הפרויקט: השלמת הכנסה

דניה סיבוס, מקבוצת אפריקה ישראל, היא מהקבלנים המבצעים הגדולים בארץ; היא בונה פרויקטים למגורים ושלא למגורים, כמו משרדים, מבני ציבור ועוד, וכן פועלת בתחום התשתיות, בסלילת כבישים, הקמת גשרים וכדומה. עיקר פעילותה היא בארץ, אך בנוסף פועלת החברה גם ברוסיה ורומניה. לצד הפעילויות הללו, שהמכנה המשותף שלהן הוא קבלנות ביצוע, מחזיקה החברה באפריקה מגורים, מיזמיות הבנייה הבולטות בארץ.

הפעילויות תחת קבלנות ביצוע בתחום המגורים, פרויקטים שלא למגורים ותשתיות, הן למעשה אספקת שירותים ומוצרים על פני זמן ממושך. החברה מתקשרת בחוזה עם הלקוח ומספקת לו במשך חודשים רבים, ולרוב שנים, את המוצר - בניין, כביש, גשר וכן הלאה. ההכרה בהכנסה מהעבודה המתמשכת היא לא עניין טריוויאלי - צריכים על פי החשבונאות להתקיים מספר תנאים כדי שאפשר יהיה להכיר בהכנסה, ובהתאמה לרשום אותה בספרים: שהמוצר עבר ללקוח/או שהשירות הושלם; הלקוח אישר את המוצר/את אספקת השירות; וביטחון לגבי התשלום.

התנאים האלה מאפשרים לרוב הכרה בהכנסה בדוח הרווח והפסד, אבל בפרויקטים מתמשכים (חוזי הקמה) שיטת ההכרה שונה. שם הפירמות מכירות בהכנסות בדוחות השוטפים על פי קצב התקדמות העבודה. מדי רבעון הפירמה מעריכה את שיעור ההשלמה בפרויקט, ובהתאמה מכירה בהכנסות ובהוצאות הקשורות בו, וכך עד שיושלם. בפועל, ההכנסות נרשמות באופן שוטף על פני רבעונים רבים (אורך הקמת הפרויקט), ובמקרה של דניה סיבוס זה יכול להיות שנים.

הבעיה הגדולה של השיטה הזו היא ההתבססות על אומדנים - שיעור הביצוע/ההשלמה של הפרויקט הוא אומדן של הנהלת החברה, כשרק בדיעבד ניתן יהיה לדעת בבירור את השיעור בנקודת הזמן המסוימת. נכון למועד העכשווי מדובר בהערכה בלבד. זו כנראה השיטה המיטבית, אך היא יוצרת עיוותים מתמשכים בדוחות, ואם תעברו על הדוחות הכספיים של חברות התשתיות הנסחרות בבורסה, לרבות דורי בנייה, מלרג (שהייתה קבלן מבצע) ודניה סיבוס עצמה, תגלו שיש פספוסים ענקיים בין המצב בפועל לבין האומדנים.

בור בכביש

המקרה המשמעותי ביותר היה בדניה סיבוס בשנים 2007-2008; החברה זכתה בפרויקט סלילת כביש 431. בתחילת הדרך הפרויקט, שמוערך בכ-2 מיליארד שקל, היה אמור להניב רווחים של עשרות מיליונים במקרה הרע, וכך בהתאמה ככל שהתקדם הוכרה הכנסה ממנו, יוחסו לו הוצאות ונרשמו רווחים. אבל, לקראת סוף הפרויקט התברר שהוא מסב הפסדים כבדים, כשההוצאות הכוללות כפי שנרשמו בספרים, ושימשו בסיס לשיעור ההשלמה וההכרה בהכנסה וברווח, היו תלושות מהמציאות. בפועל, עלו ההוצאות בכמעט 200 מיליון שקל על ההערכות הקודמות, בעוד שההכנסות לא עלו בהתאמה, והפרויקט הפסיד מעל 100 מיליון שקל.

מקרים רבים כאלו מתרחשים בכל חברות התשתיות, והסיבה היא כאמור ההתבססות על אומדני ההנהלה. הנהלות הפירמות משתמשות ביועצים ובמעריכים חיצוניים, אבל בסופו של דבר קביעת שיעור הביצוע/ההשלמה בפרויקט הוא בידיהן. ואחרי שנקבע שיעור ההשלמה, נקבעו למעשה ההכנסות, ההוצאות והרווח.

ומכאן, ששיעור ההשלמה הוא אומדן קריטי בדוחות הכספיים. בביאור לדוחות השנתיים שלה, דניה סיבוס מפרטת את התהליך: "ההכנסות וההוצאות מחוזי הקמה נזקפות לרווח והפסד, באופן יחסי לשיעור השלמת החוזה, כשניתן לאמוד באופן מהימן את תוצאותיו... החברה מודדת את היקף כלל ההכנסות, ההוצאות הצפויות, שיעור ההשלמה ומועד הסיום הצפוי של כל פרויקט אחת לרבעון. לאומדנים אלה השפעה בעיקר על ההכנסות והעלויות מעבודות בנייה, סעיפי הלקוחות, ספקים וקבלני משנה, ומקדמות נטו בגין עבודות בנייה בביצוע.

"בשיקול דעתה בקביעת אומדנים אלו מתבססת החברה על מצב השוק, ניסיון העבר, עובדות שונות, גורמים חיצוניים, ועל הנחות בהתאם לנסיבות המתאימות לכל אומדן, לרבות הסכמים עם מזמיני עבודה, הצעות מחיר והסכמים עם קבלני משנה וספקים. יובהר, שהתוצאות בפועל עלולות להיות שונות מאומדנים אלו". וכך אכן קורה במקרים רבים.

מרווח ההתערבות של ההנהלה

והשוני הזה יכול להיות הגורם למעבר מהפסד לרווח. חברות התשתיות והקבלנים המבצעים למיניהם חיים במתח רווחים אפסי. דניה סיבוס מפרטת בדוח החצי שנתי ל-2012 את הפרויקטים בביצוע בכל אחד מהתחומים שלה. ואלו המספרים: בתחום הבנייה למגורים החברה מעורבת בפרויקטים בסך של כ-4.1 מיליארד שקל, מתוכם הכירה בהכנסות של כ-1.9 מיליארד שקל (כ-2.2 מיליארד שקל הכנסות שיירשמו עד 2014). הרווח הגולמי בו הכירה עד עתה בגין ההכנסות שהוכרו הוא מתחת ל-1 מיליון שקל; הרווח הכולל, שלוקח בחשבון שיעור השלמה מלא - 29 מיליון שקל. זוהי רווחיות אפסית - מתחת ל-1%, וזה ממחיש שאין מקום לטעויות.

טעות קטנה באומדן, עלייה אפילו מינורית בעלויות כוח האדם או בתשומות, והרווח מתאפס, או שהפרויקטים עוברים להפסדים. וזה גם בתחומים האחרים.

בתחום התשתיות, דניה סיבוס מעורבת בפרויקטים בהיקף כ-580 מיליון שקל, כשעד כה הוכרו קרוב ל-100 מיליון שקל והיתר הכנסות עתידיות. הרווח הגולמי על כל הפרויקטים צפוי להיות כ-10 מיליון שקל - 1.7% בלבד. המספרים הנמוכים האלו מסגירים חשש מאוד גדול שהאומדנים שגויים, או שמרווחי הביטחון נמוכים. טעות קטנה בהערכת ההוצאות או בחישוב שיעור ההשלמה, והחברה יכולה לעבור להפסד.

ומעבר לקושי בהערכת שיעור ההשלמה, הוא גם ניתן לוויסות. שיעור ההשלמה מבטא כאמור את החלק שהסתיים בפרויקט. החלק הזה תלוי בעבודה שהושקעה עד כה, ואם חברה מסוימת מעוניינת לרשום הכנסות ורווחים בדוחותיה, היא יכולה פשוט להאיץ את קצב העבודה בפרויקט. כך, שיעור ההשלמה יגדל, ההכנסות יגדלו והרווח יתפח. החברה לא מחייבת (לא שולחת חשבונית ללקוח), והלקוח משלם לפי תנאים שהוכתבו מראש בזמן עריכת החוזה, ללא קשר לביצוע העבודה בשלבי הביניים. ולכן, החברה מכירה חשבונאית בהכנסות, אך עדיין לא בחוב לקוח, אותו היא רושמת במסגרת הכנסות לקבל.

וכששיעור הצמיחה בהכנסות לקבל גבוה משמעותית מהצמיחה בפעילות הפירמה, צריכה להידלק נורה אדומה.

הכותב הוא מרצה לחשבונאות, ניתוח דוחות כספיים והערכות שווי, ויועץ בתחומים אלו. בכל מקרה, אין לראות בכתבות אלה משום עצה ו/או המלצה לרכישה או למכירה של ני"ע. כל הפועל בהסתמך על המאמר ו/או על תוכנו, אחראי באופן בלעדי לכל נזק ו/או הפסד שייגרם לו