מינוי אנדורן למנכ"לית האוצר מסמן שינוי? בכלל לא בטוח

במינוי של יעל אנדורן למנכ"לית משרדו של שר האוצר החדש, יאיר לפיד, יש שמחה כפולה: גם מכך שלראשונה מונתה אישה לתפקיד הבכיר, וגם מכך שהדבר מתרחש בעודה בהיריון מתקדם. אבל האם יש במקרה אנדורן להעיד על הכלל? מתברר, כי לפיד לא לבד. קיימים עוד מעסיקים שחושבים שאישה בהיריון אינה שונה ממועמד רגיל ולא חוששים לקבלה לעבודה.

אך ככלל, שוק העבודה אינו מסביר פנים לנשים בהיריון. הן רגישות יותר לפיטורים, והסיכוי שלהן לקידום או למציאת עבודה בעת היריון הוא כמעט אפסי.

דפנה קליינר, סמנכ"לית משאבי אנוש של חברת הביטוח "ביטוח ישיר", מציינת כי רק לאחרונה קלטה החברה 2 עובדות חדשות, בהיריון, למחלקת שירות הלקוחות. "כל הנושא של היריון ונתונים מגדריים אחרים לא מנחה אותנו", היא טוענת, "אנחנו חברה ש-58% מהשדרה הניהולית שלה היא נשים - רובן נשואות ועם ילדים קטנים, שעברו במהלך השנים יותר מהיריון אחר. ככלל, רוב העובדים אצלנו הם עם משפחות, וחשוב להם האיזון בין בית למשפחה. אנחנו משתדלים להיענות לצרכים האלו".

קליינר מציינת כי בחברה מקפידים שלא להתייחס בשלבי הקליטה לעבודה למצבו אישי של המועמד: "הגיל, התוכניות להרחיב את המשפחה - כל אלו לא רלבנטיים. אנחנו בוחנים כישורים והתאמה לתפקיד ולחברה".

תמר רבינוביץ', סגנית הדוברת באוניברסיטה העברית בשנתיים האחרונות, מספרת גם היא על מעסיקיה ככאלו שלא התייחסו להריונה כגורם מפריע. "חיפשתי עבודה, וכאשר נכנסתי להיריון נטשתי את החיפושים כי כולם אמרו לי שאין לי סיכוי למצוא עבודה. אבל אז ראיתי את המשרה הזו באוניברסיטה - ולא רציתי לוותר. הגעתי לראיון הראשון בחודש רביעי עם בטן קטנה. החלטתי לראות מה יהיה ובינתיים לא להגיד כלום. כל הזמן התלבטתי עם עצמי מתי אני אומרת ואם בכלל".

רבינוביץ' התקדמה בתהליך הגיוס וזומנה למבחנים ולראיון שני בנוכחות אורית סוליציאנו, הדוברת הקודמת, וראש אגף משאבי אנוש באוניברסיטה. גם אז לא סיפרה למראיינה שהיא בהיריון. "בהמשך, הודיעו לי שהתקבלתי וזימנו אותי ליום חפיפה. באותו היום אמרתי בחשש למישהי במשרד שאני בהיריון, והיא אמרה לי שהם יודעים. הבנתי שהם ראו את זה כבר בראיונות והדבר לא שינה להם. אחרי כמה זמן, כשדיברתי עם אורית על הנושא, היא סיפרה שהתייעצה עם כל מיני גורמים ובכל זאת החליטה לקחת אותי, משום שהיא מסתכלת קדימה, לטווח הארוך".

פרופ' בת שבע כרם, יועצת נשיא האוניברסיטה העברית לענייני מגדר, מביאה זווית נוספת ומציינת כי באוניברסיטה, כשבוחנים קליטה של חוקרות, חושבים לטווח הארוך ולכן היריון הוא לא קריטריון שמשפיע. "לצערנו, אין מספיק נשים שפונות כדי להתקבל כחברות סגל ואנחנו עושים מאמצים רבים כדי לעודד את זה. למשל, לכל מי שנקלט אצלנו כחוקר יש תקופת ניסיון של 3 שנים. אם אישה יולדת בטווח הזמן הזה, היא מקבלת אוטומטית הארכה של שנה. בנוסף, יש באוניברסיטאות רבות פינות הנקה וגם תינוקיות ופעוטונים שמיועדים לילדים של עובדים".

לא אורחות בשוק העבודה

למרות הסיפורים האופטימיים הללו, נשים רבות נתקלות במציאות שונה לחלוטין. מנתונים של נציבות שוויון הזדמנויות בעבודה עולה, כי מספר הפניות של נשים המתלוננות על אפלייתן בהיריון - בעת קבלה לעבודה ובעבודה עצמה - הוא במגמת עלייה בשנים האחרונות. ב-2009 היוו הפניות בנושא היריון 25% מכלל הפניות וב-2012 עמד שיעור הפניות בנושא היריון על 32% מכלל הפניות.

כך למשל, יכולה להעיד ה. שנתקלה בקושי רב בעת חיפוש עבודה בהיריון. בתקופת חיפוש עבודה אינטנסיבית היא נכנסה להיריון ועדכנה את אחת מחברות כוח האדם שדרכן עבדה על הריונה. בבת אחת, ההצעות הפסיקו להגיע. "אותה חברה שלחה אותי למספר ראיונות עד שעדכנתי על הריוני. זמן קצר לפני שהודעתי להם, הם התכוונו לשלוח אותי לשתי עבודות שהתאימו בדיוק לכישורים שלי, אבל ברגע שאמרתי שאני בהיריון צצו התירוצים - פתאום במשרה הזו לא מחפשים מישהו למשרה מלאה, ובמשרה השנייה פתאום נזכרו שצריכים מישהי עם ניסיון במכירות שאין לי. כמובן שלא שמעתי מהם שוב. במקום אחר רואיינתי על-ידי שתי נשים בהיריון שמאוד התלהבו ממני ורצו באותו רגע להכניס אותי למנכ"ל. הרגשתי נוח לספר להן שאני בהיריון ואז הן דחו את הריאיון אצל המנכ"ל, ולא טרחו לזמן אותי לפגישה נוספת".

ה. לבסוף מצאה עבודה בארגון קטן. "בראיון השני כבר אמרתי למנהלת שלי שאני בהיריון והיא לא התרגשה מזה וקלטה אותי לעבודה, אבל ברור לי שהיה לי מזל", היא מסכמת.

מנכ"לית שדולת הנשים, ד"ר גלית דשא, מספרת על תלונות רבות שמגיעות לשדולה מצד נשים שהתקבלו לעבודה כשהן בהיריון, אך פוטרו לאחר שעדכנו את מעסיקיהן על הריונן. "מניסיוני הרב בהעסקת נשים, אני חושבת שלנשים יש יכולת מדהימה לתקתק עבודה, לעשות תעדוף, ולהספיק הרבה בפחות זמן. הגישה שלי דומה לגישה של בן-זוגי, שנשאל למה קלט עובדת בחודש השביעי הוא ענה: 'כי היא הכי מתאימה'. במהלך השנים קלטתי לעבודה לא מעט נשים בהיריון. אני לא אומרת שזה קל, בעיקר לא למעסיק קטן, אבל הארגון צריך לעשות התאמות וללמוד לחיות עם זה. כל עוד נשים הן היחידות שיולדות - לא ייתכן שהן גם ישלמו את המחיר מבחינת הקריירה שלהן".

- אז מה הפתרון?

דשא: "אחד הפתרונות הוא שהמדינה תקבל יותר אחריות. ישראל היא מדינה שמעודדת ילודה וגם דורשת מהאימא לבדה לשלם את המחיר. ניתן לסייע בנקודה הזו על-ידי הקלת העול הכלכלי המוטל על מעסיקים - למשל, לתגמל אותם על קליטת נשים בהיריון. אבל התפיסה קודם כל צריכה להשתנות. נשים הן לא אורחות בשוק העבודה, ולא פחות שוות מגברים".

יפה ויגודסקי, יו"רית שדולת הנשים, מסכימה אף היא שעל המדינה לתרום את חלקה לעידוד העסקת נשים בהיריון, אבל חושבת שהאחריות מוטלת גם על המעסיקים. "יש עדיין רתיעה נוראית מקליטת נשים בהיריון. מעסיק חושב לעצמו 'כמה זמן היא תעבוד נורמלי עד ללידה, כמה זמן היא תהיה בחופשה לידה והאם היא תחזור למשרה חלקית'? יש בעולם לא מעט פתרונות שנועדו לעודד העסקת נשים - כמו מעונות שמסובסדים על-ידי מקום העבודה ואף ממוקמים במתחם העבודה. בישראל יש פחות מודעות לפתרונות מהסוג הזה. צריך לזכור שכשמוציאים מישהו ממעגל העבודה - החזרה מאוד קשה, בעיקר לנשים".

 הריוניות ומופלות