הפעם זו דווקא לא הכלכלה

המשטרה פעלה באלימות לא מוצדקת, על כך אין שום עוררין. יעידו התמונות, הסרטים, העצורים וכל מי שהיה שם. גם אני הייתי שם. ראיתי קצין לופת בחורה בגרונה וגורר אותה על הרצפה, ראיתי את תת-ניצב יורם אוחיון, מפקד האירוע, מאיים, דוחף, מכה, גורר, בוחר עצורים מבין המפגינים - אנשים שלא עשו דבר מלבד להיות שם - כמו שאני בוחר תפוחי אדמה אצל הירקן, בהבדל אחד: אני לא מרביץ לתפוחי האדמה שלי.

ראיתי שוטרים בועטים באנשים, מושכים בשערות, מחלקים אגרופים, דוחפים וכל מה שאפשר לעשות עם הידיים והרגליים. סוסים לא היו שם, גם לא אלות, שוקרים או גז מדמיע, ככה שיכול היה להיות יותר גרוע, ויש לי תחושה שעוד יהיה.

מנגד, בינתיים לא הציגה המשטרה ולו בדל הוכחה לטענותיה בדבר מצבורי צמיגים, יידוי אבנים, ביצים או יריקות. גם אני לא ראיתי שום דבר כזה. עובדה נוספת היא שאף שוטר לא נפגע.

מעניין היה לראות, שככל שהשוטר בכיר יותר - כך הוא אלים יותר. בסך-הכול, רוב השוטרים, המג"בניקים והיס"מניקים היו בסדר גמור. חלקם חייכו ודיברו עם המפגינים ובסך-הכול מילאו את תפקידם בצורה טובה. כמה מהם סיפרו למי שרצה לשמוע שהם לא מקבלים שעות נוספות על הערב הזה. כך גם הכבאים.

היו אפילו רגעים של חסד קולנועי ממש, כמו מג"בניק ברוחב של סמי-טריילר עוזר לבחור עיוור לחצות את הכביש.

הכול בא מלמטה

פה ושם, כמובן, אפשר היה לראות כאלה שאוהבים להרביץ יותר מאחרים, אבל ככלל, השוטרים לא היו האויב. מי שאיבדו שליטה היו המפקדים שלהם, שהאופן המהיר והנחרץ שבו הכחישו שקיבלו איזושהי הוראה מגבוה לעצור את המחאה כשהיא קטנה מעורר תמיהה במקרה הטוב. מצד שני, אם יש משהו שלמדנו על ישראל מדוח המבקר על ה"מרמרה", זה שאין באמת "הוראות מלמעלה".

ישראל היא לא שיר של דודו אהרון. אין למעלה. פה, הכול בא מלמטה. כך שיותר משאני קונה את תיאוריית ה"נתניהו אמר לאהרונוביץ', שאמר לדנינו, שאמר לאוחיון" אני קונה את תיאוריית "לאוחיון נשרף הפיוז". לאיש הזה אסור לעמוד מול קהל. המשטרה חייבת לחקור את התנהגותו. זו לא הפעם הראשונה שלו.

דרישות לא היו להפגנה הזו, גם לא תכנון מראש, מנהיגים או מארגנים. היא הייתה ספונטנית ועממית לגמרי. לא ניתן היה לשלוט בה. כל מי שאומר לכם אחרת לא היה שם. המפגינים אמנם צעקו שהעם דורש צדק חברתי, אבל להפגנה של מוצאי שבת בתל-אביב היה קשר מועט, אם בכלל, למדיניות הכלכלית של ממשלת ישראל. חוסר כבודה של זו במקומו מונח, כמובן, ורבות עד מאוד הסיבות להפגין נגדה, והפגנות שכאלו ודאי יהיו, אבל אמש זה לא היה העניין.

ההפגנה במוצ"ש הייתה תגובה לאלימות המשטרתית בשישי אחר-הצהריים ברוטשילד, ולמעצר של דפני ליף, שחזרה במוצ"ש עם חבלות, יד חבושה וצלע שבורה. ההפגנה הבאה כבר תהיה תגובה להפגנה הזאת. נראה איך תיערך אליה המשטרה.