נאמן אישר שתי הצעות חוק חדשות המסדירות את זכויות הילדים

הצעת חוק אחת עוסקת באחריות ההורית למימוש זכויות הילד, והצעת החוק השנייה היא בנוגע לאחריות ההורית כלפי הילדים במסגרת הליך גירושים

האחריות ההורית לילדיהם תחליף את האפוטרופוסות של הורים על ילדיהם כעיקרון המרכזי המסדיר את מערכת הכללים המשפטיים החלים על זכויות הילד במשפחתו ועל חובותיהם המשפטיות של הורים לילדיהם - כך קובעות שתי הצעות חוק ממשלתיות חדשות, ששר המשפטים יעקב נאמן אישר את הפצתן כתזכירי חוק. האחת היא תזכיר חוק הורים וילדיהם, והאחר הוא בנוגע לאחריות הורית כלפי הילדים במסגרת הליך גירושים.

תזכירי החוק מתבססים על המלצות של שתי ועדות ציבורית, האחת היא הוועדה לנושא הילד ומשפחתו, שעסקה באחריות ההורית למימוש זכויות הילד לפי אמנת האו"ם בדבר זכויות הילד מ-1989. ועדה זו, בראשות ד"ר תמר מורג, פעלה במסגרת הוועדה לבחינת עקרונות יסוד בתחום הילד ומשפחתו ויישומם בחקיקה, בראשות השופטת בדימוס סביונה רוטלוי.

הוועדה האחרת היא הוועדה לבחינת ההיבטים המשפטיים של האחריות ההורית בגירושים, בראשות פרופ' דן שניט, שעסקה באחריות ההורית לילדם לאחר שההורים נפרדו.

הצעת החוק מסדירה את נושא האחריות ההורית למימוש זכויות הילד על-פי האמנה, הן במסגרת המשפחתית והן לאחר פירוד ההורים. הוראות החוק נועדו לשנות את המצב המשפטי הנוהג ביחסי הורים וילדיהם.

על-פי ההצעה, יבוטלו רוב ההוראות בפרק "הורים וילדיהם הקטינים" שבחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, המשתית את הקשר בין הורים לבין ילדיהם על מושג האפוטרופסות של הורים על ילדיהם. במקום זאת קובע החוק המוצע כי קשר זה יתבסס על מושג האחריות ההורית שבאמנה הבינלאומית. משמעות הדברים היא ששני ההורים אחראים במשותף לטיפול בילד, למימוש זכויותיו ולהתפתחותו.

עוד ייקבע כי ילדים הם בעלי זכויות עצמאיות ואף בעלי זכויות כלפי הוריהם. עיקרון טובת הילד נקבע כשיקול ראשון במעלה. אחריותם של ההורים היא לממש בהתאם לעיקרון זה את זכויותיהם של ילדיהם וכן לייצגם, הן במסגרת המשפחה והן לאחר שנפרדו. אם ההורים לא הגיעו להסכמה ביניהם, יקבע בית המשפט את אחריותם ההורית בהתאם לעיקרון טובת הילד.

עוד מבקשת הצעת החוק לבטל את "חזקת הגיל הרך". מאחר שזכותו של הילד היא ששני הוריו יהיו אחראים לגידולו ולהתפתחותו ושיהיה לו קשר אישי, ישיר ורציף עם כל אחד מהם, אין לפי הצעת החוק מקום להמשיך את החזקה הנוהגת כיום, ולפיה ילד עד גיל 6 יהיה בחזקת האם. לכן קובע החוק קווים מנחים להורים ולבית המשפט כשההורים אינם מגיעים להסכמה ביניהם להסדרת חלוקת האחריות ההורית, מימושה וכיצד יש להפעיל את עיקרון טובת הילד.

החוק מכיר בילד כאדם עצמאי בעל זכויות ייחודיות, לגדול ולהתפתח, ומונה רשימה חלקית של זכויות בסיסיות של הילד לפי האמנה, החובקות את כל תחומי חייו והתפתחותו, תוך הכרה במרכזיות זכות הילד להורות ולרמת חיים הולמת.

מעמדו של הילד כאדם עצמאי בא לידי ביטוי בפרט בחובה לשתף את הילד בתהליך קבלת החלטות בעניינו ובהכוונת ההורים לפתרון חילוקי הדעות בינם לבין ילדיהם בדרכי שלום, לרבות באמצעות צד שלישי, ולא רק באמצעים משמעתיים-כוחניים.