באוגוסט 2001 הוא נסע עם משפחתו לניו יורק. בנסיעה משדה התעופה לכיוון העיר ביקשו בנותיו לעלות ולבקר בבנייני התאומים. הוא סירב בהחלטיות. "לא כדאי", הוא אמר להן, "עומדים לפוצץ אותם בכל רגע". חודש אחרי, הבניינים קרסו. "למה אמרתי את זה?", תוהה עו"ד עדי לויט. "אני לא יכול לשים על זה את האצבע ולומר מאילו מעמקים הגיעה התובנה הפנימית הזו, אבל היא הייתה שם בפנים - ידיעה ישירה וברורה שזה הולך לקרות. הרגשתי שאני ומשפחתי חייבים להתרחק מהמקום".
אירועים מן הסוג הזה פוקדים את לויט מאז שהוא זוכר את עצמו, גם בעסקים וגם במערכות יחסים עם אנשים מרכזיים בחייו. ראיית הנולד? יכולת מנטלית חריגה? לויט מתייג את הכוח הפנימי כיכולת אישית גבוהה, כחוש שישי או אינטואיציה עוצמתית. "ניחנתי ביכולת להרגיש דברים שחומקים מעיני אחרים".
- כיצד?
"הקליטה החדה של דקויות המציאות מאפשרת לי להכריע מהר, להחליט מבלי להסתבך בחיבוטים מסורבלים ולהישען על אינטואיציה פנימית שאף פעם לא מאכזבת. אם אדם רגיל חושב בצורה ליניארית, אנליטית, לוגית, הרי שאצלי החשיבה אסוציאטיבית וספירלית. באופן מסתורי המחשבות והאסוציאציות שלי נאספות, מסתדרות ומתיישרות לתגובה חדה, נקייה ומדויקת. אין אצלי שלבים בדרך. כך העבודה שלי נעשית יותר אפקטיבית".
סלקציה אנרגטית
עו"ד לויט, 54, הוא מומחה בליטיגציה מורכבת בתחום הקניין הרוחני. משרדו אחראי על שורת תקדימים בנוגע לביטול פטנטים על תרופות מובילות (כגון סרוקסט, ציפרלקס ואוונדיה) ופתיחת השוק לתחרות גנרית. הוא גרוש ואב לשניים, בן למשפטן עו"ד ישעיהו לויט, ולאם פסיכולוגית.
"לא הייתי אף פעם במיינסטרים ואף פעם לא הרגשתי שייך. בסיטואציות חברתיות הייתי ממהר לעשות סלקציה בין אנשים 'שטובים לי' מבחינה אנרגטית ובין אנשים שלא. תמיד הייתה לי ידיעה ישירה ממי להימנע ואל מי להתקרב. אם חשתי אנרגיה שלילית באדם כלשהו הייתי מתרחק ממנו ללא מורא וללא משוא פנים. פשוט לא הסכמתי להסתובב איתו רק כי 'צריך', או כי 'ככה מקובל'. היכולת לחוש אנרגיות כלואות לא מצטמצמת רק לבני אדם, אלא גם למקומות. גדלתי באבן גבירול בת"א וכשהייתי נוסע על אופניים ליד בניין מסוים ברחוב מרמורק תמיד הרגשתי סוג של חלחלה. היה לי דחף להסתלק מאותו בניין".
- איך הכוחות האלה באים לידי ביטוי בפועל?
"עבדתי על תיק שבו נדרשתי לחקור עד מטעם חברת תרופות, שהציג את עצמו כמומחה בינלאומי ממרכז פרמצבטיקה גדול בארה"ב. לפני ההתדיינות הייתה לי תחושת בטן לא נוחה לגבי האיש. דבריו היו לוגיים וקוהרנטיים, משנתו המקצועית סדורה והתיישבה היטב עם המציאות, וניכר שהוא באמת מומחה ששולט בחומר, אבל הרגשתי שהאיש אינו אלא שכיר חרב מתחזה. אני זוכר שהידיעה הפנימית הזאת מאוד הסעירה אותי, כי לא היה לי שום בסיס לוגי רציונלי, שום סימוכין לחשוד במהימנותו של אותו עד, ועם זאת הדחפים הפנימיים והאינטואיציות היו חזקים מן השכל. צללתי פנימה והתחלתי לחקור את עברו האישי וגיליתי דברים, למשל, שהוא לא מועסק באוניברסיטה שהוא ציין בתצהיר, שהכריעו בסופו של היום את התיק קאט אנד קליר. מנין זרמה אליי ידיעה פנימית כזו? אין לי מושג וזה גם לא רלוונטי. ההקשבה לתחושת בטן חזקה והתגובה הנכונה הפכו את התיק".
סרט אדום בתחתונים
לויט מכיר היטב את התופעה של אנשי עסקים שמתייעצים במכשפים, ומזהה את המקורות של התלות והנהירה האלה.
"שלושה סוגים של אנשי עסקים הולכים למכשפים. הראשונים הולכים למכשף כדי שייעץ להם באיזה יום לבצע את העסקה, מתי להימנע מחתימת חוזה, או האם בכלל לחתום. כלומר, הם מגיעים אליו כדי שינחה אותם בעיסוקים שנוגעים להם עצמם. יש את אלה שמאמינים שהוטלה בהם עין רעה או קללה, ואז הם הולכים לאותו שאמן בבקשה שהוא יסיר את הרוח הרעה או הכישוף מעליהם. בקטגוריה השלישית והקיצונית מכל, נתקלתי באיש עסקים שידע כי המתחרה שלו עומד לפני חתימת עסקה חשובה. הוא הלך למכשף בבקשה שיכשיל את העסקה דרך כוחותיו העל-טבעיים".
- אתה מאמין בעין הרע?
"אנשי עסקים מובילים, הכי רציונליים שיש, יגידו לך שהם לא מאמינים בשטויות האלו, אבל כשאף אחד לא מציץ עליהם הם מסתובבים עם שום בכיסים וסרט אדום בתחתונים. יותר ויותר אנשי עסקים הולכים לחפש מכשפים שיטילו קללה על המתחרים שלהם.
"אני מאמין שאדם ניחן בכוחות הללו לא כדי לעשות בהם שימוש רע ולפגוע באחרים. מעולם לא ייחלתי רע למישהו אחר. איש עסקים שהולך למכשף ומבקש קללה על מתחריו מודה בחולשתו. אחרי הכול, מה זה אומר עליו? שהוא נעדר כוחות פנימיים לחזק את עצמו".
*** הכתבה המלאה - במגזין "ליידי גלובס" הנמכר גם בחנויות סטימצקי
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.