"במקום לשאול מדוע אין פאבים, יש לנצל פוטנציאל החרדים"

ירושלים מנסה כבר שנים לעלות על גל תעסוקת ההיי-טק כמנוף לפיתוח העיר ■ בפאנל שהתכנס עבור "גלובס" נבחנו חסמים כמו התכנון והתחבורה וגם היתרונות, כמו למשל החרדים. כן, החרדים. וגם הערבים

19/03/2013, 06:45
ישי פרנקל דניאל ילין מנחם עינן אראל מרגלית זהר זיסאפל / צילום: טל למברגר מירב מורן
ישי פרנקל דניאל ילין מנחם עינן אראל מרגלית זהר זיסאפל / צילום: טל למברגר מירב מורן

לא פשוט: עיר בירה, תכנון עירוני שמאפיין עיר לא צעירה ובעצם די עתיקה, מסורת של תעסוקה המתמקדת בשירותים ובמוסדות שלטון וקצת בתיירות, ומעל כל זה גם המילה האסורה: דמוגרפיה. הדמוגרפיה המסובכת של ירושלים. כבר שנים מנסים לדחוף תעשיית היי-טק ולפתח אזורי תעסוקה סביבה. ברור שזה יניע וידחוף את פיתוח העיר, אבל איך עושים את זה? בחיזוק מנגנוני ההכשרה של התושבים למקצועות ההיי-טק, בפיתוח הכניסה לעיר - כמו שמתכננת העירייה, ואולי, כמו שמציע הח"כ הירושלמי אראל מרגלית, בשינוי "הסיפור של העיר", על ידי החזרת התרבות והעסקים - מרגלית לא מבדיל ביניהם - מהשוליים הגיאוגרפיים למרכז העיר.

מנחם עינן, המשנה ליו"ר קבוצת עזריאלי, מפנה כעת משאבים ואף תרומות לקידום עיר הבירה של מדינת ישראל. הוא לא סבור שירושלים תחליף את מרכז העסקים של המדינה אשר ימשיך להתקיים בשפלה - תל אביב עד בואכה חיפה, אבל מאמין שיש בה מרחב עצום לעשייה ושהיי-טק הוא-הוא "הקטר שימשוך את העיר כלכלית וחברתית".

ברוח זו התכנס עבור "גלובס" פאנל שדן בעתידה הכלכלי, התעסוקתי והנדל"ני של ירושלים וכלל את מרגלית, יזם והיי-טקיסט, מייסד קרן ההון סיכון JVP וכעת ח"כ טרי מטעם מפלגת העבודה שהחל את דרכו הציבורית ברשות לפיתוח ירושלים; את ישי פרנקל, מנכ"ל אינטל ירושלים המעסיקה 1,200 איש במפעל הייצור שלה בעיר; את דניאל ילין מנהל הפיתוח למובייל בי.ב.מ העולמית ומנהל מעבדת התוכנה שלה בישראל הממוקמת בירושלים; את זהר זיסאפל, בעלים משותף וממקימי קבוצת רד, שהפריחה את אזור התעשייה השוקק ברמת החייל בצפון ת"א והעבירה מפעלים מבית שמש לירושלים; ואת עינן עצמו, העומד בראש קבוצת הבנייה שהקימה את הקניון הראשון בעיר, שמכריז "איני בונה את ירושלים, אני משקיע בה. כל אחד חייב להשקיע בעיר הזאת, זה חשוב כמו שחשוב למדינה להשקיע בחינוך".

"בדרך כלל אנחנו בונים רק לעצמנו. אבל בירושלים בנינו הרבה יותר מזה", מצהיר זיסאפל, "יש לנו 70 אלף מ"ר מעל הקרקע בירושלים ועכשיו אנחנו בונים עוד עשרות אלפים שגם אותם נשכיר לחברות אחרות". הוא חולק חוויות: "יותר מ-50% מהעובדים דתיים וחרדים. אז יש בית כנסת בבניין, כי אמרו שאם מגיע לחילונים חדר כושר, שנבנה גם בית כנסת, ואמרתי - למה לא".

את ירושלים זוכר זיסאפל מימיו כסטודנט: "למדתי בטכניון והייתי בורח מחיפה לאוניברסיטה העברית כדי לפגוש חברים וחברות, היה מעניין להסתובב בעיר בגלל עירוב הדתיים והערבים. היום חלק מהקסם אבד. היא לא כמו המרכז שאפשר לבחור בין 15 תיאטראות וכך וכך תזמורות. בירושלים יש תיאטרון אחד שלא פתוח כל יום. הפוטנציאל קיים, אבל קשה להחזיק בה צעירים". זיסאפל קובל על מדיניות תכנון הר חוצבים: "זה מקום מאוד יפה להיי-טק, יותר יפה מרמת החייל ומהרצליה. אבל העירייה מרשה לפתח רק היי-טק וזה מאוד מונוטוני, כשמשווים לאזורי היי-טק בת"א והרצליה שפעילים גם בלילה כאזורי בילוי".

אורבניזציה של הסטארט-אפ

ח"כ מרגלית נזכר שגם אזורי התעסוקה הקיימים בירושלים, לא נולדו בקלות: "כשביקשתי לשכנע את טדי קולק להקים אזור להיי-טק, הוא אמר לי: 'עזוב, ירושלים היא עיר של בטלנים'. הוא חשב שזו עיר לאנשים שאוהבים רק ללמוד". היי-טק בירושלים זו פריצת דרך גדולה מבחינת התעסוקה, אבל זה לא מספיק. לדעת מרגלית "העיר צריכה סיפור חדש, תרבות, צעירים ומגוון. ב-JVP לקחנו את בית המדפיס המנדטורי ואת תחנת הרכבת הישנה במרכז העיר והקמנו חממה עם 350 עובדים. זה מהלך לאורבניזציה של הסטארט-אפ, אורבניזציה של הטכנולוגיה הישראלית. היום כשמישהו מפתח משחק מחשב, צריך שליד הטכנולוג ישב אנימטור ולידו דיזיינרים ולידו מספרי סיפורים".

מהצד השני ניצב ישי פרנקל מאינטל, שמכריז שכאיש היי-טק ירושלמי "לא מעניין אותו כמה פאבים יש במרכז העיר". לדבריו, "איש לא שואל כמה בני נוער הרצליינים נשארים, או מתעסק בחיי התרבות בהרצליה, והרי בה יש ריכוז עסקים וחברות היי-טק מרשים ביותר".

- בואו נזכיר שהרצליה אינה דומה במרקם הדמוגרפי שלה לירושלים.

פרנקל: "ירושלים מעניינת דווקא כי 30% עד 40% מתושביה חרדים. והם בעיני אתגר. 'אתגר' לא כדי לכבס את הבעיה, אלא משום שבעיני זה באמת פוטנציאל אדיר".

- כי זה כוח העבודה זול?

פרנקל: "לא רק. אני מעסיק בירושלים 150 מהנדסים ואנשי פיתוח חרדים וחרדיות, אנשים עם המון דרייב. זו האוכלוסייה האוריינית ביותר בתבל. אנשים שכל יום יושבים ולומדים. נכון, לא את מה שההיי-טק צריך, אבל אפשר לתעל את האוריינות הזאת. 40% מתושביה החרדים של ירושלים הם מאגר הרבה יותר משמעותי מכל מאגרי הגז, והוא יושב פה מעבר לרחוב, לא בים. במקום להגיד שזו בעיה ולשאול מדוע צעירים נוטשים את העיר, ולמה אין מספיק פאבים, כדאי לנצל את הפוטנציאל שטמון בחרדים".

- יש טענה שזה מבריח מהעיר.

פרנקל: "לא עשיתי סטטיסטיקה, אך אני מנחש שבין העוזבים יש חרדים שעוברים לבית שמש ולבית"ר עילית מסיבות כלכליות ובגלל תמיכה פוליטית. כלל לא בטוח שהתחרדות היא דבר רע, אם נדע למצות ואם החרדים יתמסרו מעצמם, או אם נאלץ אותם ללכת בכיוון היי-טק ותעסוקה דרך הצורך הכלכלי הקיומי". לחיזוק דבריו מביא פרנקל את הנתונים שפרסמה הלמ"ס לגבי תעסוקה בעיר: 45% מהגברים החרדים עובדים ו-61% מהנשים. "אם יעלו רק ל-65%, תהיה פריחה בעיר. בשביל לעשות את זה צריך הכשרות מקצועיות ולחץ פוליטי שישחרר את החרדים מהכבלים שהחברה שלהם יוצרת סביבם. זו צריכה להיות מטרה של העידן הפוליטי החדש שאנחנו נמצאים בו".

זיסאפל: "את החרדים צריך לשחרר מהכבלים של הפוליטיקאים שלהם. לפני הרבה שנים ניסיתי לעשות קורס תוכנה לחרדים. היה לי התקציב והיתה לי תוכנית לימודים מוכנה ומרצים, אך אז התברר שמוכנים לתת לי חרדים שכאילו ילמדו אצלי, אבל בעצם לא ילמדו".

- ירושלים משופעת לא רק בחרדים הנבדלים כמגזר, גם בערבים. האם סביבת העבודה "החילונית" מוכנה כבר לאוכלוסייה מעורבת?

דניאל ילין: "אחד המצטיינים במעבדה שלנו הוא חרדי, שביקש לקבל יום אחד בשבוע כדי ללמוד. אפשרנו לו את זה. אני אזכיר שמי שכתב את התוכנה שמפעילה טילים של חיל האוויר הוא חרד מבני ברק שיש לו 17 ילדים. בואו לפינות הקפה במעבדה שלנו בירושלים. זה באמת סרט סוציולוגי: יושבים ישראלים סטנדרטיים, עם חרדים ועם נשים עם כיסוי ראש מוסלמי. זו מציאות יומיומית. יש מורכבות, כמובן, אבל היא נפתרת. "למשל, נוהג 'קבלות שבת' בימי חמישי שיושבים על עוגה בשש בערב. בשנים האחרונות נוכחנו שיש שיעור מסוים מהאנשים שבחודש הרמדאן לא אוכלים, אז ברמדאן לא אוכלים בקבלת שבת".

עינן: "האוכלוסייה הערבית סובלת. פעם חשבנו שנוכל ליצור פה עולם יפה, ומסתבר שאנחנו לא ממהרים להעסיק אותם, ואנשי ההיי-טק פה יכולים להעיד. נכון שבקרב ערבים הדרך הרבה יותר ארוכה למקום שאנחנו צריכים שהם יגיעו".

מרגלית: "יש כניסה מאסיבית של ערבים, בעיקר של נשים, למעגל התעסוקה. הרבה מאוד מפיתוח התוכנה המשני שהיינו שולחים להודו, אנחנו שולחים כיום הרבה יותר קרוב. רמת ההתחלה לא גבוהה, אבל אחרי שלוש-ארבע שנים הרמה עולה ומרוויחים משכורת הרבה יותר גבוהה ממה שנדמה. נכנסתי לשכונה ידידותית, לבית צפפה, כי העיר העתיקה הייתה מסובכת מדי. זה ישמע אוטופי, אבל יש הרבה יותר שיתופי פעולה ממה שמדמיינים. רוב השנה יש נורמליזציה, ורוב האוכלוסייה במזרח העיר רוצה שיתוף פעולה עסקי ורואה את עצמה כחלק ממערב העיר בכל הסדר עתידי. כולם אוהבים להישבע על גבולותיה של ירושלים ואף אחד לא נותן דעתו על תכניה - עזבו איפה יעבור הגבול. צריך לחשוב על ירושלים כמרקם אורבני שמחזיק חלק גדול של אוכלוסייה ערבית פלשתינית, תחת הסדר מדיני כזה או אחר. זה מקור אדיר לפתיחה של ישראל לשוק שהיום סגור בפניה. צריך להסתכל מה עושה סיסקו ומה עושה סימנס בעולם הערבי. מי שיסע איתי מירושלים 17 דקות למרכז רמאללה יראה 35 מנופים ו-100 יזמים פלשתינים. הולכת ומתרקמת גם תעשיית היי-טק, בין 2,000 ל-3,000 אנשי היי-טק פלשתינאים".

ילין: "40% מהעובדים שאנחנו מעסיקים בירושלים הם אנגלו-סכסים, זה מגזר גדול בירושלים עם פוטנציאל שהוא נכס שאפשר לנצל יותר. אני מקבל כמעט כל חודש אנשים שרוצים לעלות לישראל ולדעתי זה מאוד חשוב שהם רוצים לגור בירושלים או קרוב לירושלים".

- תיכף הם יוכלו לגור בתל אביב, כשתסתיים הפרישה של קו הרכבת המהיר.

עינן: "בתור משקיע בירושלים אני אומר שרכבת של 35 דקות מת"א כנראה תשאב אנשים לשני הכיוונים. נכון שזה לא רק לטובת ירושלים, שלמיטב ידיעתי היא העיר שהכי סובלת מבעיות תחבורה, וזה עוד לפני שמזכירים את האירועים הממלכתיים שמשתקים אותה מדי פעם. מערכת תחבורה ציבורית שתיכנס למרכז העיר הייתה יכולה לפתור הרבה בעיות, כי כרגע הכבישים לא מאפשרים לפתח בתוך העיר דברים".

פרנקל: "כדי לקדם את תעשיית ההיי-טק צריך פתרונות טובים לתחבורה ממודיעין לירושלים. מודיעין היא עורף ההיי-טק של ירושלים. פיתוח יבוא מהתייחסות לערי הלוויין: מודיעין, בית שמש ומבשרת - שם מתגוררים העובדים. הבעיה היא שהכביש מבית שמש לירושלים הוא חד נתיבי".

אראל: "התחבורה הציבורית בירושלים בכלל והיכולת של הסטודנטים להגיע למרכז העיר בפרט, היא מתחת לכל ביקורת. חייבים לפתח רכבת מהירה. אז תהיה תנועה דו צדדית? מה טוב. שתהיה כמה שיותר הפרייה. העיר צריכה להיפתח בתחבורה ציבורית איכותית, זה ישנה בצורה דרמטית את הסיפור".

- אולי במקום להזיע כדי להביא היי-טק, צריך לחזק את העיר כמרכז שלטוני בלבדי. למה צריך משרדי ממשלה על יד עזריאלי בת"א, אם אפשר להגיע תוך חצי שעה לירושלים?

עינן: "ירושלים היא מרכז שלטוני וגם תישאר ככה. צריך משרדי ממשלה גם במקומות אחרים. המגדל ליד עזריאלי הוא מרכז מסים - מס הכנסה וביטוח לאומי, שני דברים שאין צורך שכל מי שנמצא באזור המרכז יעלה לירושלים בשבילם. מיסים זה בעיקר לעסקים, ולכן צריך שיישאר במקומו גם בניין כזה בת"א. אבל אם חלק מתושבי ירושלים שעובדים במשרדי הממשלה היו עוברים לעבוד בדברים אחרים, היינו יוצאים נשכרים. בשביל זה צריך מנגנונים להכשרת מהנדסים והנדסאים שיישארו בעיר גם אחרי הלימודים".

מרגלית: "בפיתוח תוכנות ואפליקציות ההשקעה הנדרשת בבניין בשביל שאפשר יהיה לעבוד היא קטנה, ולכן אפשרי להקים מפעל בתוך העיר וזה הבדל משמעותי. אתן דוגמא מחיפה: יש הבדל דרמטי אם יקימו עוד מפעל ב'מ.ת.ם' (במבואות העיר) או בקמפוס ליד הנמל, או בהדר. צריך להשתמש בהיי-טק כדי להחיות שכונות ולתת להן צביון, לאפשר לאנשים לעבוד בתוך העיר. לכן אני יותר בעד פיתוח מרכז העיר מאשר התוכניות הנוכחיות של העירייה לגבי פיתוח אזור הכניסה אליה".

- רוצים לפתח, אבל במחירי הדיור הנוכחיים הרוב לא יכולים לגור בירושלים.

מרגלית: "דיור בר השגה זה לא למדינות סוציאליסטיות כמו שמנסים להציג את זה. זה מהלך אורבני מקדם. העיר הכי קפיטליסטית בעולם - ניו-יורק - הלכה על זה בשמונה השנים האחרונות. ניו יורק בנתה דיור בר השגה לארבעה מגזרים: צעירים, סטודנטים, הגיל השלישי ומחוסרי דיור. חלק גדול מהתחייה שלה נולד מהיכולת לתת מענה לאוכלוסיות האלה. בנו שם עשרת אלפים יחידות דיור, פרויקטים אדירים, דיור ברמה הכי גבוהה אבל הוא בר השגה. ירושלים צריכה להוביל את האסטרטגיה של דיור בר השגה במדינה: הפשרת שטחים, הכנסה של בנקים למימון, והטבות ליזמים".

"כדי להגיע לבית ספר צריך מפת חפש את המטמון"

"במקום שהעיר תחגוג את שפע בתי הספר לאמנות שבה ותרוויח מכך מבחינה נדל"נית, הגלו את בצלאל לשולי העיר והחביאו את כל בתי הספר (שפיגל, מעלה - מ.מ) בתוך אזורי תעשייה, שכדי להגיע אליהם צריך מפה של חפש את המטמון", מסכם הח"כ הטרי אראל מרגלית את מה שהוא תופס כאחת מהחמצות התכנון הגדולות. "יצירה זה לא רק אמנות, זה גם ביזנס. זה סרטים, זה עספור, זה 2,700 סטודנטים שבמקום להיות בעיר הם בשוליים. כשהחזירו את המחלקה לארכיטקטורה למרכז, והם רק 250 סטודנטים, זה עשה נפלאות מבחינת בתי קפה והחיות של הרחובות".

מרגלית חולם על הקמת מרכז עסקי לעיצוב, אנימציה, פרסום, תכשיטנות, עם בצלאל ועם ביה"ס לצילום של מוסררה שיצטרף למכללת הדסה. לדעתו מהלך כזה יתן זריקת עידוד נדל"נית לעיר. "היצירה צריכה להיות חשופה ונראית לציבור, ולקרות במקום שהציבור נמצא בו. צריך להתחיל בדברים שיש בעיר, לא בדברים שאין. העיר הזאת יושבת על הר געש של יצירתיות".

גם רשות השידור היא החמצה נדל"נית-אורבנית גדולה, לדעתו. "נתנו לרשות השידור לפני 20 שנה 22 דונם, ותארו לעצמכם 1,000 אנשי תוכן ומשפחות שנמצאות ליד השוק, שקשורות לקריית הממשלה ולמרכז היצירתי של העיר".

מרגלית קובל גם על קרית הממשלה: "1,100 עובדים ואף אחד לא יוצא מהבניינים. משרד החוץ זה כמות מטורפת של עובדים וגם משרד התמ"ת, הם אף פעם לא פגשו אף אחד מהמשרד השני, ששנמצא מעבר לרחוב. לא פגשו אף אחד מבנק ישראל, לא ממשרד רוה"מ ולא מהאוצר".

הוא היה רוצה לראות זאת אחרת: "7,000 אנשי עשייה ציבורית, שנפגשים, אוכלים יחד. לפעמים אנשי העסקים היו מגיעים לשם. ואם בצד השני של הרחוב היו מקימים את קריית התקשורת של רשות השידור והיו מזמינים את ערוץ 10 וערוץ 2 והיו מקשרים את זה לעיר, איזה הר געש של יצירה זה יכול להיות!".

"יש אוניברסיטה, אבל הנדסה היא לא מלמדת"

"יש אוניברסיטה וברמה מאוד גבוהה, אבל מה? הנדסה היא לא מלמדת. ובמפעל שלנו מחפשים בוגרי אוניברסיטאות", אומר זהר זיספאל, "אם אנשים יבואו ללמוד בירושלים אולי גם יישארו, וכך תתרומם תעשיית היי-טק". שאיפה להרחבת מנגנוני ההכשרה המקצועיים בעיר תתמלא בחלקה עם מהלך גדול של קרן עזריאלי שהוכרז החודש: תרומת 40 מיליון שקלים למכללה להנדסאים בירושלים, שתקרא מעתה "מכללת עזריאלי". בכספי התרומה יוקמו 6 מבנים ובהם: כיתות ומעבדות משוכללות, אודיטוריום ומעונות - פיתוח שיאפשר להגדיל את מספר הלומדים במכללה ב-75% בתוך חמש שנים.

גלובס לחודש היכרות – כל הכתבות, המאמרים וטורי הדעה אצלך מדי ערב >>
 
 
חזרה למעלה