"לאפשר פיטורים של משרות אמון בלשכות השרים ללא שימוע"

‎‎היועץ המשפטי לממשלה נגד בעלי התפקידים במשרות אמון בלשכות שרי הממשלה: בעתירה יוצאת דופן לבג"ץ, שהגישה אתמול (א') פרקליטות המדינה, מבקש היועץ המשפטי, יהודה וינשטיין, לבטל את פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה, שהחיל באופן חלקי יחסי עובד-מעביד על המינויים הפוליטיים שנעשים על-ידי שרי הממשלה וסגני השרים בלשכותיהם. המדינה מבקשת מבג"ץ לבטל את פסיקת בית הדין הארצי מלפני כחודשיים, שקבע שכדי לסיים את עבודתו של עובד במשרת אמון, יש לקיים לו שימוע.

‏ההחלטה לעתור לבג"ץ נגד בית הדין הארצי התקבלה לאחר ישיבות שקיים וינשטיין עם בכירי הפרקליטות.

לטענת המדינה, הנושאים במשרות אמון בלשכות שרים וסגני שרים הם קומץ של אנשים שכל שר או סגן שר, וכמובן ראש הממשלה, רשאים לבחור למשרות בלשכותיהם, ובהם מנהל לשכה; מזכיר; עוזר; יועץ ונהג.

העתירה הופכת להיות רלוונטית במיוחד בימים אלה, שבהם נכנסים שרים וסגני שרים חדשים למשרדי הממשלה, ומטבע הדברים גם עשרות בעלי תפקידים במשרות אמון אמורים להתחלף עמם.

‏‎‎זכות הטיעון

‏‎‎פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה ניתן בהרכב 3 שופטים ושני נציגי ציבור, בעניינה של שירי להב, שעבדה כמנהלת לשכת סגן שר החוץ, מגלי ווהבה, במשרת אמון, ויצאה לחופשת לידה בפברואר 2009. במהלך חופשת הלידה נערכו בחירות, והממשלה התחלפה, ובמקום ווהבה מונה סגן שר חוץ חדש.

להב תבעה את המדינה בטענה כי מנעה את חזרתה לעבודה מחופשת הלידה ופוטרה בחוסר תום-לב קיצוני, תוך הפרת חוק עבודת נשים וחוק שוויון ההזדמנויות בעבודה.

בית הדין הארצי קבע כי "המדינה אינה פטורה ממתן זכות טיעון לעובדת או לעובד, שהועסקו במשרת אמון, שמבקשים לסיים העסקתם על רקע סיום כהונתו של נבחר", וחייב את המדינה בפיצוי כולל של 80 אלף שקל.

‏לדברי השופטת רונית רוזנפלד, "זכות הטיעון לא תיסוג מפני הפררוגטיבה הניהולית המיוחדת שניתנה בידי השרים וסגניהם בכל הקשור למשרות אמון, וההסדר המפורט שנקבע לגביהן בתקשי"ר. אף הביטוי משרת אמון לא ישמש מילת קסם לנעול את שערי הטיעון מפני עובדים שהעסקתם עומדת לבחינה, ובמיוחד שלנבחר נתונה האפשרות לבקש להמשיך ולהעסיק את מי שהועסק אצל קודמו. תחולתה של הזכות היא אוניברסלית, והיא ודאי משתרעת על המדינה כמעסיקה, לרבות במסגרת משרות אמון, על הכללים המייחדים אותן".

‏‎‎חוזה ייחודי

‏‎‎לטענת היועץ המשפטי לממשלה, בשל הקרבה והאמון המתחייבים בין השר לבין אנשי לשכתו, המשמשים ידו הארוכה, יש לשר שיקול-דעת רחב להחליט את מי הוא בוחר למנות למשרות מסוימות אלה. לא פעם מכהנים במשרות אמון אנשים הצועדים עם נבחר הציבור כברת דרך ארוכה, ויכולים למצוא עצמם עוברים ממשרד ממשלתי אחד למשנהו.

בהתאם, הנושאים במשרות אמון מועסקים בחוזה ייחודי, בשכר ייחודי, ואינם חייבים לעבור מכרז כמו עובדים אחרים בשירות המדינה. בהוראות התקשי"ר ובחוזה העסקתם נקבע כי העסקתם מסתיימת עם סיום כהונת הנבחר שבחר בהם.

"השר ואנשי לשכתו שאותם בחר לכהן לצידו, הם חלק מאותו שלם", טוענת המדינה בעתירתה, "כך, עם סיום כהונת השר, מסתיימת כהונת הנושא במשרת אמון".

‏עוד טוענת המדינה בעתירתה כי "עצם האפשרות שנבחר הציבור החדש, מיוזמתו ולפי רצונו, יבחר להעסיק עובד שכיהן במשרת אמון אצל השר הקודם, לא מצמיחה זכות טיעון בפני השר או מי מטעמו בטרם ניתן יהיה לסיים את העסקתם. הנבחר רשאי לבחור כל אדם שהוא רואה בו מתאים למלא את משרת האמון, ובכלל זאת אותו עובד קודם.

"מכלול ההוראות והמגבלות החלות על נושאים במשרות אמון נועדו גם למנוע דה-פקטו את כניסתם של אותם עובדים שהועסקו במשרות אמון אל תוך שירות המדינה פנימה, תוך ניצול מעמדם המיוחד הקודם כנושאי משרות אמון".

‏העתירה הוגשה על-ידי המחלקה לסכסוכי עבודה בפרקליטות המדינה באמצעות עו"ד מיכל לייסר ועו"ד רוני לוי. ‏‎‎‏(בג"ץ 2048/13).