עיריות לא יוכלו לגבות חובות מים מהתקופה שלפני הקמת תאגידי המים

המשנה ליועמ"ש, אבי ליכט, קבע כי גביית חובות אלה ע"י העיריות "סותרת את כוונת המחוקק" ■ המשמעות: אובדן הכנסה של מאות מיליוני שקלים לעיריות

עיריות ורשויות מקומיות אינן רשאיות לגבות מהתושבים חובות היטלי מים וביוב ביחס לתקופה שבה הייתה מערכת המים והביוב באחריות הרשות המקומית, לפני העברתה לידי תאגיד המים המקומי - כך החליט בימים האחרונים המשנה ליועץ המשפטי לממשלה (כלכלי-פיסקלי), עו"ד אבי ליכט, שהתבקש להכריע בסכסוך נוקב בעניין זה בין הרשויות המקומיות ומשרד הפנים מצד אחד, לבין תאגידי המים, הרשות הממשלתית לתאגידי מים ומשרד האוצר מצד שני.

משמעות ההחלטה, העשויה להיבחן בהמשך בבג"ץ, היא אובדן הכנסה של מאות מיליוני שקלים לרשויות המקומיות.

חוות-דעתו של ליכט, שתהיה עמדתה המחייבת של המדינה בכל הליך בבית משפט, הועברה בימים האחרונים לידי היועצים המשפטיים במשרדי הפנים, האוצר והרשות הממשלתית למים ולביוב, בעקבות דיון שהתקיים בנוכחות הצדדים.

מתברר כי הצדדים חלוקים בפרשנות חוק תאגידי מים וביוב בשאלה בידי מי הסמכות לגבות את החובות בגין מים וביוב, שנוצרו ביחס לתקופה שלפני תחילת פעילותו של תאגיד מים בשטח רשות מקומית.

בעוד שמשרד הפנים סבור כי הרשות המקומית מוסמכת לגבות תשלומים ביחס לאותה תקופה, רשות המים ומשרד האוצר סבורים כי אין בידי הרשות סמכות כזו. כל אחד מהצדדים מסתמך על סעיף אחר בחוק להוכחת טענותיו.

"עמדתנו", כתב ליכט בחוות-דעתו, "היא שהפרשנות הלשונית הסבירה של סעיפי החוק תומכת בעמדת רשות המים ומשרד האוצר. אין לאפשר לרשות המקומית להמשיך להוציא דרישות תשלום או לגבות דרישות תשלום שהוצאו לפני הקמת התאגיד, גם אם הן נובעות מעילות שנוצרו לפני הקמתו. גביית תשלום כזו סותרת את כוונת המחוקק, את תכלית החוק ואת ההיגיון הכלכלי המונח ביסוד העברת נכסי הרשות המקומית לתאגיד".

לדברי ליכט, עם הקמת תאגיד המים עברו תשתיות המים והביוב לאחריותו ובעלותו, והרשות המקומית קיבלה מניות בתאגיד, הלוואת בעלים וכן "מענק תיאגוד", שנועד לכסות את עלות הקמת התאגיד.

"לכן, אם ההיטלים שתגבה עתה הרשות המקומית נועדו לכסות השקעות בתשתיות שכבר הוקמו, אין בכך טעם מכיוון שהרשות המקומית כבר קיבלה תמורה עבור השקעות אלה", קובע ליכט.

בנוסף הוא קובע כי "היטלים אלה יועברו לצרכים אחרים, באופן הסותר את התכלית שבבסיס שיטת ההיטלים, וגם לכך לא ניתן להסכים".

עוד טוען ליכט כי מתן סמכות לרשות המקומית לגבות תשלומים אלה, תיצור "מרוץ סמכויות" מיותר ותפגע בציבור. "סמכות כפולה עלולה ליצור מרוץ סמכויות בין התאגיד לרשות המקומית, ואף עלולה להביא לטרטור התושבים בין שתי רשויות גובות. דבר זה עלול להטיל נטל ביורוקרטי על התושבים, להביא לחיובים כפולים וליצור שתי מערכות גבייה ללא כל טעם סביר וענייני".

"עמדה דרמטית"

עמדת משרד המשפטים מאמצת למעשה את חוות-דעתה של עו"ד חנה זיכל שהכינה חוות-דעת מטעם תאגידי המים והביוב. עורכי הדין עדי מוסקוביץ ותמר הירשנברגר, המייצגים נישומים בהיטלי פיתוח, מסבירים כי מדובר בעמדה דרמטית.

לדבריהם, הרשויות המקומיות גבו עשרות מיליוני שקלים כהיטלי מים וביוב במקום התאגידים, ותביעות בהיקפים של מאות מיליוני שקלים עדיין תלויות ועומדות.

"המשמעות היא שכספים רבים שנלקחו ממשק המים על-ידי הרשויות המקומיות יוחזרו, והדבר עשוי לסייע בהפחתת מחירי המים. עמדת היועץ המשפטי לממשלה חושפת את העובדה כי הרשויות המקומיות ממשיכות ליטול ממשק המים כספים למטרות אחרות, גם לאחר שהמדינה פעלה בכל כוחה להוציא מידיהם את ניהול משק המים".