לא זול אבל שווה: יינות יקב הוגל האגדי עכשיו גם בארץ

"שלום, סלאם, peace" - אטיין הוגל מקפיד לשחרר את המשפט-ברכה הרב לשוני הזה מפיו מדי כמה דקות במשך רוב רובה של טעימת היינות שלו. הג'נטלמן האירופי הגבוה מיטיב את משקפיו ומביט בנו מלמעלה. אנחנו יושבים והוא עומד. שלא כמו כמה כוכבי רוק המגיעים לכאן, ואתה תוהה אחר כך אם בכלל ידעו היכן הם מופיעים, לא רק שהוא יודע, אתה כמעט מאמין לו שהוא אפילו מתעניין ואכפת לו. ולא רק בגלל השלום-סלאם-Peace הזה שאותו הוא מאחל לנו מכל הלב. או כך לפחות נדמה לנו.

אבל אז, לקראת סוף הטעימה, הוא מספר לנו איך בתו הביאה פעם מוסלמי הביתה, ואז הוא תוהה בקול רם מה היה קורה אילו הוא היה אפילו שחור. אין צורך לומר שהחבר ההוא הלך מזמן. נו, טוב, איך אומרים, אחדים מחבריי הטובים ביותר הם

לפחות יין הוא יודע לעשות. עניין משפחתי מן הסתם. אטיין הוגל הוא הדור המי יודע כמה בעסק המשפחתי שלו, הלוא הוא יקב הוגל האגדי מאלזס בצפון צרפת, אחד היקבים הוותיקים והמיוחסים באזור, בצרפת ובעצם בעולם. מר הוגל טרח להזכיר זאת בכל כמה דקות.

לפני שבועות אחדים הגיע הוגל לביקור קצר בישראל. את עיתונאי היין בחרו אנשי חברת שקד, יבואני יינות הוגל בארץ, לכנס לכבודו במסעדת הבית התאילנדי, מתוך הנחה (נכונה) שהיינות הלבנים המעט מתקתקים של חבל אלזס יסתדרו היטב עם האוכל המתובל של יריב מלילי מבית תאילנדי, ולהפך. והם צדקו. האוכל היה נהדר, היין מושלם, והשילוב ביניהם אלוהי.

בית הוגל נוסד בשנת 1639. כן, אתם קוראים נכון. יש ביקב חבית שעליה מתנוסס התאריך 1715, והיא עדיין בשימוש, מה שמזכה אותה בתואר החבית העתיקה ביותר בעולם שעדיין מיישנים בה יין. מאחסנים תהיה מילה מדויקת יותר. אין שום טעמי עץ ביין הלבן המופלא של הוגל. רק פרי ופרי ופרי, ואיזו ארומת דלק מאחור כשמגיעים לריזלינגים המבוגרים יותר.

אף שחבל המריבה ההיסטורי הזה - חבל אלזס שעליו נלחמו צרפת וגרמניה עד ממש לא מזמן, לפחות במונחים היסטוריים (אפרופו שלום וכל הג'ז הזה) - מפורסם בעיקר ביינות הגוורצטרמינר שלו, הוכיח הוגל בטעימה הזו שגם בריזלינג שלהם אין להם במה להתבייש מול שכניהם הגרמנים, שכנים שכבר היו בעלי הבית של אלזס לא מעט פעמים, כאמור.

בטעימה ההיסטורית המרתקת הזו לקח אותנו הוגל למסע בזמן שהגיע עד שנת 1976. כן, שתינו יין לבן מלפני 36 שנה, והוא היה נפלא. אם קצת מזל ואיזה 1,000 שקלים תוכלו גם אתם לשים עליו יד.

אבל גם הבצירים הנוכחיים של הגוורצטרמינר, הריזלינג ואפילו זן הסילבנר הלא ממש מיוחס מהיקב הזה הם יינות נהדרים. הצעירים אמנם לא מפתחים את כל הריחות המרתקים של המבוגרים, אבל מה שיפה בהם הוא שהם מצליחים להיות לא רק מתקתקים ופירותיים כמו שרבים חושבים, אלא גם, באותה עת, חמצמצים ומורכבים. כמעט כמו הטעם שהשאיר כאן יוצרם.

חפשו בחנויות לא רק את היינות המופיעים כאן ברשמי הטעימה שלי, אלא גם את היינות המבוגרים והיקרים יותר, מבצירים מאוחרים (בחודשי הסתיו) משנים כמו 2007 ו-2005, ואפילו 2001 ו-1990 שהם אמנם, רשמית לפחות, יינות קינוח מתוקים, אבל אפילו הם נתנו פייט רציני ומרתק לאוכל התאילנדי. לא זול, כמובן, אבל שווה.

טעימה מהיינות של הוגל

ג'נטיל 2010 Gentil Hugel. יין הבלנד הלבן הזה, המורכב מכל הזנים הלבנים של אלזס - גוורצטרמינר, ריזלינג, סילבנר, פינו גרי ומוסקט - הוא היין הפשוט ביותר לכאורה של האזור ושל היקב. לכאורה, מכיוון שהפשטות היא רק במונחים אלזסיים. מדובר ביין בעל חמיצות אדירה שהופכת את שתייתו למענגת במיוחד, ולא רק למשהו מתקתק ופירותי ללוות בו קינוח או גבינה חריפה, כבד אווז או יום קיץ חם. גם האוכל התאילנדי אהב אותו. 60 שקלים

סילבנר 2008 Sylvaner. הזן הלבן הפחות מוכר של אלזס שווה גם הוא את התייחסותכם. אין כאן העומק והמורכבות של הריזלינג ושל הגוורצטרמינר, אבל יש בהחלט חמיצות מרעננת לצד מתיקות מאופקת ונעימה. 95 שקלים

גוורצטרמינר Hugel 2010 Gewurztraminer. ספינות הדגל של היקב ושל האזור כולו היו ונשארו היינות הלבנים מזן הגוורצטרמינר, הקשה אולי להגייה, אך קל כל-כך לשתייה. אבל אל תטעו, מי שמכיר את הזן הזה רק מגרסאותיו הישראליות יופתע לגלות יין מרתק ורב גוונים ורבדים, שלא רק ניחוחות הפרי והפרחים הקלאסיים של הליצ'י ושל הוורדים שולטים בו אלא גם ריחות אחרים לגמרי, של יסמין, הל וזעפרן של שקדים. מרתק. 95 שקלים

ריזלינג 2010 Riesling Hugel. זה אולי לא ריזלינג גרמני קלאסי, וזה אכן ריזלינג צרפתי בכל זאת, אבל הריזלינג של הוגל מציג קשת טעמים נפלאה, החל בתפוח ירוק וכלה באפרסק לבן, וביניהם כל שלל טעמי הפרי המתוקים והחמוצים, שמי שיצא לו לשתות ריזלינג מבוגר יותר יודע שאחריהם יגיע, בעוד כמה שנים, גם ריח "פטרולי" של בנזין. לא להיבהל, זה נהדר. 95 שקלים