסיס מידע מודיעיני, אלא שידונו בכל בקשה שלו לשחרור מוקדם לגופו של עניין, משמע על בסיס התנהגותו בלבד. הפרקליטות בישראל סירבה להתחייב, ואנחנו הודענו שאין עסקה.

"האמריקאים הציעו בתגובה פתרון יצירתי עוקף פרקליטות ישראלית, שבגזר הדין יצוין כי בישראל המאסר יעמוד על שמונה שנים וחצי בלבד. כך כתוב בעסקת הטיעון שהוצגה לבית המשפט ובגזר הדין, שחור על-גבי לבן: 'בארצות הברית 120 חודש, ובישראל 102 חודש'. גורמים מהפרקליטות בישראל ניסו לטרפד את הסעיף הזה עד לרגע האחרון, ללא הצלחה".

עו"ד שרון נהרי, שמלווה את אברג'ל כבר 13 שנה, מאשר את דבר המעורבות הישראלית. "במשך שנתיים וחצי טסתי ללוס אנג'לס", הוא אומר, "שפטל ואני מינינו סנגורים מקומיים בכירים ופיטרנו אותם, עד שהגענו לעו"ד וורקסמן שהבין את הנקודות השנויות במחלוקת והאמין בתיק. ההתנהלות לא היתה קלה גם עקב ניסיונות הפרקליטות והמשטרה בישראל להכתיב את התנאים. בכל פעם שהמשא ומתן הניב תוצאות, הישראלים החזירו אותנו אחורה. בחודש אוקטובר כבר סיכמנו על חמש שנות מאסר, האמריקאים השהו את החתימה, ובסוף אמרו אין הסדר, והיה ברור למה. בסופו של יום הגענו לתוצאה טובה".

מטען לסעדיה מרציאנו

התיאורים בכתב האישום האמריקאי יכולים לפרנס סרט אקשן על ארגוני פשע ישראלים, אבל שפטל מבקש להראות כמה דוגמאות לחולשת הראיות במציאות.

"הטענה של עד המדינה יוחאי מנור היא שאחיו, מלול, הגיע למסקנה שכדי לרצוח את אטיאס צריך היה לקבל אישור של אברג'ל. למה? כי לפי כתב האישום, אטיאס הוא חבר בארגון הפשע של בן הרוש, וארגון הפשע של בן הרוש משתף פעולה עם ארגון הפשע של אברג'ל, ובגלל זה אי אפשר לרצוח את אטיאס בלי לקבל 'אישור' של אברג'ל. אבל איך ניתן להסביר שאף אחד לא ביקש מבן הרוש אישור לרצוח את אטיאס?

"לאחר שאברג'ל הוסגר, התגלו באמריקה חילופי ניירות בעניין הזה בין הפרקליטות האמריקאית לבין הדי.אי.איי, שקובעים כי מנור הוא עד לא אמין. שרון נהרי ואני ראינו במו עינינו את המסמכים, שהסנגורים היו אמורים להציג במשפט".

- מדוע הוא לא אמין?

"כי אחרי שנשאלה בפרקליטות שם השאלה הזו, מנור ניסה לומר שהוא כן פנה לבן הרוש, אבל לא היה לו הסבר למה הוא לא מסר את זה בעדויותיו. גם אין הוכחה שהוא פנה לבן הרוש. דוגמה נוספת? הוא אמר בעדות, שאחרי שקיבל מאברג'ל בספרד את האישור לרצח אטיאס הוא נסע למרוקו, ומשם טלפן לאחיו בלוס אנג'לס ואמר לו שיש אישור לחיסול. אבל כף רגלו לא דרכה במרוקו.

"העדות שלו היא אסופת שקרים איומה ונוראה, האמריקאים ידעו שהוא יתרסק באולם ועשו הכול להימנע מכך. ההתכתבויות הפנימיות בין גופי האכיפה בעניין חוסר האמינות של עד המדינה היו קיימות בשעה שההסגרה נדונה בישראל, אבל הן פשוט הוסתרו מפנינו".

- הם הודיעו שרק חלק מהראיות מוצג בבתי המשפט בישראל.

"או-קיי, אבל אתה לא יכול להציג רק את החלק המפליל, גם ראיות חלקיות צריכות לשקף תמונת מצב בתיק בצורה מאוזנת".

דוגמה אחרת של שפטל נוגעת לאלי מרציאנו. בשנת 2003 היה מרציאנו קניין האקסטזי הבכיר של הכנופיה הירושלמית בלוס אנג'לס, אבל בשלב מסוים החל לשתף פעולה עם הדי.אי.איי וסייע להפליל את "הרשת הבלגית" בתמורה לגמישות בהליכים פליליים נגדו והסכמה שלא יגורש מארצות הברית.

"אלי מרציאנו אכן נקב בשמות של כל החברים שלו לעסקי הסמים", אומר שפטל, "אבל מרציאנו לא נקב בשמו של יצחק אברג'ל, אפילו לא ברמז".

צודק שפטל, אם כי לא מדייק. שמו של אברג'ל עלה בחקירה הבלגית, אבל מרציאנו אמר שנגדו הוא לא מוכן לדבר עקב חשש לחיי מקורביו. כאשר הסנגור וורקסמן הודיע לבית המשפט כי הוא מבקש להביא את מרציאנו כעד הגנה, טען התובע כי במקרה כזה תטען התביעה שמדובר בעד מאוים, וחשף את הסיפור הבא שמתפרסם כאן לראשונה:

אחרי אחד מגלי המעצרים ב"פרשה הבלגית" נקבעה למרציאנו פגישה עם אברג'ל. "מספר שעות לפני הפגישה התקשר אליו אביו (סעדיה מרציאנו המנוח, בעברו מראשי הפנתרים השחורים וחבר כנסת, א' ז') והודיע לו כי נמצא מטען חבלה מתחת לרכבו בירושלים", סיפר התובע. הפגישה נערכה כמתוכנן, אך מרציאנו, לפי התובע, אמר עליה למפעיליו בדי.אי.איי, ש"בהסתמך על מה שאברג'ל דיבר איתו באותו ערב, הוא מאמין שהאנשים של אברג'ל אחראים למטען שנמצא במכונית של אביו במטרה להעביר אליו מסר".

שבועיים לאחר הדיון הזה הבינו הצדדים שהם חייבים להתפשר וסיכמו על עסקת הטיעון אשר הוצגה לבית המשפט לפני כחודש.

מלחמת הצ'יינג'ים

לקראת סוף הראיון יורדת מהקומה העליונה אישה צעירה שאוחזת בתינוקת יפהפייה. שפטל, שאינו האב הביולוגי, מסמיק ברגע. "תראה אותה, תראה", הוא אומר וקם לנשק את התינוקת, פניו קורנות, מסגירות חיוך רחב ומבוכה של רווק נצחי, שבעצמו גדל כבן יחיד לאמו בצפון הישן של תל אביב. זוהי עו"ד טלי מליק, בת טיפוחיו המקצועית, אשר מגדלת את התינוקת שלה בביתו. מליק מסייעת לשפטל בתיקים שונים, ובין היתר נפגשת עם לקוחות בבתי הכלא; אחד הלקוחות שהותירו עליה רושם כביר הוא יצחק אברג'ל, כמובן.

"יצחק אומר שעורכות דין יכולות להשיג בבית משפט הרבה יותר מעורכי דין", אומרת מליק, ומקפידה להזכיר את עו"ד מיטל דנינו ממשרדו של שרון נהרי. "הפעם הראשונה שאברג'ל שמע על שפטל הייתה בכלא כאסיר עולם צעיר. הוא עקב אז באדיקות אחרי השידורים של משפט דמיאניוק ואמר לחבריו, 'מי זה המ... הזה? הוא יהיה העורך דין שלי'. מאז שהכירו, יצחק פשוט מעריץ את שפטל. הוא מתייחס אליו כאל היועץ הבכיר ביותר. מה שלא עובר את שפטל, לא עובר".

הסנטימנטליות בבית שפטל נמשכת כמה דקות לפני החזרה למדמנה של העולם התחתון. בימים אלה לומד שפטל את חומר הראיות במשפטו של מוטי חסין, אחד האנשים הקרובים והנאמנים ביותר לאברג'ל.

נגד חסין הוגש לאחרונה כתב אישום על רצח איש השוק האפור מחולון, אבי דוד, קורבן אחד מתוך 12 אנשים שנרצחו מנובמבר עד מארס בבת ים, בחולון ובראשון לציון. לפי המשטרה, המלחמה האכזרית והעקובה מדם מתנהלת במסגרת המאבק לשימור השליטה של ארגון אברג'ל בשוק הצ'יינג'ים הלוהט, שכן אחרי ההסגרה עברו חלק ממלווי השוק האפור והגובים לעבוד עם ארגונים מתחרים.

כתב האישום נגד חסין ונגד עוד שלושה חשודים נוספים, על החיסולים של אבי דוד ואיציק גפן, הוא תוצאה של מאמץ מרוכז בימ"ר תל אביב לעצור את רצף הרציחות המטריד, ותוצר של חקירה מתוחכמת במיוחד אשר הצליחה לאתר ב"ענן סלולרי" מעל זירת הפשע ארבעה קווים סלולרים לא מזוהים (טוקמנים) ולשייך אותם לכל אחד מארבעת הנאשמים.

"תיק חסין מבוסס על ראיות של איכון טלפונים בעיקר", אומר שפטל, "זה תיק שיהיה קשה להגיע בו להרשעה, אבל עם בתי המשפט שלנו קשה לדעת".

- יש 12 גופות, ואתה, הפטריוט הישראלי, ממשיך לחפש את הספק הסביר?

"אז מה אתם מציעים שם בתקשורת, שירשיעו בלי ראיות? חוסר האונים בפיענוח רציחות בעולם התחתון הוא כשל משטרתי. במקום תרגילי חקירה עוצרים חשודים ומתחילים לשכנע אותם להיות עדי מדינה, זה הכי קל. 'הרכבת ברציף, הרכבת יוצאת מהתחנה, מי שלא עולה לא יירד, תקפוץ על הרכבת' - בכל התיקים רואים את אותן המילים".

אברג'ל ממתין בינתיים להחזרתו לישראל. אחד מעורכי הדין הפליליים הרבים שביקרו אותו מספר שהתנאים בכלא לא קלים; בתא הסמוך לאברג'ל יושב חבר קרטל סמים מקסיקני שנאשם ברצח 17 איש ובהמשך המסדרון יושב חבר קרטל אחר שנאשם ב-30 רציחות. עו"ד תמיר סננס ושותפו למשרד עו"ד שחר חצרוני שביקר את אברג'ל בפברואר מוסיפים "מצבו מצוין, הוא חזק בראשו ומקפיד להיות חזק בגופו. הוא מתאמן וחי חיים מסודרים באגף עם עוד ישראלים ויהודים. יש שם גם הרבה נאשמים מקרטל הסמים המקסיקני, מרביתם עניים מאוד ומסוכנים".

עם חזרתו הצפויה של אברג'ל לארץ, לארבע וחצי שנות מאסר בתנאי הפרדה קשים, יהיה מעניין לעקוב אחרי מאבק הדמים בגזרת הצ'יינג'ים. בינתיים, שפטל מסכם: "יצחק אברג'ל הוא בחור חריף, שנון ופיקח, והמינימום שאני יכול להגיד עליו זה שהוא חביב ואף למעלה מזה. אחרי ארבע שנים קשות במעצר אני לא רואה אצלו שינוי, אבל גם קודם הוא לא ממש התפעל מהחברה של אוכפי החוק. עכשיו הוא רק טעם על בשרו את מה שהוא ראה בעבר אצל אחרים - ישיבה בכלא ללא בסיס עובדתי".

- הוא גם לא האחרון שפשע ולא נתפס.

"זו הגדרה בעייתית. פושע שלא נתפס זה תוצאה של חוסר תפקוד וחידלון של המשטרה, וכתוצאה מכך נוצר חוסר האמון של הציבור במשטרה".

- והדימוי הציבורי שלו חשוב לו?

"הוא כבר יודע שהדימוי הציבורי שלו הוא של הפושע מספר 1 בישראל. זה דימוי שהתקשורת יצרה עבורו, והוא מכיר בכך שזה נתון שהוא לא יכול לעשות כלום כדי לשנות אותו".

תגובת משרד המשפטים: "אברג'ל הודה במיוחס לו"

דובר משרד המשפטים העביר את התגובה הבאה: "בית המשפט העליון בישראל בחן את חומר הראיות שהוצג בפניו והגיע למסקנה שיש ראיות ויש מקום להורות על הסגרתם של יצחק אברג'ל ואחרים לארה"ב. נציין כי יצחק אברג'ל הודה בעבירות המיוחסות לו המתבססות, בין היתר, על אותן ראיות עצמן.

"התיק שהתנהל בארה"ב מסור לשיקול דעתן הבלעדי של הרשויות המשפטיות בארה"ב, ממש כשם שהליך המתנהל בישראל, לגבי מבוקש שהוסגר לישראל, נתון לשיקול דעת הרשויות המשפטיות בישראל.

"באשר לעונש, הרי שהוטל על יצחק אברג'יל עונש כולל של עשר שנות מאסר, כאשר העונש שנגזר עליו בבלגיה ירוצה בחופף. בשום מקום, לרבות בהסדר הטיעון, לא נקבע כי העונש על עבירות נשוא הסגרה הינו העונש שציין עו"ד שפטל.

"אין כל אפשרות להסכים מראש לניכוי שליש ממאסרו של אדם, לא במקרה של יצחק אברג'ל ולא בעניינו של כל אדם אחר, שכן ההחלטה בדבר ניכוי שליש מסורה בידי ועדת שחרורים סמוך לריצוי שני שליש עונש. חזקה על עו"ד שפטל שמודע הוא היטב לכל אלה".

הכתבה המלאה במגזין G - לקבלת הגיליון ועיתון גלובס לחודש מתנה >>
 
 
חזרה למעלה