התמכרנו לנפט

ככל שנמהר להיפטר מהאנרגיה המזהמת, כך עדיף לנו ולכל כדור הארץ

אנרגיה היא סם החיים של כולנו. היכולת להפיק, לצרוך ולאגור אנרגיה היא היכולת החשובה ביותר של כל אינדיבידואל ושל כל חברה אנושית מתקדמת. כל הקיום האנושי, החל במזון, בחימום, בדיור, בתחבורה וכלה בתקשורת, מוכתבים על-ידי היכולת שלנו לייצר ולהשתמש באנרגיה.

בהינתן החשיבות הקריטית של האנרגיה בחיינו, לא פלא שמאמרים פסימיים ואפוקליפטיים על סוף עידן הצמיחה וסוף עידן האנרגיה הזולה מתפרסמים אחת למספר שנים וצופים את הקטסטרופה הבאה. המאמרים האחרונים של ריצ'רד היינברג, המתארים את סוף עידן הצמיחה, אינם הראשונים וגם לא האחרונים. היינברג צועד בתלם של מסורת ארוכה, שניתן לומר שהחלה ב-1798 על-ידי הכומר והכלכלן האנגלי מלתוס.

מלתוס הסביר אמיתות שנראות ברורות לכולנו. המשאבים על כדור הארץ מוגבלים וגדלים בקצב מסוים. רצונות וצורכי האנשים לא מוגבלים וגדלים בקצב מהיר הרבה יותר. המסקנה: כל פעם שטוב לנו, מיד יגיע הרע. תמיד יהיה מחסור. תמיד ייווצר פער בין משאבים לצרכים, וההיסטוריה האנושית הוכיחה לנו שכל פער שכזה "נפתר" על-ידי מלחמה, קטסטרופה, מגיפה וחוזר חלילה. למרות שמספר האנשים על כדור הארץ בתקופתו של מלתוס לא עלה על מיליארד והתוצר לנפש היה פחות מ-200 דולר לשנה, ואילו כיום אנו מונים כ-7 מיליארד איש עם תפוקה לנפש של כ-11,000 דולר - התפיסה המלתוסיאנית לא עזבה אותנו.

הנפט עבר את שיאו

ב-1970 התכנס ברומא מועדון מכובד עם שם מפתיע: "המועדון של רומא". חברי המועדון השתמשו במחשבים על מנת לנבא את קץ עידן הצמיחה. הם הגיעו למספר מדויק - 2030. בשנת 2030 יבוא הקץ על הצמיחה הכלכלית. בשנים האחרונות חזרו והתפרסמו מאמרים בשם "גבולות לצמיחה" ו"הסוף לצמיחה". ספרו של היינברג מסוף 2011, "סוף הצמיחה", עורר באחרונה גלים בישראל. הטענה פשוטה. הנפט עומד להיגמר. נגמרה ארוחת החינם. הצמיחה נעצרה.

ואולי לא. הנפט הגולמי שאליו התמכרנו בעשרות השנים האחרונות הוא לא מקור האנרגיה הראשון שלנו. הוא אולי השלישי בסדרה. במאה ה-19 שימש העץ כדלק הצמיחה העיקרי שלנו. לקראת המאה ה-20 עברנו להתמכר לפחם. עד היום הפחם עדיין מהווה למעלה מ-20% מצריכת האנרגיה העולמית. עם המעבר לפחם התחלנו גם לצרוך נפט גולמי, ובשנות ה-60 וה-70 של המאה הקודמת הפך הנפט למקור האנרגיה העיקרי שלנו. כיום רק כ-30% מצריכת האנרגיה העולמית מקורה בנפט. את הגז הטבעי הוספנו לתפריט בראשית המאה הקודמת, וכיום הוא הופך להיות מקור האנרגיה העיקרי שלנו, תחרות אמיתית לנפט הגולמי. במקביל אנו מוסיפים יותר ויותר אנרגיה גרעינית, אנרגיית מים ואנרגיה מתחדשת ממקורות כמו שמש ורוח.

הנפט הוא לא ארוחת חינם. לנפט, לפחם ולגז קיימים שני מחירים גבוהים. הראשון, אנחנו משתמשים כיום במשאבים שנוצרו על פני כדור הארץ במשך מאות מיליוני שנים. "זול" לנו לצרוך את משאבי כדור הארץ. אם נצטרך לייצר נפט בעצמנו לא נוכל לעשות זאת בקלות. המחיר השני הוא, הזיהום וההפרה של האיזון הטבעי של האטמוספירה והאקולוגיה שלנו. ככל שנמהר להיפטר מהאנרגיה המוגבלת והמזהמת, כך עדיף לנו. קשה מאוד לפתח אסטרטגיה אחראית וארוכת טווח בתחום האנרגיה. יותר מדי גופים אינטרסנטיים מעוותים את הנתונים ואת המגמות. אולם כל בר-דעת יסכים כי מה שהיה הוא לא מה שיהיה. נראה שהנפט אכן עבר את שיאו, ואנו צריכים לגבש אסטרטגיה כלכלית וטכנולוגית להבטחת משאבי כדור הארץ, להמשך הצמיחה והקידמה האנושית, ולרווחת תושבי כדור הארץ כולו.

אנרגיית המשך הצמיחה

מי שמחפש פתרון פשוט המבוסס על מילה אחת לאסטרטגיית אנרגיה להמשך הצמיחה, יתאכזב. שמש. גרעין. יעילות. חיסכון. רוח. מים. הפתרון לבעיית האנרגיה ולאתגרי הצמיחה שלנו הוא פתרון מורכב, מערכתי וטכנולוגי, אך אפשרי. ניתן להניח שבטווח הארוך יותר טכנולוגיות מתקדמות יותר יספקו לנו עתיד אנרגטי ורוד יותר, אולם הישענות רק על המצאות טכנולוגיות עתידיות עלולה להביא אותנו על עברי פי פחת. כל אסטרטגיה אחראית כיום תצטרך ליצור שלוש מגמות ברורות: העלאת כושר הייצור, התייעלות והורדת הצריכה, יחד עם הפחתת הנזקים הסביבתיים.

אסטרטגיה כזאת תצטרך להתבסס על מספר מרכיבים: המשך שימוש בנפט ואפילו בפחם לתקופה משמעותית; מעבר לגז טבעי, שהוא עדיין מזהם ומוגבל (אך פחות); עידוד טכנולוגיות ותעשיית אנרגיות מתחדשות כדוגמת רוח ושמש; עידוד טכנולוגיות אגירת והפצת אנרגיה; חינוך מסיבי ורגולציה אמיתית לחיסכון אנרגטי, להפחתת זיהום וליעילות אנרגטית; שימוש באנרגיה גרעינית (למרות החששות ופחדים בציבור), שכן היא בטוחה ומזיקה פחות מנפט ומפחם; המשך צמצום מספר הילדים לאישה - בראשונה ב-2010 ירד המספר לפחות מ-2.5 ילדים לאישה, וזהו תהליך טבעי הנובע מעליית רמת החיים והתקדמות הרפואה, אך יש מי שיחשוב שהוא קורה לאט מידי.

האסטרטגיה חייבת להיות מותאמת לתנאים הייחודיים של כל מדינה. יחד עם זאת, נראה כי בשנים הקרובות מכוניות חשמליות יהוו מרכיב חשוב בכל אסטרטגיית אנרגיה וצמיחה עתידית. אנו מוציאים כ-30% מהאנרגיה שאנו צורכים על תחבורה ושינוע. המכונית החשמלית תתרום להורדת זיהום האוויר וכמות האנרגיה אותה אנו צורכים, ותאפשר את המרת הנפט בפחם ובגז טבעי, שהופך היום להיות זמין יותר.

המין האנושי ידע לעבור מעבודת ידיים, לשימוש בבעלי חיים, בעץ, בפחם, בנפט ובגז טבעי. ידענו גם לפתח אנרגיה גרעינית ולרתום לצרכינו את השמש ואת הרוח. כל אמירה כיום, שזהו הגענו לסוף הדרך, - היא חסרת אחריות. האתגר לא פשוט. הוא אף פעם לא היה פשוט. אבל אני מעדיף להישאר אופטימי. ילדינו יקראו את מלתוס וממשיכי דרכו וימשיכו להיות מודאגים. זה כנראה טבע הדברים. הצמיחה (יכול להיות) רק התחילה.

הכותב הוא יזם חברתי,יו"ר Space IL ומייסד אלדין