יוצאים מהארונוב

"היפה והחנון", ה' 21:00, ערוץ 10

כבר התוודיתי על משיכתי הביזארית לתוכנית הזאת. כלומר, כאשר נשים צעירות, בנות 20 ומעלה, לא יודעות (אף לא אחת מתוך קבוצה שלמה), מי הוא חוסני מובארק ומי היה מועמר קדאפי (בהנחה כמובן שהקטע ערוך באופן מגמתי, אבל בשום אופן לא מבוים), וכאשר מתברר שלפחות אחת מהן לא שמעה מעולם על משה קצב, או על פרשת האונס הקשורה בשמו - ועוד כהנה וכהנה מפגנים מרשימים של חדלות אישים, אפשר להתפלץ, אפשר להיות מובך עבורן ואפשר פשוט לצחוק.

אני בוחר באפשרות השלישית. לפעמים נדמה שמטרתה היחידה של "היפה והחנון" היא פשוט לתת לצופה באשר הוא להרגיש טוב עם עצמו: גם הסכל הגדול ביותר בין הצופים, יחוש "מינימום-עתודאי" אל מול מפגן הבורות של היפות. גם גברים שלעולם לא ירוויחו סכומים שצפויים להרוויח חלק מ"החנונים", יוכלו להתנחם בכך שהם לפחות, מסוגלים לגשת למישהי ולנסות להשיג את מספר הטלפון שלה.

לעומתם, נראים "החנונים" כמי שהיו מוכנים להחליף את כל הידע האנושי - מאריסטו ועד הוקינג, בריקוד חושני עם אנה ארונוב, וזה בדיוק מה שיקרה הערב. בערוץ 10 למדו כבר שמהלך השנה מבחינתם היה "גניבתה" של ארונוב מ"רשת" ("רוקדים עם כוכבים" שמקרטעת בלעדיה), והצבתה בביקיני על חוף "הישרדות". הערב, היא תתגייס גם למאמצי ההישרדות של ערוץ 10, ותעביר את החנונים על דעתם. כן, אני יודע מה אתם חושבים - אבל לרגע אחד לא טענתי שזה גבוה, רק נורא נורא כיפי.

אחרי 20 שנה

"עניין של זמן", ש' 22:30, ערוץ 2

נגנו בדמיונכם את "קח אותו לאט את הזמן" בקולו הצרוד של גידי גוב, ותראו איך מבלי-משים, עולות לנגד עינכם דמויותיהן של דנה ברגר, שרון חזיז, אילת זורר ויתר חבריהם ל"ספסל הלימודים" בתוכנית "עניין של זמן". כמובן, יש צורך בכך שתהיו לפחות בני 40 ולא יותר מ-50 כדי שתבינו על מה אני מדבר.

אח, היו זמנים...החיים עם ערוץ טלוויזיה אחד היו די מחורבנים, בואו נודה, אבל לפחות כשדיברת על התוכנית ששודרה אתמול, כולם ידעו על מה אתה מדבר. לא מעט הפקות מרשימות יצאו אז מאולפני הטלוויזיה החינוכית, וזאת בהחלט הייתה אחת מהן (מי שרוצה להיזכר, יכול לצפות בשידור הפרקים הישנים במהלך סוף-השבוע בערוץ 23). מעט חינוכית מדי לטעמי, אבל לא מתחנפת להורים ולמורים, ובעיקר משקפת נאמנה את לבטיהם של תיכוניסטים באותה העת, ואולי אפילו היום.

צל"ש מגיע לגאון שחשב לעורר עניין מחודש בפורמט, בפער של שנות דור. כלומר, מעבר לכך שזה מעניין כסדרת-דרמה, זה מעניין גם ברובד ה"חצי-תיעודי", כלומר - חלק גדול מכוכבי התוכנית דאז, הם אנשים מוכרים מאוד גם היום, וכך פועלת הסדרה על הצופה פעמיים, כשהשחקנים הם גם דמויות פיקטיביות, אבל גם בני אדם.

במה שונים המשברים של גיל ההתבגרות ממשבר גיל ה-40? על כך אפילו לא אתיימר לענות במילים הספורות שעומדות לרשותי ובכל זאת: התחושה שלי אחרי צפייה בקטעים נרחבים מהפרק הראשון, היא שחברי "עניין של זמן" עומדים לגלות כי עיקר מה שמתרופף ומידלדל במרוצת השנים הוא לאו דווקא השרירים, עור הפנים או...עזבו, למה להיות פלסטיים מדי, בכל זאת במקור מדובר בסדרה חינוכית, אלא דווקא האמונה בצדקת הדרך, אמות המידה המוסריות ובעיקר התחושה שאפשר ואף צריך לשנות את העולם הזה.