בחירות אלטרנטיביות

הנה הצעה לסדר יום אלטרנטיבי לבחירות הקרבות: במקום סדר יום ביטחוני שעוסק באיומים גרעיניים מכיוון איראן, או סדר יום צרכני שעוסק ביוקר המחיה, במחיר הקוטג' ובמחאה החברתית, ובמקום סדר יום צדקני שעוסק בכשלי שיטת הממשל ובצורך להחליפה בלי להציע אלטרנטיבות כלשהן - הבחירות הקרובות צריכות להתנהל על אג'נדה שעניינה משפט: חוק וסדר, נורמות ראויות, ערכים; דברים שנשכחים מלב בתוך בטישת הפרסות במירוץ הסוסים בדרך לקלפיות ולמנדטים.

נכון, אהוד אולמרט רשאי להציב עצמו בראש רשימה המתמודדת בבחירות לכנסת על אף הרשעתו הפלילית וכתב האישום התלוי ועומד נגדו; נכון, אריה דרעי סיים את מכסת שנות הקלון שלו ואין איסור משפטי שימנע ממנו להתמודד בבחירות; נכון, הדיאלוג הנרקם בין אישים פוליטיים פעילים, וכאלה שבעמדת המתנה, לבין אנשים שהורשעו בפלילים, איננו עבירה המנויה בספר החוקים; ונכון, גרירת הרגליים של היועץ המשפטי לממשלה יהודה וינשטיין בשאלת הגשת כתב האישום נגד אביגדור ליברמן מאפשרת לאחרון לשמש שחקן מרכזי בזירה הפוליטית. אבל אין דבר וחצי דבר בין כל אלה לבין הנורמות המשפטיות והערכיות שעולם המשפט מבקש לייצר למען החברה הישראלית.

זו פשוט הדרך שבה הפוליטיקאים מבקשים להקטין את משקלו הסגולי של המשפט, לרדד אותו לעוביין של תעודות יושר שהם נושאים בכיסיהם כל אימת שנגנז כתב אישום נגדם בשל חוסר ראיות מספיקות, או התיישנות, או שהם זוכים בזיכוי מחמת הספק. לא, המשפט הוא יותר מכך. הוא הדבק המחבר את חלקי החברה. הוא תרבות של ציות לכללים. הוא הסט המשותף של ערכים ושל נורמות שעליהם החליטה החברה.

לא תמיד היו הפוליטיקאים ציניים כל-כך ביחס לעולם המשפט: "הריני מציע להעלות את הרעיון של עליונות המשפט, רעיון חברתי במהותו אך נוגע במישרין בצורת המשטר המדיני", כתב לפני עשרות שנים מנחם בגין, "רעיון עליונות המשפט איננו רעיון תמים או רומנטי או תיאורטי".

הבחירות הקרבות מהוות אפוא הזדמנות עבור הציבור להפנים שלמרות כל הסקרים והספינים, המנדטים טרם חולקו. הם מצויים בכיסו של הציבור. תוצאות הבחירות ורמתם הערכית של המתמודדים אינן גזירת גורל.