בודהיזם, יהדות ורוחניות: תומר פרסיקו 'מציל את אלוהים'

לתומר פרסיקו היה נוח לחיות בעולם חסר משמעות, אבל אז הוא הגיע להודו ו"אלוהים נכפה עליו". בהתחלה הבודהיזם, אחר כך היהדות ומאז הוא חוקר דתות, מנהל בלוג מצליח וכעת משיק גם כתב עת רוחני. זה עדיין לא אומר שהוא משוכנע שיש אלוהים, אבל הוא גם לא יכול בלעדיו

קשה שלא לחייך לנוכח לוח השעם שתלוי על קיר חדר השירותים בביתו של חוקר הדתות תומר פרסיקו בשכונת בית הכרם בירושלים. תמונה קטנה וצבעונית של קרישנה, שאיקונות קטנות שלו נמצאות גם במקומות אחרים בבית, מודבקת אליו ומתחתיה צילום של כרזה מתוך הקמפיין הציבורי שהוביל לפני שנתיים בבריטניה האתאיסט הלוחמני, הביולוג האבולוציוני פרופ' ריצ'רד דוקינס. "כנראה שאין אלוהים", נכתב בה, "אז תפסיקו לדאוג ותיהנו מהחיים שלכם".

פרסיקו, 39, אמנם חובש כיפה שחורה, מניח בבוקר תפילין ו"משתדל לשמור שבת" (אף שהוא אינו מונע מעצמו מלנסוע בשבת), אבל אינו מהסס להצהיר שהוא תומך במאבקם בדת של אישים דוגמת דוקינס וכריסטופר היצ'ינס המנוח. "אני בעד מה שהם עשו בעשור האחרון", הוא אומר בראיון ל-G. "אני לא מזלזל בדת כמותם, אבל אני חושב שיש בה אשליות שצריך להתעורר מהן".

- מה למשל?

"דת פונדמנטליסטית שלוקחת את עצמה הרבה יותר מדי ברצינות ומתייחסת לפשט של כתבי הקודש כמילתו הנצחית של אלוהים היא מגוחכת בעיניי ואינה בריאה. לא הייתי פוסל את התופעה הזו לחלוטין, אבל צריך לשים אותה במקומה, בפינה. זו תופעה שמרנית, שאני אולי לא רוצה להכחיד אותה, אבל היא גם לא צריכה לשלוט בחיים שלנו או לשלוט על המרחב הציבורי. לעומת זאת, מה שחסר לי אצל האתאיסטים החדשים זו ההתמודדות עם העולם שבו אלוהים מת. זה עולם קשה. אכזר".

הגישה הרב ממדית של פרסיקו לתאיזם, לאתאיזם ולרוחניות, מגדירה את רוחו של "רוח הארץ", כתב העת החדש שהוא סיים בימים אלה לערוך. מלבד התחזוק העקבי של הבלוג הוותיק והמעולה שלו "לולאת האל", זהו הפרויקט הגדול הראשון שפרסיקו לוקח על עצמו מאז הגיש לפני כחודש את עבודת הדוקטורט שלו במסגרת התוכנית לדתות זמננו באוניברסיטת תל אביב. כותרת הדיסרטציה שהנחה פרופ' רון מרגולין: "מדיטציה יהודית - התפתחותה של תרגולת רוחנית מודרנית ביהדות זמננו", מספרת במידה רבה את סיפורו של פרסיקו עצמו.

"בקיצור רב, אני מתעסק בדוקטורט בתרגולות רוחניות שנכנסות תחת הכותרת של מדיטציה יהודית במסגרות אורתודוקסיות ולא אורתודוקסיות, ואני שואל אם זה משהו קבלי, חסידי או בעצם פיתוח של הינדואיזם ובודהיזם שמגיעים הנה כחלק מגל הניו אייג'".

- והתשובה?

"התשובה היא שזה כמובן גם וגם. במקביל, כמובן, העבודה שופכת אור על זרם שמתחזק בעשור האחרון בתוך הדת היהודית".

פרסיקו, אפשר לקרוא בין השורות, הוא אמנם אקדמאי רציני, אך את הזרם הדתי-חברתי המורכב והקשה להגדרה שהביא לפה הניו אייג', הוא חוקר לא רק כמתבונן מן הצד אלא גם לוקח בו חלק פעיל. כך, למשל, לצד העובדה שהוא מלמד קורס על ניו אייג' באוניברסיטת תל אביב, קורס על משיחיות יהודית בבית המדרש של בינה וקורס על החוויה הדתית ביהדות בישיבה היהודית בירושלים, הוא גם עוסק במדיטציה.

הרעיון לכתב העת החדש הגיע מנועם שרון, העורך והמו"ל של מגזין התנועה האנתרופוסופית "אדם עולם". המחשבה המקורית הייתה שפרסיקו יערוך גיליון מיוחד שיוקדש לרוחניות העכשווית בארץ, אבל במהלך העבודה הפך אותו גיליון לכתב עת עצמאי. אם יצליח, הוא ייצא פעם בשנה, אבל בהחלט ייתכן שגם זה ישתנה ושהוא ייצא לאור לעתים תכופות יותר. שלא במפתיע הגיליון הראשון (כ-60 שקלים בחנויות הספרים) יעסוק בנושא "מזרוח המערב" מזוויות שונות.

הקוראים ימצאו בו מאמרים שיעסקו בניאו-פגאניות בישראל, בקשר המחודש בין רוחניות למיניות, בחשיבותם של מצבי טראנס למסורת המיסטית היהודית, בהופעתם המחודשת של סמים פסיכודליים בסצנה הרוחנית העכשווית ובפרידה מהמונותיאיזם במעגלי הניו-אייג' היהודי. בין הכותבים, מלבד פרסיקו עצמו, ניתן למצוא את הפרופסורים יהונתן גארב ושאול מגיד, את אוהד אזרחי, מיה טבת דיין, עידו הרטוגזון, ד"ר מריאנה רוח מדבר ואחרים.

"בכתב העת הזה אני מקווה לעשות את מה שאני עושה בבלוג: העשרת השיח הדתי הרציני בארץ", אומר פרסיקו. "אני רוצה שיהיה בו דיווח כדי להראות לאנשים מה קורה בשטח, אבל במקביל שיהיה בו גם ניתוח מעמיק של מגמות דתיות ורוחניות בישראל של ימינו. הנחת המוצא שלי היא ששיח עשיר יאפשר מודעות גדולה ובחירה מודעת, על מנת שאנשים יוכלו לברור ולבחור את דתם הרוחנית או האתאיסטית".

למלא את החלל

אף שהוא עצמו גדל בחיפה בבית חילוני אתאיסטי, פרסיקו אינו מסתיר את התלהבותו מהבחירה ברוחניות החדשה. "זו תופעה מרתקת וחשובה שמשפיעה לא רק על אלה שמתעסקים בה אלא גם חודרת למקומות רבים מאוד בחברה", הוא אומר. אין מדובר רק על מספרם הגדל של העוסקים ביוגה ובמדיטציה, על האופנתיות חסרת התקדים של לימוד הקבלה, על גני הילדים הרוחניים שנפתחים בכל מקום או על קיומן של תוכניות דוגמת "זמן מיסטיקה" בערוץ 10.

בשני העשורים האחרונים עושה רושם שהעיסוק ברוחניות חודר לכל מקום בחברה הישראלית, מהשפה המדוברת שאליה חדרו ביטויים כמו "אני מגיע אליך ממקום של..." וכמו "תזרום איתי", ועד למערכת הרפואה הרשמית שמציעה למטופליה טיפולים משלימים בעלי יעילות רפואית מפוקפקת. רק בשביל לסבר את האוזן: על-פי הנתונים האחרונים, מוציאים לפחות 20% מאזרחי ישראל סכום שמוערך במיליארד שקלים לשנה על טיפולים פרא-רפואיים כמו הומאופתיה, דיקור, רייקי ואחרים. תעשיית הרפואה המשלימה מפרנסת כ-8,000 מטפלים, שלרובם המכריע אין השכלה רפואית.

"בגיליון הקרוב", מתייחס לכך פרסיקו, "ננסה לא רק להבין ולהסביר רעיונות מזרחיים כמו יוגה או קארמה או טנטרה, אלא גם תפיסות עולם שלמות שמאומצות על-ידי המערב תוך כדי שהוא מוותר על הנכסים התרבותיים הקלאסיים שלו. למשל, תפיסת האל הטרנסנדנטי, שהוא אחת ההמצאות שמגיעות מהיהדות ושמלוות את המערב 3,000 שנה, לא מעניינת אותנו יותר. אנחנו לא מתעניינים באל בלתי מובן, שכל מה שיש לנו ממנו זה ספר חוקים אחד. מבחינה רוחנית כל הרעיון הזה לא מדבר אלינו כי כיום מי שמעוניין בקשר עם האלוהות רוצה למצוא את האל בעולם שסביבו - באדמה, בטבע או בתוכו. להסתכל פנימה. במזרח הרעיון הזה תמיד היה דומיננטי והנה יש פה תהליך של מזרוח שבו אנחנו מאמצים את השקפת העולם המזרחית".

- מדוע התהליך הזה מתרחש?

"אין תהליך תרבותי כה רחב ומקיף שקורה בגלל סיבה אחת. הרפורמציה, הנאורות והמהפכה המדעית ערערו את תמונת העולם הדתית ששלטה בכיפה ויוצגה בעיקר על-ידי הכנסייה הקתולית; היררכיה ברורה, דוגמה קבועה ונצחית ואלוהות, שמפני שלא ניתן להבין מה היא רוצה, המאמינים היו חייבים לסמוך על האפיפיור שיסביר אותה. תמונת העולם הזו נסדקה בצורה רצינית כבר במהפכה הפרוטסטנטית כשמרטין לותר הבטיח למאמינים גישה אישית לכתבי הקודש, והיא המשיכה להתערער עם הנאורות ועם המהפכה המדעית.

"אנשי המערב מצאו מקורות חדשים של סמכות ושל אמת, בחוקי הטבע ובעליית המחשבה הרציונלית. בהתחלה הטענה הייתה שאלה הם בעצם חוקי האלוהים, אבל אחר כך הגישה השתנתה וניתן היה לפיה לוותר על ההיפותזה הזו ולהישאר ללא אלוהים. בהמשך גילינו מקורות של סמכות ומשמעות בתוכנו. קאנט, למשל, קורא להתבונן פנימה ולהשתמש ברציונליות שלנו ולכן אנחנו לא צריכים שישו או שרבי עקיבא יאמרו לנו מה טוב ומה רע. מנגד, הזרם הרומנטי ציווה עלינו להביט פנימה ולהתמקד ברגש וביצירתיות. מה שקרה זה ששילוב של כל הגורמים הללו שבר את הקשר בינינו לבין האלוהות כיוון שאנשים חשבו שהם יכולים לספק גם סמכות וגם משמעות לחייהם בלעדיה".

התהליך ההדרגתי הזה, מנתח פרסיקו, התעצם במאות השנים האחרונות, אולם במהלך המאה ה-20 הוא קיבל טוויסט מעניין כשמערביים החלו להגיע למזרח ולגלות עניין בתפיסות הרוחניות שמשלו בו מקדמת דנא. "תכנים דתיים ותרבותיים בעיקר מהודו ומסין הציגו למערב פילוסופיות שונות שאין בהן את ההנחה של אל טרנסנדנטי ויש בהן את קבלת המשמעות הדתית על-ידי התבוננות פנימה", הוא אומר. "באופן טבעי התכנים הללו ממלאים את החלל שנפער בתודעה המשותפת המערבית כשהאל התפוגג".

- מה כל-כך רע בהיעדר אלוהים? ומדוע המדע, שמספק הסברים רציונליים להמצאות המופרכות של הדת, לא ממלא את החלל שנוצר?

"המדע לא מספק את הצרכים הנפשיים שהדת מספקת. הוא לא מספק משמעות. האדם חייב משמעות וזהות. קשר עם העולם. לכאורה יכולנו כולנו לאמץ את המודל של קאנט, שבו האדם מציית לציוויים רציונליים שבתוכו, אבל עבור רוב בני האדם זה לא מתאים. הם אנשים יותר רגשניים והם לא מורכבים רק משכל".

ישראל, מדגיש פרסיקו, אינה ייחודית באימוץ קוקטייל האמונות החדש, אלא בסך הכול עוקבת באיחור אחר תופעות שסחפו את ארצות הברית ומערב אירופה בעשורים האחרונים. עם זאת, הוא מדגיש, "אנחנו חיים בחברה חיה ומבעבעת ודברים קורים פה בעוצמות. עברנו את השיא כתופעה המונית במובן השלילי של המילה. זו שבאה לידי ביטוי בעשור הראשון של שנות האלפיים עם פסטיבלים כמו שנטיפי ובומבומלה. עכשיו יש פה משהו אחר".

"אנשים מחפשים אלטרנטיבות"

פרסיקו גדל כאמור בבית חילוני אתאיסטי, וכך הוא גם הגדיר את עצמו במשך שנים. "השינוי הגדול התרחש כשנסעתי להודו אחרי הצבא", הוא מחייך. "בגלל שאני יסודי אמרתי לעצמי שאני אבדוק את הגורואים ואת דתות המזרח ואוכיח לעצמי שהכול שטויות, וכך אוכל לחזור הביתה שמח וטוב לב - אבל מה שקרה זה שגיליתי שלדעתי, לפחות, לא הכול שטויות. עשיתי שם קורס ויפאסנה וגיליתי הרבה דברים על עצמי ועל הקשר שלי עם העולם. אפשר לומר שבכמה שנים הראשונות לפאזה הרוחנית שלי הייתי די בודהיסט ובעשור האחרון התקרבתי למסורת אבותיי".

- תסביר.

"הגעתי למסקנה שזו התרבות שלי ושזו השפה שלי שבה אני מדבר. האלוהים נכפה עליי ובהתחלה הייתי די מבואס מזה, כי היה לי טוב לחיות בעולם חסר משמעות. הייתי משוכנע שהחיים פשוט מתנהלים עד שהם נפסקים והשלמתי עם זה. ואז פתאום הרגשתי שנכפה עליי כיוון. עיניי נפקחו לממד האלוהי של המציאות, אבל כמובן שיכול להיות שאני הוזה", הוא אומר תוך כדי צחוק. "מה שחשוב זה שפתאום היה עבורי 'ראוי ולא ראוי' ולא יכולתי להמשיך בחיים אינרטיים חסרי משמעות".

- ואיך זה קשור לכך שבחרת ביהדות? משמעות יש גם בבודהיזם.

"אני לא יכול להתכחש לעובדה שהעברית והמצוות - למרות שלא כולן - מדברות אליי. כיוון שהמסורת הזו עיצבה אותי, חשתי ממש תחושת חובה ואחריות להמשיך ולקחת את המסורת הזו לכיוונים שאני חושב שהם טובים. לא לתת לאוצר התרבותי הזה להתנוון ולהתפוגג. וזה מה שיקרה אם נשאיר את זה בידיים של אנשים כמו הרב עובדיה".

לפרסיקו אין רב או מקור סמכות חיצוני והוא רחוק מלקיים את כל המצוות. "אני משתדל להיות מספיק ישר עם עצמי ולבחון בצורה כנה מה מקרב אותי ומרחיק אותי מהקב"ה", הוא אומר. "זה לא תמיד מצליח, כמובן".

- ואיך אנשי הממסד הדתי מקבלים טיפוס כמוך?

"הלכתית, אנשי הממסד אמורים להרוג אותי כיוון שאני יודע את החומר, אבל בוחר שלא לקיים את כל המצוות. למזלי, את ההלכה הזו לא ממש מקיימים, ובאופן גורף אני מופתע מהסובלנות ומהנחמדות אליי".

בעוד שבעולם פורסם לאחרונה סקר בינלאומי גדול, שלא כלל את ישראל, והראה עלייה ניכרת בשיעור האתאיסטים בעולם, הנתונים האחרונים לגבי ישראל, שפורסמו בסקר אחר שערכו קרן אבי חי ומרכז גוטמן במימון המכון הישראלי לדמוקרטיה, דווקא הראו כי שיעור המאמינים רק עולה. על-פי אותו סקר, כ-80% מהאוכלוסייה היהודית בישראל מאמינים בקיומו של אלוהים ו-47% מהם מאמינים שהתורה ניתנה בהר סיני.

פרסיקו מתייחס לנתונים של שני הסקרים בספקנות. לגבי הסקר הישראלי הוא מסביר כי "ניתוח זהיר של הממצאים הללו מראה עלייה בלאומנות ולא בדתיות. שני הדברים הללו קשורים פה בחבל הטבור. יש הרבה אנשים שקושרים קשר חזק עם המסורת בצורות שהם מפתחים לעצמם, אני למשל, וזה לא קשור לזרם האורתודוקסי".

את התופעות שכוללות את העניין המוגבר של חילונים בתכנים יהודים, את ההמונים שנוסעים מדי שנה לאומן או את הנהייה אחר גורואים כריזמטיים ממקם פרסיקו תחת מגמה מתמשכת של הוצאת ההגמוניה מהכוחות הדתיים המסורתיים. "אני צופה שהפלח הזה שהוא לא חילוני ולא אורתודוקסי, אבל הוא יהודי והיהדות חשובה לו, ימשיך להתעצם ולפתח לעצמו את הווריאציה האישית או הקהילתית של היהדות כפי שהוא רואה אותה".

- על סמך מה אתה מבסס את ההערכה הזו?

"אנשים מחפשים אלטרנטיבות. אמנם מהצד נראה שהקב"ה עושה כל מאמץ להשניא את האורתודוקסים על הציבור בישראל - החל מהפה המופקר של הרב עובדיה, דרך ספרים גזעניים ורצחניים כמו 'תורת המלך' ועד לסחטנות הקואליציונית החרדית השגרתית - אבל עומד יהודי שהמסורת חשובה לו ומנסה לחשוב איך ליישב את הזהות היהודית, ההומניסטית, הפמיניסטית, הליברלית שלו, ואיך למצוא לעצמו דרך ששונה מהתופעה הדוחה הזו.

"זו הסיבה המקומית להתעצמות זרם היהודים הלא מזדהים הללו. קשה מאוד להגדיר מי הוא באמת חלק מהזרם הזה כי המנעד בתוכו מאוד רחב, אבל ממה שאני רואה, אין בעיניי ספק שיש התעצמות של זרם בחברה הישראלית של אנשים שאינם מזדהים עם הדוגמה האורתודוקסית. יש פה תהליך חילון, אבל צריך להתפכח מהראייה השטחית שחילון משמעותו מעבר מדת לאתאיזם. מה שקורה פה זה שאנחנו רואים את הוצאתם של שדות הידע והכוח מהממסד הדתי אל האדם הפרטי".

הצד האפל של הרוח

פרסיקו ומאבקו ב"מתקשר הבלעדי של צוות בוראי הגלקסיה"

אחת התופעות המעניינות בעולם השוליים של הרוחניות הישראלית, שפרסיקו סיקר שוב ושוב בבלוג "לולאת האל" (http://tomerpersico.com), היא עלייתה ודעיכתה של הכת המשונה של המורה הרוחני בעיני עצמו, שי טובלי. הצעיר הישראלי שסחף אחריו כמה עשרות מאמינים מתוקשרים וזכה להתעניינות התקשורת בגלל פרסומים שהיו על קשרים מיניים לא הולמים של חילופי זוגות ופרקטיקות מוזרות בין הגורו למאמיניו, כינס ביום אחד ב-2006 את אנשיו וכמה אנשי תקשורת באולם קטן ברחוב צייטלין בתל אביב והכריז שהוא למעשה ה"בודהה מאוריון" ו"המתקשר הבלעדי של צוות בוראי הגלקסיה".

את הדיווח הראשון על הכרזתו הבומבסטית של טובלי כתב פרסיקו בטון משועשע, אבל כמה שנים מאוחר יותר, כשבבלוג שלו התפרסם ראיון עם חבר לשעבר בכת, פרסיקו הסביר לקוראיו שהשעשוע התחלף בתחושתו שטובלי מסוכן לעצמו ולחסידיו. "אותו חבר שראיינתי סיפר על כל מיני מנהגים ביזאריים כמו תורנות שטיפת התחתונים של שי ורקיחת תרופות שמיוצרות מהזרע שלו. את כל זה כתבתי בבלוג שלי בעדינות רבה ואני מזמין את הקוראים לשפוט בעצמם", נזכר פרסיקו.

הקורא טובלי לא התרשם מהעדינות ואיים שאם פרסיקו לא יסיר את הפוסט מהבלוג שלו וישלם לו מיד 100 אלף שקלים כפיצוי, הוא יגיש נגדו תביעה בגין הוצאת לשון הרע. אלא שאולי דווקא התביעה הכספית והניסיון של טובלי לגרום לפרסיקו להסיר מן האתר את הריאיון עוד לפני בירור העניין בבית המשפט גרמו לחוקר להילחם. בפוסט נוסף שפירט בפני קוראיו את הסיפור הוא ביקש מהם עזרה במימון ההגנה המשפטית והצליח בתוך ארבעה ימים לגייס מהם 30 אלף שקלים.

"מה שקרה", מספר פרסיקו, "זה שכשהוא ניסה לגרום לי להוריד את כל הפוסטים עוד לפני המשפט - ותבין שזו פגיעה בחופש הביטוי ודבר שבדרך כלל נעשה בארץ רק במקרים של פגיעה בביטחון המדינה - השופטת זרקה אותו מכל המדרגות ופסקה נגדו הוצאות משפט. בעקבות זה ההתלהבות שלו התקררה והוא כנראה הבין שאין לו שום קייס והוא משך את התביעה. מה שהיה מצחיק זה שהוא עצמו כתב דברים דומים לאלה שאותו בחור סיפר לי בריאיון בכל מיני מקומות אחרים, אבל בכל מקרה היו לי עוד הרבה סיפורים שיכולתי לשלוף עליו אם היה נערך באמת המשפט".