מוני מושונוב מביים מחזה של לוין ומספר על בחירה מפתיעה

"בכל אחד מאיתנו מסתתר פופר, המרגיש נחות מול הנתפסים בעיניו כנעלים ממנו, עד שיום אחד הוא מתנער ומבין שיש לו הזכות לדרוש קצת אושר. הייתי צריך למצוא את האיש הזה בתוכי ולהתחבר אליו, ועדיין זה היה מלחיץ ואפילו מפחיד", מודה השחקן יניב ביטון המגלם בימים אלה את התפקיד הראשי במחזה "פופר" מאת חנוך לוין, המועלה בתיאטרון הקאמרי בעיבוד חדש (הועלה לראשונה בתיאטרון חיפה בשנת 76') בבימויו של מוני מושונוב.

פופר הוא לוזר אפור ונטול שאיפות מעבר לתפקודו כידיד המשפחה של שכניו שוורץ ושוורציסקה (איציק כהן ועירית קפלן), שבה הוא מאוהב בסתר.

יום אחד, אחרי שסייע לשניים להשלים אחרי ריב וגילה במקרה סוד אינטימי קטנטן, מחליט שוורץ שהוא רוצה שפופר ימות. פופר לוקה במחלה קשה ומאמין שימיו ספורים, אך אז הוא נחלץ לעזרה חברו עלוב הנפש כץ (נדב אסולין המצוין) המשדך לו זונה בשם גולפה (שרית וינו אלעד) ככלה.

הזוגיות הבלתי-צפויה מעוררת את פופר לחיים, אך שכניו מסרבים להסכים עם הסטאטוס החדש.

תקף לכל זמן ולכל מקום

"פופר" לא זכה בשעתו לתהודה המיישרת קו עם יצירות אחרות של לוין משנות ה-70 (בהן "חפץ", "הזונה מאוהיו", "נעורי ורדה'לה", "קרום" ו"שיץ"), מה שלא מנע ממוני מושונוב להסתער עליו בחדווה ולשבץ את כל האלמנטים המאפיינים את עבודותיו הקודמות, בהן העמדה תזזיתית ושימוש מקסימאלי בפיזיות של השחקנים (ביטון הזערורי המתגמד, תרתי משמע, מול כהן וקפלן).

"אני חושב שזה מחזה נפלא", טוען מושונוב, "זו הפעם הראשונה שבה אני, כבמאי, עוסק בחומרים של חנוך לוין. הסיפור נוגע בכמה רבדים אנושיים, התקפים לכל מקום ולכל זמן, מעצם הנגיעה שלהם במהות הטבע האנושי. התחושה שתמיד נרצה את הדבר האחד שלא נוכל לקבל, או האמונה שהצלחתו או שמחתו של מישהו תמיד תבוא בצורה מסוימת על חשבוננו".

- זו הפעם הראשונה שבה יניב ביטון מקבל תפקיד ראשי על במת התיאטרון.

"ביימתי את יניב לפני כמה שנים ב'משרתם של שני אדונים', וכבר אז היה דיבור שאביים את 'פופר' וידעתי שהוא יהיה הבחירה שלי. הוא הפופר המושלם. לא יכולתי לחשוב על מישהו מתאים יותר. עקרונית, ליהוק הוא קריטי בכל מחזה ובעיקר 'פופר' הבנוי על דינמיקה לא פחות מאשר על עלילה".

- נדמה שלקחת חירות לתת חותם אישי כבמאי על העיבוד הנוכחי, לעומת העלאות אחרות למחזות של חנוך לוין, שבהם ניכר כמעט תמיד ניסיון לשחזר "מה שהוא היה רוצה לראות" לו היה עדיין בחיים.

"קשה לי לתת תשובה ברורה, בין השאר כי אני עדיין לא מרגיש טבעי לחלוטין בכיסא הבמאי, למרות שביימתי כבר חמש הצגות. כשאני מביט בתוצאה הסופית אני מרגיש בעיקר צורך לעלות לבמה ולהצטרף. בעיניי, הטקסט של לוין מכיל ממילא את רוב הוראות הבימוי בתוכו, וכאשר קוראים אותו מקבלים תמונה ברורה איך זה צריך להיראות. ניסיתי לשמור על התמונה הזו אבל כן, היו סצנות שבהן השתעשענו קצת, בעיקר בנאמברים המוזיקליים".

נוגס בתאווה בתפקיד הראשי

יניב ביטון (34), בוגר בית הספר לאמנויות הבמה בית צבי, הוא מאותם שחקנים שבמשך שנים גילמו תפקידי משנה גונבי הצגה ("המלט", "זה הים הגדול", "קומדיה של טעויות", "פלונטר") עד שקיבל הזדמנות לתפקיד ראשי עסיסי שבו הוא נוגס בתאווה.

"העובדה שמוני ביים את המחזה עזרה לי מאוד, כי כבר הכרנו וידעתי איזה עונג זה להיות לצידו בחדר החזרות", הוא אומר. "הוא לא יודע מה זה לצעוק או להלחיץ, מעבר לעובדה שהוא מצחיק בטירוף".

- פופר מנהל קשר המשלב הערצה, תלות והרבה רגשי נחיתות עם שכניו שוורץ ושוורציסקה. היה לך מקור הזדהות אישי מחייך הפרטיים?

"זה יישמע כקלישאה, אבל כל מה שמזוהה כנציגות שלטונית מעורר בי תחושות כאלה. משטרה, ממשלה, פקידי מס הכנסה. גופים שחיי היומיום שלנו תלויים ברצונם הטוב שלרוב לא קיים".

ההצגות הקרובות של "פופר" יתקיימו ב-23 וב-24 בספטמבר, בתיאטרון הקאמרי בתל-אביב