השופטת שלא מזהה ברווז

מכניסים ילדים בלילה לים, יש מכתב מצוקה - וזו ראיה נסיבתית?

"אם זה נראה כמו ברווז, הולך כמו ברווז ועושה קולות של ברווז - זה ברווז". הכלל הזה, שמקורו בפתגם אמריקאי, הפך לנכס צאן ברזל מקובל על בני האדם, ללא הבדל דת, צבע, עדה או מדינה.

ואולם, שופטת בית משפט השלום אורית קנטור קוראת תיגר על קביעה זו. לו הובא הברווז הנ"ל בפניה לצורך קביעת ברווזותו, היא הייתה אומרת כנראה שהראיות לכך הן נסיבתיות בלבד, ולכן שאלת מינו של בעל החיים הזה נעה על הסקאלה שבין אווז לאריה.

סיפור המעשה

מעשה באישה שלאחר השעה תשע בערב באה לשפת הים בחיפה עם שני ילדיה. כשהם לבושים בבגדי רחוב רגילים הצעידה האישה את ילדיה לעבר המים העמוקים. אישה אחרת שעמדה בקרבת מקום ראתה את המחזה והרימה קול צעקה.

מישהו הזעיק למקום את סיירי הפיקוח של העירייה. אלה באו, ראו והתחילו לצעוק לאישה שתצא מהמים. כשהאישה המשיכה לצעוד, הם נכנסו בבגדיהם והוציאו את השלושה אל החוף. לאחר מכן נמצא במכוניתה של האישה מכתב שבו היא מספרת על מצוקה נפשית, אולי גם כלכלית.

בתחנת המשטרה אליה נלקחה האישה הייתה תמימות-דעים כי מדובר במקרה ברור של ניסיון האם להטביע את ילדיה ואולי גם את עצמה בגלל מצוקה. למרבה הצער, כבר אין קושי לזהות את הסימפטומים, לאחר שכבר קרו מקרים רבים כאלה לאחרונה ולפני כן, שחלקם הסתיימו באסון.

"לא הכניסה את הראש למים"

בהתאם לחוק, המשטרה ביקשה מבית המשפט להאריך את מעצר האישה ב-5 ימים באשמת ניסיון לרצח קטין. השופטת הנ"ל, אורית קנטור, קבעה יומיים. למה? כי "ממבט ראשון, הראיות נסיבתיות".

נסיבתיות? מכניסים ילדים בלילה לים, לבושים, הולכים איתם למים העמוקים, יש מכתב מצוקה - מה יכולה להיות ראיה לא נסיבתית במקרה כזה? הגופות של הילדים הטבועים?

ואמנם השופטת מחזקת בתיאוריה זו: "היא (האם) לא הכניסה לילדים את הראש למים"! רק גופות מקובלות על השופטת כראיות - כי הרי זה מה שהיה קורה אם האם הייתה מספיקה להכניס את ראשי הילדים למים!

הסקאלה שבין אטימות להפקרות

לכן, מכיוון שלמרבה הצער אין ראיות של ממש (כלומר גופות), קבעה השופטת כי "זה נע בסקאלה שבין עבירת רשלנות לניסיון רצח". ואני חושב, וגם אומר, שהחלטה זו נעה בסקאלה שבין אטימות להפקרות. לפני שמחליטים אם להוציא את הילדים מחזקת האם, צריך להוציא אותם - מיד!! - מחזקת השופטת קנטור.

טעות וצער בצידה

עו"ד אילן שדי עובד במועצת העיתונות כמשנה ליועצת המשפטית, והוא עושה זאת בהתנדבות, ולא כפי שכתבתי במאמרי ביום 19.7.12 ("המועצה להשחתת העיתונות").