התחלה חדשה: כמה מחשבות לחג על חיים טובים יותר

1. להפוך את ימינו לנכונים יותר

ראש השנה בפתח, ועמו התזכורת הקבועה שהתבגרנו קמעה. לא פעם שמעתי את האמירה הנודעת כל-כך שהחוכמה מגיעה עם הגיל. אני עדיין מחכה בסבלנות, אך ככל שעולה מניין שנותיי, אני מטיל יותר ויותר ספק בנכונות הרעיון. אני רואה את עצמי, מביט בחבריי, נפגש עם אנשים המבוגרים ממני בשנים מעטות, מתבונן באלה הזקנים ממני בשנים רבות, ולא מצליח להתרשם שעם חלוף הזמן יודעים בני האדם טוב יותר איך להפוך לנכונים יותר את הימים שעוד נכונו להם. הדברים תקפים לא רק ברמת הפרט, אלא גם ברמות של חברה, של מדינה ושל אנושות. הזמן אינו מורה דגול כפי שמנסים להציג אותו. הזמן גובה שכר לימוד גבוה - הוא הורג את כל תלמידיו, ולעתים קרובות מתברר כי התשלום היה לריק.

טולסטוי מציע לבני האדם לא לנסות לתקן עולמות, אלא להתרכז בשיפור עצמי. אקשיב לעצתו.

מחשבה חכמה שקראת בספר או שמעת מפי אדם חכם אין בכוחה לחולל בך שינוי לפחות עד אשר תהפוך לחלק ממך. ועל מנת שיקרה כן, עליך לחשוב אותה בעצמך פעמים רבות, לחשוב אותה בכנות מוחלטת, לחשוב אותה בכוונה גדולה.

קורה לא פעם שדווקא אירועים קשים שמתרגשים על אדם מקנים לו פרספקטיבה נכונה יותר וחכמה יותר על החיים. אהבה על כל גילוייה יכולה אף היא להוסיף נדבך או שניים לבניין החוכמה שלנו.

2. האדם בורא את עצמו

לפי הפילוסופיה האקזיסטנציאליסטית האדם חייב לקחת חזקה מלאה על קיומו ואחריות מלאה למעשיו, והוא מגדיר את עצמו בכל רגע ורגע של ימי הבלו. לפי אסכולה זו, האדם אינו אמור לחפש את עצמו, אלא לברוא את עצמו בבחירותיו ובמעשיו.

קירקגור, אבי הפילוסופיה האקזיסטנציאליסטית, כתב כי הדבר המפחיד ביותר שיכול לקרות לאדם הוא שיאבד את עצמו. אך דווקא האירוע הזה, מדגיש ההוגה הדני, מתרחש בשקט מופתי, כאילו לא קרה דבר. שום אובדן אינו מתרחש בדממה כזו. נחוש מיד אם נאבד רגל, או יד, או בן/בת זוג, או שטר של 100 קרונות. רק כאשר האדם מאבד את עצמו הוא אינו חש דבר או חצי דבר.

"היה מי שאתה רוצה להיות", אומרים הפילוסופים, אך האם אנו יודעים מי אנו רוצים להיות ומה אנו רוצים לעשות?

כלום נשאל: האם יש בי הרצון להיות מי שאני? האם יש בי האומץ להכיר את עצמי (יוהאן וולפגנג גיתה כתב שהוא אינו מעוניין להכיר את עצמו, כי אם יכיר את עצמו ירצה לברוח מעצמו, אך אין זה אפשרי מפני שהוא סוחב את עצמו לכל מקום)? כיצד עליי לחיות ולהתנהג? איך משלבים בין הרצון לחיות את האמת שלי ובין הרצון לא לפגוע באנשים היקרים ללבי?

ואולי מוטב ליהנות מן הימים שניתנו לנו תחת השמש מבלי לנסות להתעמק בשאלות גדולות אלה כלל?

האדם הוא אוסף של כל החלטותיו. איננו יכולים שלא להחליט. ההחלטה "לא להחליט" גם היא החלטה. גם מי שמנסה להתחמק מאחריות ומחפש עצות מאנשים אחרים עדיין אחראי: הוא אחראי לבחירת המייעץ לו, וגם להחלטה אם לנהוג על-פי העצות שקיבל אם לאו.

3. אמונה רעה

המושג אמונה רעה הוא מושג פילוסופי ששימש את ז'אן-פול סארטר ואת חברתו לחיים ולדרך, סימון דה-בובו אר, לתאר מצב שבו האדם, פעמים רבות תחת לחץ חברתי, מאמץ לעצמו ערכים שקריים תוך התעלמות מיכולת החשיבה ומאפשרות הבחירה, אשר אליבא דסארטר נמצאות תמ יד ברשותנו.

לסארטר היה חשד רציני ביותר כי אנשים נוהרים אל חיקן של דתות דוגמטיות, ואף לזרועותיהן של כתות שונות ומשונות, רק כדי להימנע מיצירת ערכים בעולם אשר, לדעתו, הוא נטול ערכים.

4. דיוקן עצמי

בפרפראזה על דברי קירקגור וסארטר הייתי אומר כי כל אדם מצייר במרוצת חייו את תמונת דיוקנו שלו. כל בחירה משנה את הדיוקן - בחירות חשובות עלולות להחליף את כל סגנון הציור. בכל רגע ורגע אפשר להתחיל לצייר דברים שונים ממה שציירנו עד עתה. הם יכולים להוסיף עניין ויופי לתמונה או לגרוע או אף לשנותה עד בלי היכר.

אפיקטטוס, שהיה עבד והפך להוגה נערץ על הקיסר-לוחם-פילוסוף מרקוס אורליוס, אמר כך: הגיע הזמן להיות רציני ולחיות לפי האמת שלך. כמה זמן תוכל לדחות את הפיכתך למי שאתה רוצה להיות? הפוך את עקרונותיך למעשים ועשה זאת כעת. כבר אינך ילד. היפרד מן ההמון, היה שונה וייחודי, ועשה את מה שצריך לעשות, ועשה זאת עכשיו.

בספר "בראשית" מכונה אברהם אבינו אברהם העברי, כי כולם היו בעבר אחד ואילו הוא החליט לעבור לעבר השני ולהיות מעבר לכל מה שהיה מוכר לו מקודם. אברהם, שאותו כינה קירקגור אביר האמונה, הוא סמל להליכה אחר הייעוד האישי.

5. הקלות הבלתי נסבלת של הקיום

בספרו "הקלות הבלתי נסבלת של הקיום" כותב מילן קונדרה כי אין לנו שום דרך לדעת אם הבחירות שלנו טובות או לא, מפני שפשוט אין שום בסיס להשוואה. אנו מאלתרים את חיינו בדומה לשחקן אשר נקלע למחזה לא לו וחייב לאלתר את כל הטקסט. החיים עצמם הם החזרה הראשונה והיחידה שלנו על מחזה החיים. החיים הם סקיצה לתמונה שאינה קיימת.

קירקגור סבר שאת החיים ניתן להבין רק בדיעבד, והצדק איתו. אבל איך נחיה אותם כך שבאחרית ימינו לא נצטער על שחיינו חיים לא נכונים? אולי בכלל חיינו חיים שאינם שלנו?

הרבי נחמן מברסלב פוטר אותנו מאחריות, הקשה מנשוא, על כל מהלך חיינו. משא זה הוא מעבר ליכולותיו של בן אנוש. לפי הרבי, עיקר אחריותו של האדם הוא להתחלות, אך אין בידינו שליטה לא על התהליך ולא על סופו.

שלום עליכם כתב כי ההתחלה הכי צולעת עדיפה על הסוף הכי טוב. ואילו אני הייתי מוסיף ואומר כי כל סוף הוא הזדמנות להתחלה חדשה.

שנה טובה