אסיר, עשיר, גיבור: סיפורו המטורף של קים דוטקום

הוא ישב בבתי כלא בגרמניה, בתאילנד ובניו-זילנד; רימה, גנב, עשה מאות מיליונים, הפך למבוקש מספר אחת על-ידי הממשל האמריקאי, ובמקביל גם לגיבור הבלתי מעורער של ההאקרים בעולם

31/01/2013, 16:45
קים דוטקום / צילום: רויטרס

שנה בדיוק לאחר ששאון מנועו של מסוק מנמיך הזניק את קים דוטקום מתוך אחת משלוש מיטות ההוסטנס שלו (103 אלף דולרים ליחידה), שוב קרעו לפני שבוע וחצי מדחפים מהירים את האוויר שמעל אחוזתו. גם הפעם זינקו מתוך המסוק שנחת באחוזה שמצפון לאוקלנד בירת ניו זילנד גברים לבושים במדים כהים וחמושים ברובי סער, וגם הפעם הם הסתערו במהירות לכיוון הבית העצום שמכוניות ספורט אקזוטיות חונות סביבו.

אבל בין שתי הנחיתות היו כמה הבדלים: ראשית, הטייס שנחת בשבוע שעבר בשטח האחוזה, היקרה ביותר במדינה, הקפיד שמדחפי המסוק לא יעיפו אבני חצץ על חלונות חדר השינה של הבוס הגדול. שנית, בניגוד למסוק שפרק את לוחמי צוות הלחימה בטרור של משטרת ניו זילנד בשעות הבוקר המוקדמות של ה-20 בינואר 2012, המסוק שנחת החודש באחוזה הגיע אליה על-פי הזמנתו של קים. לובשי המדים שהוא נשא לא היו שוטרים בתפקיד אלא שחקנים שהוא שכר.

האירוע שקים בן ה-39 חגג ברוב רעש וצלצולים היה השקת שירות מקוון חדש בשם מגה (Mega), שנועד להחליף את MegaUpload - השירות המקוון הקודם והסופר מצליח שהוא ניהל עד לפני שנה. הגולשים באינטרנט אהבו את MegaUpload לא פחות מכפי שרואי החשבון של הוליווד ושל תעשיית המוזיקה, הטלוויזיה והתוכנה בארצות הברית שנאו אותו. ולא סתם: האתר סיפק לגולשים אפשרות לאחסן בו ולהוריד ממנו קצבים גדולים במהירות גבוהה, ונחשב ליעיל ולידידותי במיוחד למשתמש. בניגוד לטכנולוגיית ביטטורנט, שתפעולה מצריך ידע טכני מסוים ושמעדיפה קבצים פופולריים (מה שאומר שדי קשה להוריד באמצעותה סרטים או סדרות טלוויזיה ישנות, נניח), MegaUpload עשה למשתמשים בו עבודה קלה.

כל מה שהם היו צריכים לעשות כדי להוריד אל מחשביהם סרט, דיסק, משחק מחשב או תוכנה היה להקליק על לינק, ואז לשמור את הקובץ על הדיסק הקשיח שלהם. מי שהחליט לשלם לאתר דמי מנוי זכה למהירויות הורדה גבוהות אף יותר. חמישים פיטה-בייטים (כל טרה בייט היא אלף ג'יגה-בייט ואלף טרה בייט הם פיטה בייט אחד) של מידע עברו מדי יום דרך שרתיו.

ההצלחה המסחררת של השירות הייתה לצנינים בעיני משרד המשפטים האמריקאי, ומסיבות שיתבררו בהמשך הוחלט בוושינגטון להפוך את קים דוטקום לדוגמה לכך שלא כדאי לאיש בעולם להתעסק עם ארצות הברית ועם ניסיונותיה לאכוף על האינטרנט את החזון שלה לגבי זכויות יוצרים בעידן הדיגיטלי. הרשויות האמריקאיות - משרד המשפטים והבולשת הפדרלית - שכנעו את משטרת ניו זילנד לשתף עמם פעולה והוציאו נגדו ונגד ששת הבכירים האחרים ב-MegaUpload צווי הסגרה. אם צווים אלה ימומשו בעוד כחצי שנה והם יורשעו, עשוי כל אחד מהם לקבל עונש של עד 55 שנים בבית סוהר אמריקאי.

קשה לדעת עד כמה היו האמריקאים רציניים כשאמרו לעמיתיהם הניו זילנדיים שקים מהווה סיכון חמור, אולם התוצאה הייתה פשיטה בסטנדרטים הוליוודיים. מיד לאחר שהתבררו הפרטים ודלפו לתקשורת הסרטונים שמתעדים אותה, הובכו הרשויות המקומיות והואשמו בשיתוף פעולה עם הינקיז. חמור מכך, התברר שצווי בית המשפט שאפשרו את הפשיטה לא היו חוקיים. קים אמנם היה עצור בניו זילנד במשך חודש, השירות שהקים נסגר וחלק מרכושו הוחרם, אולם הוא זכה בחינם בתדמית של קדוש מעונה ושל יקיר קהילת חופש המידע ברשת. אפילו סטיב ווזניאק, ממייסדי אפל, הגיע לניו זילנד לאחר השחרור כדי להביע בו תמיכה פומבית.

עשה האקינג להאקרים

באופן אירוני, הפשיטה הגדולה על אחוזתו של קים דוטקום התרחשה יום אחד לפני שהאיש הגדול חגג את יום הולדתו ה-38, ושוב עשה זאת הרחק מאוד מגרמניה מולדתו. הוא נולד ב-1974 בעיר קייל שבמערב גרמניה כקים שמיץ, וגדל בסביבה קשה: אביו היה אלכוהוליסט שהכה את אמו לעתים תכופות והטיל עליו אימה. לעתים היה אפילו מניף את גופו אל מעבר למעקה המרפסת ומחזיק אותו תלוי באוויר. "עד גיל 6 חוויתי את כל הפחדים שיכולתי לחוות", נזכר קים בראיון למגזין וויירד באוקטובר האחרון, "וזה הפך אותי לאדם חזק יותר".

מטבע הדברים, לקים הצעיר לא היה כבוד רב במיוחד לניסיונותיהם של המבוגרים בחייו לכפות עליו להתנהג כמצופה. בבית הספר הוא התבלט כתלמיד גרוע במיוחד והורד כיתה בשל הישגים נמוכים. כשנשלח לאבחון כדי לברר את מקור בעיותיו, יצא מהחדר עם ארנקו של הפסיכיאטר והזמין את חבריו לגלידה. הוא לא נתפס, אבל המעשה סימן את הכיוון.

בגיל 13, אחרי נדנודים רבים מספור, הצליח קים לגרום לאמו לרכוש עבורו מחשב. כמו האקרים רבים אחרים גם הוא התחיל בקטן: חבר הביא לו דיסקט עם תוכנה בשם ICE שאפשרה לו להעתיק את המשחקים המפוקסלים של אותה תקופה. לאחר שהתמקצע, המשיך הלאה: הוא רכש מודם פרימיטיבי, תקע לתוכו את שפופרת הטלפון והחל להתחבר ל-X.25 - רשת שבה פעלו ראשוני ההאקרים של התקופה שבה הוחלף מידע רב ערך עבורם.

השוטטות בין ההאקרים גרמה לנער השמנמן להתעניין בפריצה לרשתות של חברות גדולות ובשליפה של מידע מעניין מתוכן, אבל כיוון שרבות מאותן רשתות היו בארצות הברית - מעבר לאוקיינוס והרבה מעבר למחירה של שיחת טלפון מקומית, הוא היה צריך למצוא אמצעי כדי להפחית את עלויות שיחות הטלפון הטראנס-אטלנטיות.

האמצעי הזה, לבנה נוספת שהוא הוסיף במהירות לחומת האי- חוקיות של פעולותיו המקוונות, היה השגת מספרים גנובים של כרטיסי חיוג מהאקרים אחרים. הצלחותיו בפריצה למערכות שבאותו זמן כמעט שלא זכו להגנה כלשהי, מילאה את קים בביטחון וגם העלתה במוחו רעיון מעניין ליוזמה עסקית יוצאת דופן.

מי שנחשף לשידורי MTV של ראשית שנות ה-90 ודאי זוכר שבין קליפ לקליפ הייתה הרשת משדרת אין-ספור פרסומות ל"פארטי ליינס" אירופיים - שיחות ועידה של טרום עידן חדרי הצ'ט. המתקשרים אל אותם קווים שילמו מחיר של שיחה בינלאומית, כ-1.20 דולרים לדקה תמורת הזכות לקשקש זה עם זה ואולי למצוא פרטנר או פרטנרית מזדמנת. ההכנסות העצומות חולקו בין חברת הטלפונים שסיפקה את התשתית לשיחות לבין מפעילי קו הפארטי ליין, שגרם להמונים לחייג אליו.

קים הבין שהעובדה שיש ברשותו אין-ספור מספרים גנובים של כרטיסי חיוג יכולה להפוך אותו לאדם עשיר, והקים פארטי ליין משלו באיים האנטיליים - מקלט מס ידוע. רוב השיחות אל הקו התבצעו כמובן באמצעות תוכנה שקים כתב ושגרמה לאין-ספור מודמים לחייג תוך שימוש במספרי כרטיסי החיוג הגנובים. במילים אחרות: פארטייה לייצור מזומנים שפעלה ללא הפסקה במשך שלוש שנים והכניסה לכיסו של קים, שהיה בן 16 כשהחל את התרמית, כמעט 200 אלף דולרים.

אבל כל מסיבה מגיעה לסופה, ובסופו של דבר עלתה משטרת גרמניה על ההונאה ועצרה את קים. הוא בילה חודש במתקן מעצר לצעירים, ונדהם כאשר זה אחר זה עלו אליו לרגל בכירים מחברות היי-טק וטלפוניה כדי לשמוע ממנו על הכשלים של המערכות שלהם. קים, ערני וחד, הבין שעומדת בפניו אפשרות עסקית, ויחד עם האקר אחר, שמלווה אותו עד היום, הקים חברת ייעוץ לביטחון מידע ברשת. חציית הקווים לצד המואר של עולם ההאקרים אמנם הפכה אותו למטרה לחציהם של חברי קהילת ההאקרים הגרמנית, אולם במקביל זכה קים במה שתמיד רצה: הכרה - שלא לומר הערצה - של הממסד ושל התקשורת.

פולחן אישיות חסר גבולות

המיינסטרים אימץ את קים לחיקו כנער המחשבים הגאון והשמנמן, ועסקי הייעוץ פרחו. באותה תקופה, מצויד באגו נפוח ובכיסים נפוחים במזומנים, החל קים בבניית הפרסונה האקסצנטרית שבה הוא מתהדר עד היום. הוא אולי נראה כמו חנון מחשבים חיוור ולא אטרקטיבי שסובל מבעיית עודף משקל קשה, אבל היי - הוא בילה עם דוגמניות ושט על יאכטות, ישב בברים הנחשבים ונהג במכוניות מהירות, הצטלם כשהוא אוחז כלי נשק ונגס בשיפודים בגדלים לא סבירים. נראה שהרבה יותר מכפי שקים רצה להצליח, הוא רצה להראות לעולם שהוא מצליח.

ב-1997 אפשר היה לראות בבירור שההצלחה עלתה לו לראש. הוא הקים אתר אישי שבו נתן פייט מרשים לפולחן האישיות העצמי של ראפרים כמו סנופ דוג, ופרסם בו את הגיגיו על החיים ועל יזמות. התקשורת הגרמנית המשיכה לסקר אותו בהרחבה והחיים נראו טובים, אבל לקים זה לא הספיק. ב-2000 הוא מכר את חלקו בחברת הייעוץ והקים קרן השקעות פרטיות. אחת החברות שהוא התעניין בהן במיוחד נקראה LetsBuyIt.com, שהייתה מעין אתר קופונים שהקדים את זמנו. קים חשב שאם יבצע מתיחת פנים של ממש לאתר הוא יצליח לגרום לו להצליח במיוחד; והוא כנראה צדק, משום שבתוך זמן קצר טיפסו מניותיו בלא פחות מ-220%. הוא מכר ברווח יפה חבילת מניות LetsBuyIt שרכש קודם לכן, אבל אז הגיע המכה.

בעודו נופש בסוויטה הנשיאותית שלו במלון האייט בבנגקוק, הוציאה נגדו ממשלת גרמניה צו מעצר והורתה לקונסוליה הגרמנית המקומית לבטל את דרכונו. כתייר נטול דרכון קים נעצר על-ידי משטרת תאילנד כשוהה לא חוקי והושלך למעצר בתנאים קשים. פרקליטו ייעץ לו להישאר בתאילנד ולא להתפתות לשוב לגרמניה כדי להילחם על חפותו, אך קים לא היה בנוי להמתנה ארוכה בתנאים לא נעימים. הוא עלה על מטוס לגרמניה, בילה בה חמישה חודשים במעצר, ובסופו של דבר הגיע עם התביעה הגרמנית להסדר טיעון, שמסגרתו הודה באשמה תמורת שחרור בערבות ותשלום קנס קטן. כיום הוא אומר שזו הייתה הטעות הגדולה בחייו, משום ששנים לאחר מכן היא אפשרה לאנשי משרד המשפטים האמריקאי להציג אותו בקלות כעבריין מועד. את גרמניה, בכל אופן, הוא עזב לתמיד.

אולם גם באותה תקופה אפלה לא הפסיק קים לחשוב ביזנס. מאז ומתמיד תחביבו הגדול ביותר היה נהיגה מהירה במיוחד, במכוניות מהירות ויקרות במיוחד; וב-2001, כשהפך למשתתף קבוע במירוצי ה-Gumball 3000 השנתיים, שבהם דוהרים מיליונרים מרחבי העולם על כבישים ציבוריים במהירויות מטורפות, הוא טיפח חלום להשיק מתישהו מירוץ משלו, שייערך דווקא על-גבי כבישיה הריקים של צפון קוריאה.

הפתרון שהוא מצא והפך לשירות MegaUpload היה פשוט - משתמשים העלו קבצים כבדים לענן ושלחו למשתמשים אחרים לינק ייחודי להורדתו ממנו אל מחשביהם. אלא שלרשת דינמיקה משלה, ומהר מאוד המוני הגולשים שהתחברו אל השירות החינמי העלו אליו קבצים אחרים: מסרטים, עבור במשחקי מחשב ועד אלבומי מוזיקה. במילים אחרות: MegaUpload הפך לחממה המהירה ביותר ברשת להפרת זכויות יוצרים.

בעוד שקים טוען כי הוא ואנשי צוותו לא צפו את ההתפתחות ועשו ככל שיכלו על מנת להוריד מהאתר במהירות קבצים שעליהם דווח כמפרים זכויות יוצרים, טוען משרד המשפטים האמריקאי כי מדובר בהיתממות. אנשי האתר, טוענים האמריקאים, התמהמהו במכוון בטיפול בקבצים אסורים, ובעוד שהרוויחו סכומי עתק מהשירות (25 מיליון דולרים לשנה מפרסומות ועוד 150 מיליון דולרים לשנה בגביית דמי מנוי עבור אפשרות הורדה מהירה במיוחד מתוך האתר החינמי בעיקרו), הם גרמו על הדרך נזקים של מאות מיליוני דולרים לתעשיית הבידור.

במקביל לעלייה הדרמטית בפופולריות של MegaUpload (בשיאו נכנסו לאתר יותר מחמישים מיליון גולשים שונים ביממה, 800 קבצים הורדו ממנו בכל שנייה והוא היה אחראי על לא פחות מ-4% מכלל התעבורה באינטרנט), אנשי משרד המשפטים האמריקאי התחממו והלכו. לאור הנתונים, ההרשעות הקודמות, אורח החיים הקיצוני והממדים שגרמו לו להיראות כמו נבל קלאסי של סרטי ג'יימס בונד הראשונים, לא נדרש מאנשי אכיפת החוק מאמץ גדול כדי לצייר אותו כגנגסטר דיגיטלי מסוכן - האיש המבוקש ביותר באינטרנט.

הניו זילנדים יסגירו אותו?

כעת, שנה לאחר מכן, חוזר קים לסורו ותוקע אצבע משולשת מתוחכמת במיוחד עמוק לתוך עינה של ארצות הברית הרשמית. שירות Mega החדש שלו מציע לגולשים שטח אחסון של חמישים ג'יגה-בייט ברשת בחינם ועד 500 ג'יגה-בייט תמורת תשלום דמי מנוי. כדי לשחרר את מפעיליו מאחריות משפטית לקבצים שהחלו מהר מאוד לעבור דרכו, החליט קים שכל קובץ שיועלה לאתר יוצפן על-ידי המשתמש. כיוון שכך, קים ואנשיו לא יוכלו לדעת באיזה סוג של קבצים מדובר. עד כה לא נראה שהאמריקאים יודעים כיצד להתמודד עם השכלול, שכבר עתה מושך אליו מיליוני משתמשים חדשים.

כפי שזה נראה כעת, במשרד המשפטים האמריקאי יתקשו מאוד לשכנע את ממשלת ניו זילנד להסגיר את קים. הבומבסטיות של הפשיטה שנוהלה בשלט רחוק על-ידי האף.בי.איי הסעירה את דעת הקהל ופגעה בתחושת הריבונות של הניו זילנדים. לגבי סיכויי הצלחתו של שירות ההעלאות וההורדות החדש מוקדם עדיין לדעת, אולם כל הסימנים מצביעים על כך שיכולתו של קים שמיץ דוטקום לכופף חוקים ולאתר פרצות יהפכו את Mega לסיפור הצלחה.

ואם גם המיזם הזה ייסגר? הניסיון שצבר מראה שכך או אחרת, האיש השמן תמיד ינחת על רגליו.

הכתבה המלאה - במגזין G

הכתבה המלאה במגזין G - לקבלת הגיליון ועיתון גלובס לחודש מתנה >>
 
 
חזרה למעלה