בידור להמונים בתקופת הפגרה

מני וייצמן, אבי מסינג, משה תאומים, חיים רמון, שמעון שבס, גילעד אלטשולר, טדי שגיא, שלמה אליהו, אבו סובחי. הרבה אנשים טובים באו לאוהדי הפועל תל אביב בחלום. חלקם אוהדים אמיתיים של הקבוצה, בעלי ממון, חלקם מקושרים לאנשים בעלי ממון כבד עוד יותר, הם מבלים איתם בתאי הצפייה בסטמפורד ברידג' ובוומבלי, ובין פיש-אנד-צ'יפס מדברים על מצבה הקשה של הקבוצה ועל הצורך בהוצאתה מידיו של אלי טביב.

אבל איפשהו בין הלב לבין הכיס דברים מתעכבים. יש כנראה יותר מדי סיבות שקבוצת רכישה של כמה מהאנשים האמידים ביותר במשק הישראלי לא מתלהבת לשים 4-5 מיליון דולר כדי לרכוש את הפועל ת"א. אף אחד לא מוכן להיות בפרונט או להיות לבד בעסק הזה, כולם ראו את האינתיפאדה שספג טביב ויודעים שלהבדיל מכל עסק אחר שלהם, הכדורגל והאוהדים יתהפכו עליך בסופו של יום, לא משנה מה תעשה: אם הפסדת בדרבי, אם מינית מאמן קצת פחות טוב ממה שהיה בשוק, אם לקחת אליפות אבל לא הצלחת להעפיל לשלב הבתים בצ'מפיונס, אם בשוק ההעברות הפסדת שחקן ליריבה העירונית.

***

לא רק שקבוצות רכישה הן עניין פחדני של אנשים שמפחדים לקשור את גורל הקבוצה בשמם, אלא שהמודל הזה לא עובד בדרך כלל טוב בספורט. אחרי ההייפ הראשון של הרכישה מתפנים לענייני היום יום האפורים, ואז מתברר שלכל אחד יש אג'נדה ורעיונות אחרים. אחד מדבר על שילוב של ישראלים צעירים, אחד רוצה להפציץ רכש מכל הבא ליד, בשביל אחד המטרה היא אליפות, ובשביל השני היא בנייה לטווח ארוך. זה שהשקיע קצת יותר כסף מרגיש שצריכה להיות לו זכות וטו גדולה יותר. כל אחד מגיב אחרת בשלב כזה או אחר ללחץ של אוהדים. ראינו את ההתנהלות של טביב-הראל שהיתה גרועה מהיום הראשון. גם בכדורגל האירופי המודל של קבוצות עם כמה ראשים בבעלות לא עובד טוב בדרך כלל (ליברפול למשל), ואחרי היתרון הראשון של חלוקה בהוצאות סביב הרכישה, הכל מתחיל להתפורר, האוהדים חוזרים למצב ההתחלתי של שיגעון, ואת הנזק לקבוצה נדרשות לפעמים שנים כדי לתקן.

הקושי במציאת רוכש להפועל ת"א הוא אחד הסממנים הטובים והנאמנים ביותר למצבו של הכדורגל הישראלי. בשנים האחרונות כל מי שהסכים להיכנס לכדורגל היו אנשים שבאו מבחוץ. גאידמק קנה את בית"ר, אלכס שניידר ואח"כ גולדהאר באו למכבי ת"א, הרוכש הרציני היחיד שבית"ר הצליחה להביא היו שני אמריקנים מהוליווד שברחו מכאן אחרי יומיים. יאמר בא לנתניה. כולם אנשים זרים שברחו. מעניין מדוע אותם אנשי עסקים מכובדים ובעלי ממון לא מוכנים להיכנס לכדורגל הישראלי, ואם כן אז רק להיות מאחורי הקלעים או דרך חלוקה בעלות.

***

יש שני דברים מטרידים בעסקת הרכישה של הפועל ת"א. הראשון הוא הניסיון של הבקרה התקציבית לסייע לביצוע העסקה. נכון לעכשיו עומדת הבקרה על הרגליים האחוריות בכל הקשור למציאת "דרך יצירתית" (כלומר, קומבינה) להשלים את הרכישה. מי שרוצה לרכוש קבוצה שישים כסף, ולא ינסה לקמבן כספים ממכירה עתידית של שחקנים. את הבקרה לא צריך לעניין שטביב רוצה 25 מיליון שקל, ושקבוצת הרכישה מוכנה לשלם 10 או 15 מיליון. הבקרה גם לא צריכה להציע הצעות ייעול כמו שעשתה אתמול (ג'), לפיהן חלק מהכסף יעבור לטביב עכשיו, והיתר בכמה פעימות בהמשך עבור "דמי ייעוץ". זה כבר לא מריח טוב. מה זה הכסף שיעבור בהמשך? מה זה בדיוק "ייעוץ"? זה כסף שייגרע מן הסתם מהתפעול השוטף של המועדון.

הכוח של הבקרה מוגבל, ואין סוף לקומבינות: אוהדי הפועל עוד יגלו שלקבוצת הרכישה ש"הצילה" להם את המועדון אבל נאלצה לתת לטביב הרבה יותר כסף במזומן ממה שהתכוונה, יש בעיות משל עצמה. מי ערב לכך שאת הכסף הגדול מדי שהשקיעה ברכישה, "קבוצת שבס" לא תחזיר אחר כך במכירת שחקנים מובילים כדי לצמצם את ההוצאות שלה בשוטף?

יש רק לקוות שהבקרה תעמוד בפרץ גם אם בימים הקרובים העסקה תתחיל להשתבש ולצלוע.

***

אבל יותר ממטרידה היא העובדה שיו"ר ההתאחדות לכדורגל אבי לוזון מדבר בפומבי על עסקת הפועל ת"א. לא על הרצון בעסקה שתוכל להוציא את הפועל ת"א לדרך חדשה ותהיה טובה עבור אוהדי הקבוצה או טובת הכדורגל הישראלי. אלא דיבורים על שווי העסקה.

גם בראיון בתחילת השבוע לתוכנית הרדיו של ONE אמר לוזון כי טביב צריך לדעתו לקבל יותר מ-20 מיליון שקל; בשיחות סגורות לוזון משכנע כל מי שרוצה לשמוע שכדאי שמישהו כבר ישים את הכסף - ושלטביב מגיע הרבה כסף כי הוא הביא שחקנים מכפ"ס וכי יש שטרי הון - אחרת הוא יישב לו במיאמי ויפרק את הקבוצה. הרצון האובססיבי של אבי לוזון לראות את טביב עושה עסקה טובה ויפה, לא עסקה של כסף קטן, מעלה שאלה אחת: למה?

ואם נרחיב: למה חשוב לאבי לוזון המחיר שיקבל טביב עבור הפועל ת"א?