מהפך: מספר משקי הבית שלא קנו דירה עולה על אלה שקנו

למרות המימון הנדיב בבנקים, למרות הדיבורים על ההורים והסבתות שעוזרים היום לכל זוג צעיר בישראל לקנות דירה, ולמרות שלל הכותרות התכופות שמספרות לנו שהישראלים תמיד יורדים בסוף מהגדר וחוזרים לשוק הדיור, הבשורה החדשה היא מאוד דרמטית ומאוד עגומה: רוב המשפחות החדשות בישראל כבר לא קונות דירה.

ניתוח נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה שפורסמו השבוע מצביע על שינוי מגמה ברכישת דיור: בשנת 2011 גדלה אוכלוסיית ישראל בעוד 38 אלף משקי-בית - מ-2.166 מיליון משקי-בית בשנת 2010 ל-2.204 מיליון משקי-בית בשנה שעברה (צמיחה בשיעור 1.8%).

מתוכם, מספר בעלי הדירות עלה אשתקד רק ב-17 אלף נטו. 68.8% ממשקי-הבית גרו בדירה בבעלות ב-2011, לעומת 69.2% ממשקי-הבית ב-2010. ובמספרים: נכון לשנה שעברה, 1.517 מיליון משפחות בישראל גרות בדירה בבעלותן, לעומת 1.499 מיליון בשנת 2010.

כלומר, בזמן ש-17 אלף משקי-בית רכשו דירה, 21 אלף משקי-בית - שהם 55% מהגידול שנרשם במספר משקי-הבית - נותרו אשתקד ללא דירה בבעלותם. ומכיוון שמגורים בדירה שכורה נחשבים עדיין לברירת מחדל נחותה בישראל 2012, אפשר להניח שרובם המוחלט התקשו מאוד להשתתף בחגיגת הנדל"ן ולרכוש דירה.

מדובר בלא פחות ממהפך: בשנת 2010, למשל, הצטרפו לישראל 27 אלף משקי-בית חדשים - ומתוכם עמדה התוספת של בעלי הדירות בארץ על 23 אלף נטו. כלומר 85% מהתוספת שנרשמה במספר משקי-הבית רכשו דירות.

בעבר כבר כתבנו לא פעם כי בשוק המגורים כולם, כולל כולם, מדברים מהפוזיציה. בזמן שטוקבקיסטים מיואשים מנבאים ומוכיחים שאנחנו לקראת התרסקות מחירי הדירות, בעיקר כדי שסוף-סוף גם הם יוכלו לקנות דירה במחיר סביר (ולהצדיק את הישיבה על הגדר בזמן שהמחירים המשיכו לנסוק), ישנם 1.5 מיליון בעלי דירות שמתבסמים מ'אפקט העושר', אחרי שהבינו שהדירה שבה הם גרים כבר שווה 60% יותר משנת 2008, והם יכולים ללעוג לכל המבקרים שהזהירו אותם בזמנם שלא כדאי להם לקנות דירה במחירים כל-כך גבוהים.

לראשונה המשקולות השתנו

כמעט מול כל מחוסר דירה בישראל עומד משקיע - לא פעם ממונף עד צוואר בהלוואות - שמאושר מעליית מחירי הדיור, המבטיחה לו זרם קבוע של שוכרים ולחצי ביקוש על הדירות להשכרה. מלבדם, ישנם עוד מאות-אלפים שמתפרנסים מענף הדיור - יזמים, קבלנים, משווקים, מתווכים, שמאים, עו"ד ועוד - הגוזרים קופון נאה מהשגשוג ומהמחירים הגבוהים בענף הנדל"ן, כשגם המדינה נהנית מאוד מהכנסות המיסוי ומשיווק הקרקע בעקבות הפריחה בענף.

לכן, כל מי שמציע לפתור את בעיית הדיור בישראל - פוליטיקאים, יזמים וכיוצ"ב - נתון למעשה, במודע ולעיתים שלא במודע, בתוך סבך של אינטרסים אישיים, ציבוריים ומנוגדים.

ובתוך הסבך הזה, מסתבר כי לראשונה המשקולות השתנו.

העובדה שזו הפעם הראשונה שבשנת 2011 גדול מספרם של מחוסרי הדירה הטריים מאלה שיכלו לרכוש דירה בבעלותם, עשויה להתברר כדרמטית. מתברר שרוב משקי-הבית החדשים כבר לא מקטרים, אבל יום אחר-כך קונים דירה, אלא הם נערמים אי שם בחוץ - 20 אלף משפחות מיואשות ומתוסכלות מדי בשנה - ותובעים לקבל דיור במחיר שפוי.

וכשהם, מחוסרי הדיור, הפכו לראשונה להיות הרוב, גם אם זה עדיין רק בקרב הדור החדש שרוצה להקים בית בישראל של 2012, מישהו מוכרח הפעם לשמוע אותם.