תשלמו לאתר "הארץ"?

עיקר הדיונים ברשת סביב מעבר אתר "הארץ" למודל תשלום מול קוראיו, עוסקים בשאלה לה לאף אחד עדיין אין תשובה: האם קוראי "הארץ" - ואולי קהל הגולשים הישראלי בכלל - יסכים לצרוך תוכן דיגיטלי בתשלום?

אולם, ההסטה של השיח לשאלת ה"ישלמו או לא ישלמו" - שמתרחשת באופן אירוני בעיקר על-ידי העיתונות עצמה - היא לעג לרש למהלך של "הארץ", שנפל על מערכות התקשורת של המתחרים כרעם ביום בהיר, בתקופה של גרעונות תקציביים גדלים וקיצוצים מאסיביים בכוח-אדם.

אלה מובילים בתורם לירידה הולכת ומתמשכת באיכות העיתונות בישראל ומדירים ממנה את הקוראים ומקטינים את ההכנסות בהתאמה - וחוזר חלילה. כמו בממשלות אירופה, "מדיניות הצנע" של העיתונות בישראל, אם תרצו.

בכך המהלך הנועז של עמוס שוקן, מו"ל "הארץ", פורץ למעשה את מסגרת כללי המשחק השמרניים של מערכות התקשורת בישראל - שמעדיפות להמשיך ולעשות More of the same (עוד הסכמי שת"פ בפרינט ובדיגיטל, עוד תוכן שיווקי) - במקום לצאת מהקופסה ולחפש מהלכים עסקיים חדשניים יותר ופחות, שיעודדו צמיחה והכנסות, גם אם הם מעמידים בסיכון מסוים את המערכת כולה, שהולכת ומאבדת את זכות קיומה כישות עסקית.

אנו, אם כן, נמצאים בנקודת הכרעה מהותית בתקשורת הישראלית - וההכרעה אינה נוגעת כמעט ובכלל לקורא הישראלי וכמה יהיה מוכן לשלם על תוכן, אלא לתקשורת עצמה: לבעלי השליטה, למו"לים, לעורכים ולמנהלי המערכות.

באחת ההרצאות המבריקות שניתנו בכנסי TED (ויותר ממומלץ שתיכנסו לסרטון המצורף מעלה - וצפו בעצמכם), מסביר היזם דרק סיברס כיצד תנועות משמעותית מתחילות, תוך שהיא מקרין סרטון קצר בו רואים נער מתפרע ללא חולצה על מדשאה, ולאט-לאט סוחף אליו עוד ועוד אנשים, עד שהמרקע כולו מתמלא במתפרעים צעירים חצי עירומים.

"נכון שהבחור בלי החולצה היה הראשון, והוא יקבל את כל הקרדיט", אמר סיברס, "אבל האמת היא שזה המצטרף הראשון, שהפך את המשוגע הבודד, למנהיג".

נקודת ההכרעה בעיתונות הישראלית לא מתחילה, אם כן, במהלך של "הארץ". היא תתחיל אך ורק כאשר שאר גופי התקשורת יאזרו די אומץ ויפעלו גם הם מחוץ לקופסה - כאשר המצטרף הראשון ירים ראש ויהפוך את המשוגע הבודד, למוביל תחילתו של שינוי אמיתי בעיתונות כמו שאנו מכירים אותה.