סרט אנושי מרגש שנולד במושב ליד הרפת והירקות

"זה גן העדן שלנו" אומר יוסי, רפתן מבוגר, בראותו טווס מקומי פורש נוצותיו כבמניפה. בגן העדן אפרוחי ברווזים, פרות לרוב, כלבים מבויתים, וגן העדן בקרוב ייסגר, עם סגירתה של הרפת. יוסי הוא אחד משלושת גיבורי הסרט הדוקומנטרי "פרות שמנות, פרות רזות", ומחלה שבה חלה, הציבה את סגירת הרפת כעובדה קיימת. יוסי, חלבן משחר ילדותו, מתועד בסרט כשהוא גוער באיברהים ובאדי, פועליו הנאמנים, שיפסיקו לבכות, ובעצמו מתרחק מעדשת המצלמה כדי לבכות בשקט. הם לא היו היחידים שבכו. "לא ראיתי כלום כשצילמתי. לא ראיתי כלום. העיניים שלי היו מלאות בדמעות", מספר הצלם והבמאי הדוקומנטרי מני אליאס, שעבר למושב כדי לגדל ירקות, ומפגש אקראי עם חלבן מחוספס (יוסי) ופועליו - בדואי מעזה ועובד תאילנדי צעיר, דוברי עברית רהוטה, הצמיח סרט אנושי מרגש.

אליאס: "עברתי לגור במושב ניר-ישראל, ליד אשקלון. היה לי חלום לגדל ירקות אורגניים. שאלתי במושב אם יש מישהו שיודע איך לגדל ירקות, שלחו אותי לאיברהים. הלכתי לשם ושמעתי את השיחה שהתנהלה שבה תאילנדי, ערבי וישראלי מדברים בעברית שוטפת. לא האמנתי שזה יכול להיות. התיישבתי לקפה ולעוד קפה, לקחתי זרעים, למדתי איך מגדלים ירקות והפכנו לחברים. אמרתי להם - 'אני הולך לעשות עליכם סרט'. הם אמרו לי - 'מה סרט? על מה תעשה בדיוק סרט? על רפת ושלושה פועלים?'".

- הם לא הבינו שהם החומר שממנו עושים סרטים שלא ניתן לכתוב להם תסריט?

"לא. שלושה גברים רגישים, יהודי שומר מצוות, בדואי מוסלמי המתפלל חמש פעמים ביום ותאילנדי בודהיסטי, חיים באחווה ובהבנה זה למצוקות האחר. גיליתי עולם הולך ונכחד. עולם של כיבוד הטבע, אהבת אדם, תמימות ורגישות. הרגשתי שאני חייב לתעד את העולם הזה רגע לפני שהוא נעלם".

בוכים על חלב

את הסרט סיים אליאס לצלם לפני כשלוש שנים. צילומים שהשתרעו על פני יותר משנה. סמיכות מגוריו של אליאס לרפת יוצאת הדופן אותה תיעד, הפכה אותו זמין בכל עת, הקלה על האווירה, הפכה את נוכחות המצלמה לטבעית.

- אתה עוד בקשר איתם?

"עם איברהים אני בקשר כל שבוע. בהתחלה הוא נשאר בארץ, עבר לעבוד ברפת שכנה, ואז לא עמד בגעגועים למשפחה שלו - וחזר לעזה. שם החמאס חקר אותו. הוא רוצה לחזור לעבוד בישראל, וכרגע החמאס אישר לו לעבוד ומדינת ישראל היא זו שלא מוכנה לתת לו אישורים. הוא אומר שהוא לא יודע מה לעשות. ברפת רוצים אותו מאוד. הוא נוהג במונית, מרוויח 20 שקל ליום, מצבו לא טוב. הוא אומר שיהיה טוב.

"אדי התאילנדי פתח רפת בתאילנד. אני בקשר איתו בערך פעם בשנה. בפעם האחרונה שדיברנו כבר היו לו 30 פרות".

בעוד שבעולם, הסרט זכה להערכה בפסטיבלי קולנוע בינלאומיים, בארץ הוא לא קיבל תהודה. אליאס: "בארץ הסרט לא התקבל לדוקאביב, והוא שודר פעם אחת בשעת ערב מאוחרת ברצועת הסרטים של הרשות השנייה". מאז הוא מסתובב עם סרטו בהקרנות סגורות באירועים שונים. ב-14 למארס, יוקרן הסרט בתל-אביב, במסגרת הסדרה "קולנוע פוגש מציאות" - סדרת הקרנות של סרטי יוצרים מהפריפריה, כחלק מפרויקט "תרבות וקהילה" של הבנק הבינלאומי. אליאס: "שאלו אותי פעם אחרי אחת ההקרנות, לאן הולך החלב שברפת. עניתי שלמחלבת 'טרה'. ואז אמרה לי אחת הצופות - '25 שנה אני שותה חלב של טרה, ועכשיו אני מבינה למה זה החלב הכי טעים'".

הסרט יוקרן בחמישי (ה-14 במארס) ב-20:00 באודיטוריום בית הבנק הבינלאומי בת"א טלפון: 03-5130001