בשבוע שעבר קיימה ועדת הכלכלה של הכנסת דיון ראשון במערכת מצלמות המהירות והרמזור האוטומטית א-3. באופן לא מפתיע היה זה מפגן של ציניות מתוכננת היטב.
כך למשל, המשטרה והמשרד לביטחון פנים הגיעו לדיון עם נתונים סלקטיביים ומצומצמים מאוד על הפעלת המערכת, ללא סקירת עומק רצינית, וללא התייחסות לנושאים פיננסיים מעניינים כמו כמה כסף מכניסה המערכת לקופת המדינה. מפקד אגף התנועה אף אמר נחרצות כי למשטרה אין עניין בכל נושא ההכנסות מקנסות.
זו הייתה אמירה תמוהה בהתחשב בכך שהדיון התארח בוועדת הכלכלה, ושהמשטרה דווקא זכרה לציין בישיבה כי כל עמדת מצלמה עולה למדינה 300 אלף שקל.
חברי הכנסת הנכבדים, שנדרשים לאשר כיום גזירות כלכליות חמורות על הציבור, לא קיבלו נתונים מפורשים על ההכנסות מקנסות, אבל הם קיבלו - עם קריצה ממזרית - את הכלים לבצע את החישוב בעצמם.
הנתונים
גם אנחנו טרחנו לחשב את המספרים. על-פי נתוני המשטרה שהוצגו בוועדה, בין ה-1 במארס ל-11 ביולי הופקו 17,425 דוחות באמצעות המערכת. מתוכם 1,361 דוחות על חציית צומת באור אדום, 8,416 דוחות על מהירות בכביש פתוח ו-7,650 דוחות על מהירות בצומת.
אגב, בחודש יוני לבדו נרשם זינוק של כמעט 50% בדוחות כתוצאה מהכנסת עוד 10 מצלמות לפעולה. דוחות אור אדום הם דוחות של 1,000 שקל לאחד, וכבר הגענו להכנסה נאה של 1.36 מיליון שקל.
כצפוי, המשטרה "שכחה" לציין כמה מדוחות המהירות הונפקו על חריגות מינוריות מהמהירות (קנס של 250 שקל, בלי נקודות), וכמה מהן היו על חריגות משמעותיות (750 שקל ונקודות). אם הנתונים המפורטים לא היו "נשכחים", קרוב לוודאי שהציבור היה מגלה כי רוב הדוחות הונפקו לנהגים נורמטיביים.
לצורך הערכה נשתמש בסטטיסטיקה הרב-שנתית של המשטרה, לפיה כ-60% מדוחות המהירות הם על חריגה מינורית, כלומר, דוח של 250 שקל. השקלול מגלה כי מדובר בהכנסות של 7.2 מיליון שקל נטו למדינה מכל דוחות המהירות, ובשורה התחתונה הכנסות של כ-8.5 מיליון שקל מהמערכת ב-4 חודשים בלבד, כאשר ברוב התקופה פעלו רק 12 מצלמות.
המסקנות
אז מה אפשר ללמוד מההצגה הצינית שנערכה בוועדת הכלכלה? הדבר הראשון הוא שהמערכת אינה יעילה במיוחד בחינוך נהגים. הרשות לבטיחות טענה בדיון כי סקר טלפוני שנערך בקרב נהגים (אכן מקור אמין לנתונים) גילה כי המהירות הממוצעת בכבישי האכיפה "ירדה ב-10% בעקבות הצבת המערכת". אנחנו לתומנו סברנו כי ירידה במהירות מביאה לירידה בכמות הדוחות ולא לזינוק של 50%.
הנתונים מגלים גם כי מדידת מהירות בצמתים הפכה להיות מכרה זהב של ממש. במאמר מוסגר נציין כי הפעלה כזו היא כה נדירה בעולם - עד שאפילו יצרנית המצלמות, חברת גאטסו-מטר, כוללת אפשרות מדידה זו רק כאופציה. בפועל מופקים אצלנו כיום יותר דוחות מהירות בצמתים מאשר בכבישים מהירים.
ולבסוף, אפשר גם ללמוד שזו רק ההתחלה. אם תוספת של 10 מצלמות מביאה לזינוק של 50% בכמות הדוחות בתוך חודש אחד בלבד - אתם מוזמנים לחשב מה יקרה כשיפעלו כאן 60 מצלמות בתוך כמה חודשים.
אולי עכשיו, כשהמצלמות מגיעות גם לתל-אביב עצמה, עיר מגוריהם של רבים מחברי הכנסת הנכבדים שלנו, אולי מישהו יתעורר.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
