גל הפיטורים הוא מציאות בשטח או פאניקה תקשורתית?

נתחיל עם קצת פרופורציות: אכן, בחודש יולי 2012 פוטרו במשק הישראלי 16,084 עובדים. נכון, זהו המספר הגבוה ביותר מאז יולי 2009. ולמרות זאת, הנתונים האלה מתארים תמונה חלקית מאוד. ראשית, החודשים יולי ואוגוסט מאופיינים תמיד במספר מפוטרים גבוה מהרגיל. ביולי 2011, למשל, פוטרו 14,472 עובדים, בעוד שחודש קודם לכן פוטרו 11,600 עובדים בלבד. ביולי 2010 פוטרו 14,180 עובדים, לעומת 12,900 ביוני שקדם לו. ככה זה עובד: ענפי האירוח, המסעדנות והפנאי מתגברים את כוח האדם בחודשי הקיץ, אבל כל האחרים דווקא נוטים לצמצם. הרי אם לפטר, אז לפני שמתקרבים החגים.

לכאורה, ביולי 2012 פוטרו יותר עובדים ביחס לתקופה המקבילה אשתקד. למען הדיוק, 1,612 יותר. למה לכאורה? כי אם לוקחים בחשבון ששיעור התעסוקה של היום גבוה משיעור התעסוקה של אז, הרי שהמספר האבסולוטי של המפוטרים פחות רלוונטי. על פי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, מספר המשתתפים בכוח העבודה נכון ליוני האחרון עומד על 3.6 מיליון, כאשר מספר המועסקים בפועל עומד על 3.34 מיליון. לשם השוואה, מספר המועסקים ביוני אשתקד עמד על 3.17 מיליון.

כותרות העיתונים בישרו על כך שבניגוד לכאורה לתקופות קודמות, עיקר המפוטרים מגיע משכבת האוכלוסייה הצעירה, בגילאי 25-34. אלא שנתוני שירות התעסוקה מראים כי פעם אחר פעם, חודש אחר חודש, אותה שכבת גיל היא שסופגת את המסה העיקרית של המפוטרים. כלום לא השתנה. גם העלייה במספר דורשי העבודה ובמספר המפוטרים מקרב האקדמאים היא עלייה עקבית ולא יוצאת דופן.

אז איפה בכל זאת הבעיה? את זה לא תמצאו בדוחות של שירות התעסוקה. בלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, לעומת זאת, תוכלו ללמוד על גידול של 5.6% במספר המועסקים במשרה חלקית שלא מרצון ברבעון השני של 2012, לעומת הרבעון הראשון. מדובר בגידול עקבי ומדאיג של כמה שנים ברציפות, שמבטא את אחד הכשלים של שוק העבודה המקומי: יותר ויותר ישראלים מחפשים עבודה במשרה מלאה, אבל נאלצים להסתפק במשרה חלקית. זה קורה בעיקר בחצר הקדמית של המדינה, בשירות הציבורי, לרוב בענפי הרווחה, הבריאות והחינוך.

עובדת סוציאלית ברבע משרה, פסיכולוג בשליש משרה, מורה בחמישית משרה. בין השירותים שצריך לספק לציבור לבין אותם חלקיקי תקנים של כוח אדם אין כמובן כל קשר, אבל זו כבר בעיה אחרת. וככה שר האוצר וראש ממשלתנו יכולים לדבר עד מחר על שיעורי אבטלה נמוכים ביחס לעולם המערבי, כי מי בכלל מתעניין במספרים שמתחבאים אי שם בעמודים הפנימיים של הדוחות.

שוק העבודה זקוק לאיזון

גם אם מתעלמים משיעור המשרות החלקיות שלא מרצון, קשה להתעלם מהשיעור הגבוה של משרות שמסופקות על ידי קבלני שירותים וכוח אדם. קל להציג שיעור אבטלה נמוך יחסית, כשהיצע המשרות כולל שכר עלוב ותנאים עלובים עוד יותר. אז רשת הדיסקאונט יכולה לייצר משרה שמעולם לא הייתה קיימת בעבר - כמו "אורזת" או עוזרת קופאית. זה מקטין את האבטלה, מגדיל את שיעור ההשתתפות, אבל גם מוריד מטה את רמות השכר.

נתוני בנק ישראל והלמ"ס מצביעים על שחיקת השכר הממוצע, וכשמוסיפים לזה את גל ההתייקרויות האחרון מקבלים תמונה עגומה למדי. בימים הקרובים יעלה לאוויר הקמפיין החדש של משרד ראש הממשלה שמציג משפחות מחויכות שמספרות איך הוספת נקודות הזיכוי במס והחלת חוק חינוך חינם מגיל 3, ריווחו את כיסו של מעמד הביניים. שני המהלכים האחרונים אכן עשו זאת, אבל השחיקה בשכר והנסיקה ביוקר המחייה צפויים להפוך את הקמפיין הזה לאתנחתא קומית.

שוק העבודה, כמו בכל דבר בחיים, זקוק לאיזון. המפוטרים של חודש יולי האחרון כבר זכו לכינוי "מפוטרי הסלולר", בעקבות גל הפיטורים בענף שנובע מפתיחת השוק לתחרות אגרסיבית. עד לאותה תחרות, נהנו חברות הסלולר מרווחי עתק שהתבססו על מחירים מנופחים לצרכן הפרטי ורמות שכר בינוניות ומטה לעובדים (עם כל הכבוד לשוברים הנחמדים לארוחות בוקר וימי כיף). מן הקיצוניות הזו עברנו לקיצוניות אחרת, שמבוססת על חיתוך חד בהוצאות ובעלויות ההעסקה, בצד מחיר פנטסטי לצרכן. את המחיר, בטח ניחשתם, משלמים העובדים.

חוסר אחריות

למרות הכול, המסקנה בסופו של יום צריכה להיות ממש כמו זו שפתחנו אתה: פרופורציות. המהירות שבה פוליטיקאים וחלק מאמצעי התקשורת קפצו על נתוני שירות התעסוקה והפיקו מהם הון, מעידה על חוסר אחריות. שלי יחימוביץ' כבר הציעה לבחון מודלים שלפיהם המדינה תסבסד את שכר העובדים ואילו המעסיקים ישלמו רק את התנאים הסוציאליים. אפשר רק לדמיין כמה תעשיינים יושבים עכשיו ומתענגים על הרעיון הזה.

שוק העבודה בישראל רווי בעיות - שיעור ההשתתפות עדיין רחוק מהיעד הראוי, השכר נמוך, העבריינות משתוללת והאכיפה כושלת - אבל אין מקום לייצר פאניקה מכוונת. גם פסיכולוגיה יכולה להשפיע על שוק העבודה, ומי המטורף שיגייס עכשיו עובדים חדשים אם הכותרות מספרות שכולם מסביב מפטרים.

"הממשלה צריכה לקבוע יעד אסטרטגי של הגברת התעסוקה"

"מה שהעלה שוב את סוגיית התעסוקה לראש סדר היום הציבורי היה הגידול במספר המפוטרים, אבל, כבר מסוף הרבעון הראשון של 2012 נתוני הלמ"ס מצביעים על עלייה באבטלה ואין ספק שהמשק מאט את קצב הצמיחה שלו". כך אומר ל"גלובס", פרופ' צבי אקשטיין מהמרכז הבינתחומי בהרצליה ולשעבר המשנה לנגיד בנק ישראל.

לדבריו, "יש ויכוח אם הצמיחה תהיה מעל ל-3%, או מתחת לשיעור הזה, אבל הרושם הכללי כעת הוא שנצמח פחות ושההאטה אף יכולה להחריף בתנאים הנוכחים. אקשטיין מסביר כי הסיבה העיקרית לעלייה באבטלה היא הירידה בייצוא בעקבות המשבר העולמי, אך גם הירידה ביכולת התחרות של ענפי ההיי-טק וגידול בפריון של המתחרים, תוך יציבות בפריון המקומי. לדבריו, "יכולת התחרות נעשית קשה יותר, גם על רקע הייסוף המתמשך שנעצר רק לאחרונה".

לפי תפיסתו, הממשלה צריכה לקבוע את הגברת התעסוקה כ"יעד האסטרטגי העיקרי" שלה, ולהשקיע מיליארד שקל בתוכניות שיעודדו תעסוקה. "אין תוכניות משמעותיות חדשות שמתמודדות עם הבעיה הזו. כמו כן, יש מקום לעודד את התוכניות הקיימות, וזה כולל מרכזי הכוונה, הכשרה מקצועית והכשרה במקום העבודה. יש סדרה שלמה של תוכניות שהופסקו כמו תוכנית ויסקונסין, וחבל מאוד". בנוסף מציע אקשטיין לסבסד את עלויות התחבורה, בעיקר לתושבי הפריפריה, למוקדים שיש בהם ביקוש של עובדים. "הממשלה צריכה לטפל עכשיו בנושא, לפני שהאבטלה תגיע ל-8%", מסכם אקשטיין.

"היכולת של שירות התעסוקה להחזיר מובטלים לעבודה מוגבלת"

"המפוטרים החדשים יגלו עד מהרה כי ההנחה של מדינת הרווחה הישראלית היא שתמיד תהיה כאן תעסוקה מלאה", אומר ל"גלובס" פרופ' מומי דהן, מנהל בית הספר למדיניות ציבורית. לדבריו, הסיכויים שהמפוטרים החדשים יהיו זכאים לדמי אבטלה הם נמוכים, מאחר שהקריטריונים בישראל כיום הם בין המחמירים במדינות ה-OECD. עוד מוסיף דהן, שגם אם המפוטרים יהיו זכאים בסופו של דבר לדמי אבטלה, הם צפויים להיות לתקופה קצרה בהשוואה לאלו שניתנים במדינות המפותחות.

"המפוטרים יגלו שכמעט ואין להם סיכוי לנצל את המשבר להזדמנות כדי לטפח את הכשרתם והשכלתם, כפי שמקובל במדינות המפותחות", מוסיף דהן ואומר כי "ישראל כמעט ולא ומשקיעה בהכשרה מקצועית של מובטלים".

דהן, מומחה לכלכלת עבודה שתמך במחאה החברתית, סבור כי "המובטלים יגיעו לשירות תעסוקה ש"יובש" תקציבית במשך שנים ארוכות, ולכן הוא בעל יכולת מוגבלת להחזיר אותם במהרה לשוק העבודה. בנוסף הם גם יגלו שהממשלה ממשיכה להגדיל את האישורים להעסקת עובדים זרים".

נזכיר כי העסקת עובדים זרים גורמת לכך שבמקצועות בהם הם עובדים השכר נמוך במיוחד, ולכן ישראלים נמנעים מלעבוד במקצועות כאלו. דהן מסכם את דבריו עם עקיצה לראש הממשלה, ואומר כי "אם כל זה לא מספיק, אז המפוטרים החדשים יהפכו חיש מהר לעצלנים ורמאים בעיני חלק מן הציבור. אטומי הלב בתוכנו יאמרו בוודאי כי המפוטרים החדשים בסך הכול תאבים לקבל קצבאות".

"העלייה באבטלה היא זמנית ויחסית מינורית לעוצמת המשבר בעולם"

"מאוד חשוב להבדיל בין בעיות זמניות-מחזוריות לבין מבניות-עמוקות. הבעיות הזמניות קשורות למשבר הכלכלי בעולם שאנו מאוד מושפעים ולא יכולים להיות מנותקים ממנו. יש גם אי-ודאות פוליטית, גאופוליטית וביטחונית. אך כל אלו בעיות זמניות, שתוך חודשים או שנים לא יהיו". כך אומר ל"גלובס", ערן ישיב, פרופ' לכלכלה באוניברסיטת תל אביב, ראש החוג למדיניות ציבורית ועמית במכון טאוב.

לדבריו, העלייה באבטלה כעת היא זמנית בכל העולם, קל וחומר במשק הישראלי. "אגב, אני חושב שהעלייה היא יחסית מינורית לעומת עוצמת המשבר, האבטלה באירופה ותנאי המאקרו הקשים. אני לא מתרגש מהעלייה הזו וכרגע לא הייתי עושה יותר מדי. אין עדיין החמרה במצב ויש מגבלה על התקציב. ייתכן שנצליח לעבור את 2012 בלי שינוי דרסטי, כי כמו שאמרתי, בממדים הנוכחים האבטלה בישראל היא יחסית אינה חמורה".

עם זאת מוסיף ישיב, כי ישנן בעיות מבניות קשות בשוק העבודה: "אי ההשתתפות של קבוצות כמו חרדים וערבים, היא בעיית יסוד שלא תעבור גם עוד שנה. יש בעיה חמורה של פריון נמוך ושל ענפים עם פיגור טכנולוגי קשה כמו ענף הבנייה, לצד בעיה של עובדים זרים בכמויות יחסית גדולות. לעומת הבעיות הזמניות, לממשלה יש מספיק מה לעשות בתחום המבני, אך היא עושה פסיק ממה שצריך לעשות ומשקיעה פחות מעשירית ממה שהיא צריכה להשקיע. כך למשל, היא חייבת לשלש את התקצוב למס הכנסה שלילי, להחזיר גרסה משופרת של תוכנית ויסקונסין, ובעיקר לבצע טיפול מאסיבי באוכלוסיות חלשות, לרבות הערבים. התוכניות הללו כרוכות בהשקעות של מיליארדי שקלים, מאחר שמדובר בבעיות שדורשות טיפול יסודי.

 הפיטורים במשק