יחסים בינלאומיים בעולם האמנות

צפירת האזעקה לא עושה טוב למקס פריזינגר. האמן הצעיר מברלין הרגיש לגמרי בבית בתל-אביב בשבועות האחרונים. הסתובב ברחובות ובבתי מלאכה, אסף חומרים שמצא ועבד על התערוכה שהוא מקים בחלל של "לושי אמנות ופרויקטים". ישב בבתי קפה והזמין בירה כשהוא מנסה את המילים המעטות שרכש בעברית. כותרת התערוכה "כן" מעידה על הרוח החיובית שנשבה בעת הכנתה. "'כן' היא המילה הראשונה שלי בעברית. זה גם 'כן' במובן הפשוט וגם יושר ופתיחות. אני אוהב את זה", הוא מציין וחושף התעניינות עמוקה בשפה ובמקום.

אך בשבוע האחרון, מאז החל מבצע "עמוד ענן", איבד פריזינגר משהו מהקלילות ומהנינוחות שלו. הטלפונים מהבית, ששואלים למה לעזאזל הוא לא עוזב הכול ונוסע מכאן, הטרידו אותו. והוא אכן התלבט, אבל נשאר. גם מרבית האורחים (אך לא כולם), הודיעו שיבואו כמתוכנן לפתיחה ביום חמישי, למרות המצב.

אמנות בחלל דתי

פריזינגר (32), הוא כוכב עולה בשמי האמנות הבינלאומית. היצירות הגדולות שלו הן עבודות פיסול והצבה, המורכבות מחפצים שונים שהוא מלקט. חלקי רהיטים ואביזרים, פסולת ממפעלים וחפצים שמשליכים אנשים, בשילוב עם עזרים מחנויות לחומרי בנייה.

התוצאה היא קולאז' צבעוני תלת-ממדי ענק. כל אחת מההצבות היא יצירה מתוכננת להפליא, אך היא נראית כתלויה על בלימה ומאיימת להתמוטט על ראשי הצופים. האסתטיקה של החיבור המפתיע בין הפריטים לא מסתירה את הכוונה העמוקה יותר, הקוראת להתבוננות בעודפות של תרבות הצריכה.

"גדלתי בעיר ברמן בגרמניה. כמו בכל עיר גדולה, יש אצלנו מנהג של פינוי חפצים מהבתים בימים מסוימים. ממה שאנשים זורקים מצאתי המון חומרי עבודה וכסטודנט, במקום ללכת לקנות צבעי שמן או לחפש בשווקים - עמדו לרשותי פריטים היסטוריים מתקופות שונות".

חפצים עם זיכרון?

"פחות מעניין אותי הסיפור הספציפי של האיש שישב על הכורסה, יותר מעסיק אותי השימוש בחפצים יומיומיים, שלא מאבדים לגמרי את זהותם אבל מעורבים במשהו חדש ובפונקציה שונה, כשהם הופכים לחלק מפסל או מיצב. חפצים מוכרים הם כמו דלת הפתוחה בפני מי שבא מחוץ לעולם האמנות".

פריזינגר נתלה באילנות גבוהים כמו מרסל דושן. הוא נוקט עמדה פוסט-מודרנית ומחויכת בדיון הישן אם חפצים שהושלכו והפכו לחומרי הגלם של האמן הם אמנות או זבל.

הוא למד באקדמיה לאמנות בהמבורג, וזכה להתעניינות רבה כבר בפרויקט הגמר שלו. בשנים האחרונות, הציג בגלריות חשובות ובמוזיאונים, ונהנה במיוחד לעבוד בחללים לא קונבנציונליים, כמו יציע העוגב בכנסייה, שגובהו 13 מטר, ובמבואה המעוגלת במוזיאון לאמנות של בון.

בגלריה CFA בברלין הציג "ויטרינות" ענקיות, שבתוכן קומפוזיציות של חומרים מפתיעים, כל אחת מהן מאזכרת באופן קלוש אך ניכר לעין יצירות מפתח מתולדות האמנות המודרנית.

על ההצבה בכנסייה עבד שישה שבועות, כשהוא נהנה מיציאת האמנות מהקשרה הרגיל וכניסתה לחלל הדתי. כאשר אנשים באים להתפלל הם מוצאים עצמם מול יצירה מתעתעת, שיש בה מוטות מתכת וקסדת בטיחות אדומה, מסגרות אלומיניום ושולחן פלסטיק, תלויים בערבוביה מכוונת. לא בדיוק פסל הצלוב והבתולה הקדושה, ובכל זאת, אמנות בבית התפילה.

אינפוט של המקום

כמו הכרישים באקווריום של דמיאן הירסט, גם לוויטרינות של פריזינגר נמצאו קונים בקרב אוספים חשובים ומוזיאונים בעולם. "בעבודות הוויטרינה הייתה לי תחושה שחלק מהחפצים מזוהים מדי. היה קשה להוציא אותם להקשר חדש מבלי ליצור את הסביבה הגדושה שאני נוהג לבנות במיצבים הפתוחים. כך התחלתי לשרוף אותם ולשנות את צורתם. השריפה או ההמסה של חומר מוסיפה אלמנט של חוסר ודאות, אובדן שליטה".

בפרויקט שהוא מציג בתל-אביב, הלך פריזינגר צעד נוסף קדימה בעיוות החומר. "בכל עבודה יש אינפוט של המקום והאנשים שאני עובד איתם. אני בוחן את החומרים המקומיים ומחליט מה לעשות איתם". כאן תפסו את תשומת ליבו שרוולי הפלסטיק הגדולים שמשמשים לסילוק פסולת בנייה ושיפוץ. הוא חורך אותם ומעוות את צורתם ויוצר מהם מובייל או ציור אבסטרקטי המרחף בחלל. גם פחי הפלסטיק הניצבים לצד כל בניין הפכו לחומר גלם. את העבודה עם יזם האמנות מאיר לושי התחיל לאחר פגישה אחת, שבה מצאו השניים שפה משותפת. "לושי אמנות ופרויקטים" הוא חלל לאמנות עכשווית שמציג פרויקטים יזומים של אמנים. תקציבו של כל פרויקט נע בין 10,000 ל-80 אלף דולר. הפרויקט של פריזינגר נמצא בחלק הגבוה של הסקאלה.

"בעת העבודה על הפרויקט לא חושבים על הכסף", אומר לושי, זה יגיע עם פתיחת התערוכה. "זה לא חומר קל למכירה, אבל האמן מבוקש", אומר לושי. "מחיר הוויטרינות בתערוכה בברלין היה כ-35 אלף אירו. כאן עדיין לא נקבעו מחירי העבודות, אבל יש כבר אספנים שהבטיחו לעצמם קנייה, מתוך אמון וביטחון באמן". הבטחות כאלה נעשות כחלק ממנגנון המימון לפרויקט, כמו זכות ראשונים לאספן לבחור מבין העבודות שיוצגו לבסוף.

לושי אמנות ופרויקטים, שדרות רוטשילד 19, תל-אביב (במרתף), הפתיחה ביום ו' 23.11, 13:00, א'-ה' 16:00-19:00, ו' 10:00-13:00. הכניסה חינם