היין שהכי כדאי לכם לקנות השנה לחג הפסח

אז מה היין שהכי כדאי לקנות השנה לקראת פסח? ובכן, התשובה מורכבת. אנחנו רגילים לקרוא על יצרני יין שמתהדרים בפרסים שונים. חלק מהתחרויות נחשבות והפרסים שבהם מעידים בהחלט על טיב היין, חלקן הן מהתחרויות שבהן "כל אחד זוכה", מעין גמול על דמי ההשתתפות בתערוכה, מבלי שלצרכן הסופי תהיה אפשרות אמתית להעריך מה אומרת המדליה שבקבוק היין הגאה עונד על חזה הזכוכית שלו.

בתוך כל הנוף הלא מאוד חד הזה, מתקיימת בישראל תחרות אחת, שהיא אולי המעניינת מכולן, דווקא מפני שהיא לא מתיימרת לבחור את היין הטוב ביותר, אלא את היין שנותן את התמורה הטובה ביותר ביחס למחירו.

לפני כחודש התכנסו במסעדת "דלל" שבנווה צדק כמה מטובי מומחי היין בישראל. הם טעמו מגוון של יינות שהמשותף לכולם הוא שלא היה ביניהם אף בקבוק שמחירו מעל ל-70 שקל. הגבלת המחיר הזאת נראית אולי מוזרה במבט ראשון, אבל היא מבטאת כמיהה אמיתית של ציבור חובבי היין בישראל לשינוי: יש בישראל יינות נהדרים במחירים גבוהים מאוד (יש שיאמרו גבוהים מדיי), אבל מהפכת היין האמתית תתרחש רק ביום שבו יוכל צרכן היין לקחת מהמדפים בסופרמרקט או בחנות היין, יינות שנמכרים "3 במאה" ולדעת שהוא קונה יין טוב שניתן ללגום בהנאה, כשהמגבלה היחידה היא תפקוד הכבד ולא ההוצאה הכבדה.

מבחר היין העומד בפני הצרכן הישראלי כיום הוא עצום. גם אם נסתפק רק בייצור המקומי, נקבל ערב רב של יינות במחירים ובאיכויות שונות. חלקם משובחים וחלקם עלובים. בשני העשורים האחרונים, תעשיית היין בארץ טסה קדימה: יש יקבי ענק שמייצרים מיליוני בקבוקים לשנה, ולעומתם יקבי בוטיק, גראז', ביתיים (הכל בהתאם לגישת השיווק והמיתוג של בעליו). המבחר הגדול שיפר ללא הכר את ההיצע, אבל הצרכן נותר חשוף, מנסה לבחור בעזרת כלים מועטים את היין המתאים ביותר עבורו.

כולם משבחים את עצמם

ובכן, גם בעולם היין הגודל לא קובע. נהוג לחשוב שיין מיקב בוטיק יהיה טוב יותר מיין מיקב גדול, אבל האמת היא שישנם יקבים גדולים מצוינים, פורצי דרך ובעלי ידע וטכנולוגיה עיליים, וישנם יקבים גדולים בכמות אך בינוניים ואף פחות באיכות. גם הקטנים אינם אחידים: חלקם מושקעים, בהם היינן שוקד על ייחוד יינותיו וטיפוח הכרמים, וחלקם מרושלים שמייצרים יינות חובבניים.

תחרויות היין השונות התפתחו בעיקר כדי לסייע למשווקי היין וצרכניהם, בעולם שבו קשה להבדיל בין עשרות אלפי תוויות יין שונות. כולם טוענים לזן עילי, כולם מתהדרים בחביות משובחות, כולם מהללים את אזור הגידול המופלא שלהם, ואין יקב שאינו משבח את מעשה ידי הייננים המקצועיים להתפאר. הצרכנים שטובעים בים של יין, מתקשים להחליט. לרוב קוראים את התווית האחורית ומתבלבלים עוד יותר.

יין ותחרויות הם לא חיבור אוטומטי. יש בו כל כך הרבה מאפיינים אישיים, סובייקטיביים וסגנוניים, עד שאפילו פגמים מסוימים "עוברים" טוב יותר אצל קהל היעד הביתי המורגל ליין, מאשר אצל הקהל הבינלאומי. כי הרי איך נשפוט את היין? לפי מרכיבים מדידים, כגון סוכר שארי, כמות חומצה, Ph וזמן יישון בחביות? במידה ונעשה כן, לא נוכל לקבל אפילו מושג אם זהו יין אדום או לבן. האם משובח הוא או רע, מיועד לשתייה מיידית או זקוק להמון זמן. ואם נבחר להשוות רק לפי זנים או סגנון, נקבל השוואה שגם היא בעייתית. ובכלל, מה מטרת ההשוואה? לייצר רשימה אנכית שתעיד על איכותו המוחלטת של היין, או לתת בידי הצרכן כלי עזר השוואתי שיקל עליו להתאים את היין לטעמו האישי, לצרכיו ולסגנונו?

חלק מתחרויות היין שופט את היינות העיליים, המבריקים, האיכותיים והמשובחים ביותר. מטרתן לעטר את הזוכים בהילת אלופים, להלל ולשבח מביניהם את המצוינים והמרהיבים. הבעיה היא שמדובר ביינות שמיוצרים בדרך כלל בכמויות קטנות, לא בכל שנת בציר, ושונותם בין שנה לשנה רבה. הם נועדו לגדולות ולאריכות ימים, ישתנו וישתבחו עם יישונם בבקבוק. אך אליה וקוץ בה - הם יקרים, נדירים ולא תמיד מתפתחים לכיוון שאליו התעתדו. ועוד משהו חשוב: מעטים המקרים שבהם בתחרויות כאלה תמצאו יינות הטובים לשתייה עכשיו - למשל בערב פסח הקרוב. רוב היינות המצטיינים נועדו לשכב עוד שנים במרתפי היין בטרם יילגמו בהנאה, ולכמה מבינינו יש מרתף, או אפילו מקרר מיוחד ליישון יין?

לכן בשנים האחרונות החלו מתפתחות בעולם תחרויות המכוונות אל כיסו של הצרכן, מתמקדות ביין הנגיש, הזול יותר והיומיומי. יינות המיוצרים בכמות גדולה ובאחידות יחסית בין בציר לבציר, אלה שמחיריהם לארגז דומים לאלה של בקבוק בודד בקבוצה העילית.

200 יינות יצאו לדרך

תחרות היין הישראלית "בסט ואליו" היא תחרות צעירה יחסית, בת חמש שנים בסך הכל, וכבר נחשבת לאחת המעניינות בענף היין הישראלי.היא נוסדה על ידי אליה ואבי בן עמי (שמפיקים גם תערוכות ידועות כמו "סומלייה" או "בירס") והפכה במהירות לכלי עזר רב חשיבות עבור הצרכנים. מטרתה מובהקת. היא אינה מחפשת לבחון מיהו היין הישראלי הטוב מכולם, אלא מהם היינות המהווים את התמורה הטובה ביותר לכספו של הצרכן. להקל עליו את בחירת היין לקראת לפסח, חג היין הישראלי בו נמכר ונצרך בערך שליש מכלל היין הישראלי לשנה נתונה. אך לא בכל מחיר, מחירם המקסימלי של היינות הוא 79 שקל בלבד. רמה שעד אליה נמכרים כ-75% מהיינות בישראל. בחלק מן הקטגוריות, אף מדובר ביינות המומלצים ביותר עד 50 שקל, שווה כמעט לכל כיס ערב חג החירות.

מטבעה זוהי תחרות לא פשוטה. לפני התחרות עמלו שני ייננים וטעמו את כל היינות כדי לפסול את הפגומים. היינות שנשארו, קרוב ל-200 במספר, חולקו ל-17 קטגוריות משנה, לפי זנים או סגנון הייצור, לפי מחיר מקסימלי או מאפיין שמייחד אותם. חבר השופטים מנה אנשי מקצוע, ייננים ועיתונאי יין, סומלייה מקצועיים ואנשי מפתח בתעשייה, בעלי ניסיון רב טעימת יינות.

הדרישה הייתה ברורה: מי מבין הבאים הוא התמורה הטובה ביותר לקראת פסח הקרוב, תנו לנו את ה-BEST VALUE שלכם!

התוצאות המלאות: הזוכים בזהב בתחרות בסט ואליו 2013

■ סוביניון בלאן, אדמה - גיר, תבור 2012

■ שרדונה, גמלא, רמת הגולן 2011

■ גוורצטרמינר, תבור 2012

■ ויונייה, פרייבט קולקשן, כרמל 2011

■ הר חרמון לבן, ירדן, רמת הגולן 2012

■ רוזה, סילבר, 'טפרברג 1870' 2012

■ ויונייה, הסדרה האזורית, כרמל 2011 - לבן עד 50 שקל

■ קברנה סוביניון, אדמה - טרה רוסה, תבור 2009

■ מרלו, טרה, 'טפרברג 1870' 2009

■ שירז, רקנאטי 2012

■ קברנה פרנק, הסדרה האזורית, כרמל 2009

■ שמבור, וורטמן 2011

■ אלון, גליל, הרי גליל 2010

■ קברנה סוביניון, גולן, רמת הגולן 2010 - אדום עד 50 שקל

■ גולן מוסקטו, רמת הגולן 2012

■ פנינים לבן, תבור 2012 - מבעבע עד 50 שקל

■ ברוט, גמלא, רמת הגולן

את רשימת היינות המלאה (כולל מדליות כסף וארד) בתחרות "בסט ואליו", וכן את התרשמותו של יוסי בוזנח מכל יין, ניתן למצוא בעמוד הפייסבוק של "סנהדרינק". www.facebook/sanedrink

טעימה ומכירה של היינות המנצחים בתחרות, תתקיים ב-23.3.13, מוצאי שבת, החל משעה 19:00, ברחבה שמאחורי בית הכנסת הגדול ברחוב אלנבי בת"א (פאב "שישקו", הר-סיני 2, ת"א). עלות טעימה 50 שקל, ש-30 מהם יוחזרו בקנייה של אחד היינות.