זיאד אבו חבלה: "מכרז הדירקטורים בלאומי היה תפור"

"היה לי חלום", אומר רו"ח זיאד אבו חבלה בפראפרזה על האמרה הידועה. לא חלום בממדים של מרטין לותר קינג, אלא משהו צנוע יותר: להיות הערבי הראשון שיישב בדירקטוריון של בנק לאומי, בנק ששורשיו נטועים בקונגרס הציוני ובחזונו של הרצל. מבחינתו של אבו חבלה, מינוי שכזה יכול היה לסמל את השתלבותם של ערביי ישראל בחברה.

לרגע קצר גם נדמה היה שהחלום עומד להתגשם: המדינה, המחזיקה 6% ממניות בנק לאומי, בחרה בו כאחד משני מועמדיה לדירקטוריון. יומיים לפני שלב הסינון הבא התקשרו אפילו התקשרו אליו מהבנק והציעו לו להציג את עמדותיו באסיפה הכללית. "כשעמדתי שם הייתי אופטימי", הוא משחזר. "היה מישהו שאמר לי כל הכבוד והיועצת המשפטית של הבנק אפילו באה ואמרה לי שהייתי מרשים". מועמדים אחרים לא ראו צורך להציג את משנתם, והודיעו כי הם מסתפקים בקורות החיים ובמסמכים שכבר הניחו בפני הגורמים המחליטים. הם כנראה ידעו למה. לראיה: חלקם נבחרו, אבל אבו חבלה לא. בדיעבד, הוא נזכר, "חלק ממעטפות ההצבעה בכלל נמסרו לפני האסיפה".

- אז אתה אומר שלא הייתה משמעות לאסיפה.

"בהחלט. זה היה סגור מראש. מכרז תפור".

- נפגעת?

"בטח. הרגשתי שהשקפת העולם שלי כמי שמאמין בדו-קיום נתקלת במבוי סתום".

- ועכשיו אתה דורש להקפיא את מינוי הדירקטורים שנבחרו. מה זה, נקמה?

"זו הבעת מחאה ואי אמון בכל התהליך. משהו כאן רקוב, ואני לא אתן להם צ'ופר בכך שאשתוק. אני רוצה שזה יצוף למעלה. אולי כרגע הם הצליחו, אך בפעמים הבאות הם יעשו את החשבון".

אבו חבלה, 38, הוא רואה חשבון עצמאי שעבד בין השאר בפירמות ראיית החשבון הנמנות עם ה"ביג-5" (חמש הגדולות בישראל). כיום הוא עובד מעט מאוד; עיקר זמנו הוקדש לאחרונה ללימודים במסגרת תוכנית בינלאומית יוקרתית במנהל עסקים של אוניברסיטת תל אביב. השבוע סיים את הלימודים.

התובנה שכערבי יהיה לו קשה יותר בקריירה חלחלה לתודעתו כבר כשהחל את המסלול המקצועי שלו כרואה חשבון, על אף שהתקבל להתמחות במשרד קסלמן הנחשב. "הייתי הערבי היחיד שם, אבל בברושורים שקסלמן היו מחלקים לסטודנטים היו תמונות שלי, שיתרשמו שבמשרד הזה יש ייצוג הולם לערבים".

הוא התקבל להתמחות סמוך לאירועי אוקטובר 2000. "אחרי שהתחילו המהומות היה לי קשה להתחבר עם העובדים. הייתה לי תחושה שהם מסתכלים עליי כמי שאם הוא לא המחבל, אולי הוא זה שעזר למחבל".

- הרגשת נטע זר.

"כן, וגם לא התקדמתי, למרות שקולגות שלי התקדמו. הייתה לי שיחה עם מנהל משאבי אנוש והוא הציע לי לחפש משרד קטן או בינוני, ששם אולי ארגיש יותר טוב. קיבלתי את עצתו".

בשנים שלאחר מכן הוא עבר כמה משרדים קטנים, שם עסק בביקורת פנימית, ואז רצה שוב להשתלב בפירמה גדולה: בדלויט בריטמן רצו אותו אך לא הייתה הסכמה על גובה השכר ואחרי עוד תקופה קצרה החל לעבוד בארנסט אנד יאנג.

כעבור שנתיים שבהן טיפל בחברות ביטוח, הרגיש שמיצה את עצמו וביקש לעבור תחום. מאחר שמה שעניין אותו היה תחום הרשויות המקומיות, הוא הצטרף למשרד המתמחה בנושא: "רציתי להיחשף למגוון של תחומים, והיום אני מבין בכל הסוגיות החשבונאיות - החל מרשויות מקומיות, ביקורת פנימית וביקורת חקירתית. רואי החשבון בדרך כלל מקובעים ונשארים באותו תחום". כיום הוא מחזיק משרד רו"ח משלו, המתמחה ברשויות המקומיות ופועל מבאקה אל גרביה.

תוך כדי העבודה ולימודי התואר השני במדעי המדינה, הוא ניסה לעשות שימוש בידע שרכש לטובת המגזר הערבי ולקידומו. "מצאתי", הוא אומר, "שלמרות שאנחנו מהווים 20% מהאוכלוסייה, אנחנו תורמים לכל היותר כ-8% מהתל"ג. 57% מהמגזר הערבי מצוי מתחת לקו העוני. ראיתי שאני צריך לקחת יוזמה, גם כלכלית וגם חברתית. וחשבתי, אם יש לי התמחות בנושא, למה לא לבנות פירמה שתלווה עסקים ערבים מול הבנקים והשוק המקומי?".

וכך היה. במסגרת עבודתו כרואה חשבון הוא מלווה פירמות ערביות ונחשף לקשיים שלהן, בין היתר הקושי לקבל אשראי מבנקים.

- איש עסקים ערבי נחשד אוטומטית?

"חד משמעית כן. זה לא מוצדק. יש סטיגמות באוכלוסייה היהודית כלפי ערבים. למשל, מאז קום המדינה ועד היום יש סטיגמה מוטעית לגבי הערבים, שכביכול אנחנו מקור ההכנסה השחורה במדינה. אני אמרתי שאני רוצה לשנות את הסטיגמה ולבדוק מה שיעור הכלכלה השחורה אצל הערבים לעומת היהודים".

- איך אתה יכול לבדוק את זה? הרי זו הכנסה שחורה, שלא מדווחת.

"אני אגיד לך איך. בדקתי את הפרסומים של שלטונות המס לגבי תוצאות של ביקורות פתע שהם עושים. בדקתי את כל הפרסומים שלהם לאורך שלוש שנים, ובתוכם בדקתי בכמה עסקים של ערבים נמצאו ליקויים לעומת עסקים יהודיים. הנתון שהגעתי אליו הוא ששיעור הכלכלה השחורה במגזר הערבי הוא 21%, לעומת 23% במגזר היהודי. במגזר הערבי יש גם מגמה של ירידה ברבעון האחרון של 2010".

- זה באמת נשמע כמו סטיגמה.

"זה עוד כלום. חשבת על זה שאין אזורי תעשייה ותעסוקה ליישובים ערביים? אני מכיר מישהו שיש לו עסק לשימורים שמייצר במיליונים, והכול מהבית, כי אין לו מקום למפעל. לעומת זאת, ביישובים יהודיים, עוד לפני שהיישוב מוקם, מאושר לו אזור תעשייה. קחי את הישוב החדש שליד טייבה, האיחוד של כוכב יאיר עם צור יגאל. להם יש אזור תעשייה ולי אין. קחי את נצרת ואת נצרת עילית. אם לנצרת יש 150 דונם, לנצרת עילית יש 6,000. בגלל זה, כשאת נכנסת לעיר נצרת, את רואה בתוך העיר מפעלים ומוסכים. זה משפיע על רווחת התושבים".

- אז אתה רוצה שיבנו אזור תעשייה לכל ישוב?

"לא. אני רוצה שייתנו גם לנו אפשרות ליהנות מאזור תעשייה משותף, כמו למשל אזור תעשייה בר לב בגליל, שמשותף ליישובים בצפון, ושגם יהודים וגם ערבים נהנים ממנו ביחד".

על הרקע הזה סבר אבו חבלה שהדרך הטובה ביותר להשתחל לתפקיד מפתח בחברה הישראלית היא באמצעות פוזיציה של דירקטור בבנק, "וגם הבנק ייהנה מזה, כי הוא לא בדק כמה הוא מפסיד מזה שהוא לא פעיל במגזר הערבי. אז שלחתי מכתבים לבנק מזרחי ולדיסקונט. דיסקונט לא ענו לי ובמזרחי אמרו, אנחנו מודעים לפוטנציאל ואנו נשקול את זה".

- בקיצור, עזוב אותנו.

"כן. ואז גיליתי שבנק ערבי-ישראלי (מקבוצת לאומי) הוא המוביל בתשואה. שאלתי את עצמי איך קורה שהתשואה שלו גדולה יותר מאשר הבנקים הגדולים, וישר הבנתי: הם מרשים לעצמם להתנהל כמו מונופול ולהתפרע, כי הם יודעים שיש קושי אצל הבנקים היהודים".

"כולם רצו לראות אותי בפנים"

אבו חבלה הוא אדם מתון בהתנהלותו אבל העובדה שלא נבחר הוציאה אותו מדעתו. הוא פנה למפקח על הבנקים דודו זקן וביקש להקפיא את מינוי הדירקטורים שנבחרו; הוא פנה לוועדת הכלכלה וטען לאפליה; הוא פנה למנכ"ל מנורה, אחד הגופים המוסדיים שהצביעו נגדו, ודרש להעביר מהחברה את כל קופות הגמל שלו.

- ואתה גם שוקל לעתור לבג"ץ.

"אם יהיה בג"ץ, כל המדינה תרעד. יש פה ריקבון ובג"ץ לא ישתוק על הריקבון הזה. המוסדיים יצטרכו לעמוד ולהסביר איך הם בחרו את מי שבחרו. בכל יום אני יותר בטוח שהצעדים שאני עושה הם נכונים".

- אולי פשוט לא עשית לעצמך מספיק לובי.

"תראי, לאורך כל הדרך לא הבנתי מה מותר לי ומה אסור לי. העברתי לגוף שמנהל את ההליך קטע מכתבה בעיתון על אחד המועמדים ששלח קורות חיים לכל המוסדיים ולבעלי המניות ואפילו נפגש איתם. כששאלתי אותם מה מותר, הם לא ענו לי בכן ולא, אלא רק אמרו לי שבבחירות לכנסת מותר לחברי כנסת להיפגש עם אלה שבוחרים אותם. או בקיצור, תעשה מה שבא לך. אבל אני רציתי תשובה בכן ולא. בסוף החלטתי שלא להיפגש מתוך פחד שמא יפסלו אותי".

- לא הרגשת קצת פראייר כשראית מה עושים המועמדים האחרים?

"גם אם הייתה לי הרגשה כזו, הפחד שלי היה ליפול לידיו של חכם שמחכה לי בפינה, ולכן התנהגתי בצורה פורמלית. לא פניתי ולא יזמתי".

- דווקא רשמת הצלחה: המדינה בחרה בך כמועמד מטעמה.

"בהחלט. היה לי ספק אם אני בפנים או בחוץ, אבל לפחות הייתה לי הרגשה שעשיתי את שלי. המדינה עשתה משהו שאף אחד מבעלי המניות לא עשה: היא בדקה לעומק את הנתונים שלי. היא עברה על המאמרים שלי, בחנה את הרזומה שלי, קיבלה חוות דעת ממקומות שבהם עבדתי. עשתה עבודה יסודית. ביום של הבחירות, פורסם שהמדינה תומכת בי, כלומר שאני על קו הסיום".

- או שהיא פשוט הפעילה לגביך אפליה מתקנת.

"אני לא חושב. כשקיבלתי תשובה שאני בתוך הרשימה המצומצמת, ידעתי שזה לא בגלל שאני ערבי אלא בגלל שהייתה לי הזדמנות וניצלתי אותה. יכול להיות שזה היה יעד נסתר שלהם, אבל הם בחנו אותי על רקע הנתונים שלי בלי קשר לשאלה אם אני ערבי או יהודי".

- ואז הגיעו התוצאות.

"כן, למחרת בבוקר. אנשים התקשרו אליי, התקשר אליי ראש החוג באוניברסיטה ושאל מה קורה. אני אומר לו שעוד אין חדש, ותוך כדי זה רואה ידיעה בעיתון על כך שאני מחוץ לדירקטוריון. הייתי בשוק. המשפחה חשבה שאני בפנים, כולם רצו לראות אותי בפנים, וקשה להגיד לכל האנשים שכולם מדברים איתי, שהתוצאות לא לטובתנו".

אמרת שהדבר שהכי מתסכל אותך בסיפור זה המסר שהוא מעביר, שזה מקשה עליך לפנות לאוכלוסייה הערבית ולהגיד לה: הנה, תראו, גם לנו יש מקום פה.

"נכון. החלום שלי הוא להראות שיש איזה אופק חדש לגבי שילוב האוכלוסייה הערבית בכלכלה הלאומית ולגבי שוויון באוכלוסייה היהודית ואני לא הסתכלתי על החברות בדירקטוריון כעל ג'וב אלא ככלי להגשים את האסטרטגיה ואת החזון. זה כלי שנותן לי חשיפה לכל הטייקונים ולמקבלי ההחלטות שאצלם אני יכול לשווק את האוכלוסייה הערבית. המוסדיים בהתנהגות שלהם נתנו כלי להקצנה ולתסכול באוכלוסייה הערבית".

- אתה משוכנע שנדחית כי אתה ערבי? אולי אלה הכישורים ואולי זה סתם כי לא היית מספיק קרוב לצלחת?

"אולי אני לא מספיק קרוב אבל הצלחת הזו גם שמה לעצמה יעד לחסום אותי. היא התקרבה למי שרצתה להתקרב. מי הדירקטורים שנבחרו? שלושה שכבר היו - אפרים צדקה, רמי גוזמן ואריה גנס. הרביעי זה ידידיה שטרן".

- מה רע בשטרן? מדובר באיש אקדמיה מכובד.

"שום דבר לא רע, אבל בואי נשווה רגע בין השאלונים ששנינו מילאנו כמועמדים. הייתה שאלה בנוגע להיכרות עם נושא ניהול הסיכונים בתאגיד בנקאי, ועוד איזו שאלה על ניסיון בכללי באזל 2 ובאזל 3. אז לגבי שטרן נכתב: 'עקב הימצאותו במקום ללא אמצעי תקשורת נאותים, אינו יכול לענות על השאלון, אך מסר כי הניסיון הרלבנטי שלו הוא בתחום הרחב של ממשל תאגידי'".

- אולי גם אתה היית צריך לנסוע למקום מרוחק ללא יכולת לתקשר, ופשוט לא לענות על השאלות שמתייחסות לניסיון בנקאי.

"נו, את מבינה? את יכולה לשכנע אותי שבעל מניות שהצביע בעדו, קרא את זה? זה פשוט הזוי".

- לפני קצת יותר מחצי שנה שלמה מעוז כינה את בנק לאומי "בנק של לבנים". יש לך משהו להגיד על זה?

"לא ייחסתי חשיבות לדברים של שלמה מעוז, כי ידוע שגם החברה היהודית משוסעת. לאחר מכן, כשהתמודדתי, חשבתי לעצמי שאם שלמה מעוז לא הצליח להיכנס, איך אני אצליח? אבל בכל זאת התמודדתי, מתוך תפיסת העולם שלי. חשבתי שהצד השני חושב כמוני, חשבתי שיש שינוי ביחס של היהודים לערבים. המקרה הזה הוכיח לי שזה לא כך. הבנק לא נהפך לסגול יותר".

- אתה חושב שזה מיוחד ללאומי? אתה חושב שבבנק אחר זה גם היה קורה לך?

"לא מוצאים היום לא בפועלים, לא בדיסקונט ולא בבנק אחר ערבי בדירקטוריון. אם את שואלת אותי אם הייתי מתמודד היום לדירקטוריון בנק הפועלים, קשה לי לומר לך כן ולא, כי היו לי שאיפות מבנק לאומי שבסוף התבדו. אני לא רוצה להכליל, אך הנוכחות המצומצמת שיש לבנקים הגדולים במגזר הערבי יכולה להיות אינדיקציה על מה שהם חושבים על המגזר הערבי. אני מאוד מקווה שזה לא ככה".

- קיבלת טלפון משלמה מעוז?

"לא. לא משלמה מעוז וגם לא מגליה מאור".

"הרוב היהודי מלא שנאה"

על רקע סוגיית גיוס חרדים וערבים לצה"ל, אבו חבלה מציג רזומה של שלוש שנות שירות לאומי. אבל הוא מודה שזה לא ייזכר כפרק המרשים בחייו. הוא הצטרף למשטרה מתוך שאיפה לעשות שינוי בחברה הערבית. בפועל, במקום לרכוש ידע שישמש אותו לסייע לחברה הערבית, מצא עצמו עומד בכבישים ורושם דו"חות.

"לא הייתה שום תוכנית מובנית לעזור לאוכלוסייה האזרחית. מקסימום היינו משתתפים במבצעי תנועה; במשך שלוש שנים אני לא תרמתי לקהילה שלי במובן שרציתי. לא במלחמה בפשע, לא בסמים. ראיתי שאני עושה דברים שלא תואמים את השקפת העולם שלי. אני אתן לך דוגמה: יש תמרור 'עצור' שמוסתר על-ידי עץ. במקום לחתוך את העץ כדי לחשוף את התמרור, מעמידים שוטרים. זה פשוט הזוי. לא בשביל זה באתי".

- למה בעצם התגייסת מלכתחילה?

"אני חושב שזה צריך להיות היעד שלנו. זה יכול לתרום לנו כחברה וכאינדיבידואלים. את מי אני משרת בעצם? את העם שלי, את החברה שלי. לצערי, השימוש בסוגיה הזו הוא פופוליסטי. הח"כים הערביים והמנהיגות מתנגדים לזה, כי הם טוענים שהיום זה שירות אזרחי ומחר זה גיוס. אנחנו רואים שכל פוליטיקאי שרוצה למשוך תשומת לב מדבר על גיוס ערבים. גם החברה הערבית מתנגדת.

"דעתי האישית היא שאנו כן צריכים לתרום, אבל לא צריך להיות לינקג' בין זה לבין הזכויות שמגיעות לנו. דרוזים עשו צבא, ומה הם מקבלים? תיכנסי היום לכפר דרוזי ותראי שהוא נחות יותר מאשר כפר ערבי. בדואים עושים צבא, ואין להם איפה לשים את הראש".

- אתה לא חושב שבכל זאת נעשתה כברת דרך? בכל זאת, יש שופט ערבי בעליון.

"תראי כמה זמן לקח לנו לראות שופט אחד ערבי מתוך אוכלוסייה של 1.5 מיליון איש. מה זה? זה כלום. הרוב היהודי מלא שנאה כלפי המגזר הערבי. אני יכול להשוות לפני אירועי אוקטובר 2000 ואחרי, זה אירוע מכונן בהיסטוריה של היחסים. השנאה והכעס היו קיימים עוד קודם, אבל החמירו. לפרופ' סמי סמוחה יש מדד חברתי שהוא עושה כל שנה. בבדיקות שלו 39% מהיהודים אמרו שהם לא מוכנים שהבוס שלהם יהיה ערבי ו-60% אמרו שהם מוכנים לשלול את זכות ההצבעה של ערביי ישראל. המגמה רק הולכת וגדלה, במיוחד בעשור האחרון".

- השאלה היא איך רואים את זה במגזר הערבי.

"ההתרשמות שלי היא שיש שסע מנהיגותי עמוק במגזר הערבי. יש הרבה מפלגות שלפי דעתי אין שום הבדל בין אחת לשנייה, הן לא מסונכרנות אחת עם השנייה ואין להן אסטרטגיה אמיתית. הן מנגנות על נושאים נורא רגישים - נושא התמיכה שלנו במדינה פלסטינית או נושא הגיוס לצה"ל. הן שמו את זה כיעד ראשוני ושכחו את היעדים החברתיים. אם אנו באים ופוטרים אותן משתי הסוגיות האלה נופל להן העט, אין להן מה לעשות. יש לנו בעיית מנהיגות, ואני לא בונה הרבה על המנהיגות הקיימת, שמה שמעניין אותה זה לחבק אנשים ברשות הפלסטינית או להימצא על משט כזה או אחר".

- ואתה מנסה לשנות מבפנים, ולא הולך.

"נכון. המקרה שלי הוא מקרה טיפוסי למצוקה של האוכלוסייה הערבית. אני רוצה לשנות סטיגמות, אבל אז נתקל באיזה מחסום, תקרת זכוכית. המסר הוא 'זה אתה וזה אנחנו, ואין משהו משותף'. זה לא נכון ולא בריא לשתי האוכלוסיות. למרות הכול, אני כולי אמונה. לפעמים אני חושב שאולי אני לא צריך לשאת את זה על הכתפיים שלי, אך אני מרגיש שיש לי אחריות, יש לי מחויבות".

תגובות

תגובת בנק לאומי:

"סדר היום של האסיפה הכללית מפורסם כנדרש ובעיתונות הארצית, זמן רב מראש, כדי לאפשר לכל בעל מניות להיערך כרצונו. בעל מניות שנבצר ממנו להשתתף בישיבה רשאי להעביר את הצבעותיו מראש, במעטפה חתומה, בהתאם לתקנון הבנק ובכפוף לכל החוקים והכללים. הצבעתו, לאחר שזוהתה ואומתה, נספרת עם כל שאר מעטפות ההצבעה".

תגובת הגופים המוסדיים:

ממנורה מבטחים נמסר בתגובה: "החברה דוחה על הסף את ההאשמות חסרות השחר של רו"ח זיאד אבו חבלה. החלטת החברה הינה משיקולים עניינים ומקצועיים בלבד לטובת לקוחות החברה. צר לנו כי רו"ח אבו חבלה מנסה להוביל את הנושא לכיוונים שאינם נכונים ואינם ראויים".

ממגדל נמסר בתגובה: "ועדות ההשקעה של מגדל הן אוטונומיות ומצביעות כל אחת לפי מיטב שיפוטה, לאחר בחינה של כל נושא העומד להצבעה. במקרה זה, ועדת ההשקעה של מגדל שוקי הון החליטה לתמוך במועמדותו של זיאד אבו חבלה בעוד ועדת השקעה אחרת בחרה במועמדים אחרים".

מכלל נמסר בתגובה: "כל החלטותינו מתקבלות באופן מקצועי".

בית ההשקעות פסגות בחר שלא להתייחס לטענות. את תגובתם של הפניקס והראל לא ניתן היה להשיג.

זיאד אבו חבלה

אישי: בן 38, רווק, מתגורר ביישוב הערבי זמר

השכלה: תואר ראשון בחשבונאות מאוניברסיטת תל אביב עם התמחות במשרד רו"ח קסלמן; תואר שני במדעי המדינה מאוניבסיטת בר אילן; לימודי דוקטורט במדע המדינה באוניברסיטת חיפה; ולימודים בתוכנית בינלאומית במנהל עסקים של אוניברסיטת תל אביב במימון מלגה של קרן סופר

מסלול: עבד במספר משרדי רו"ח מובילים, וכיום מחזיק משרד פרטי משלו בבאקה אל גרבייה, המתמחה ברשויות מקומיות