המלצת ספרים: ספר הספדים שהוא בדיוק ההיפך ממדכא

כשנחת הספר הזה על שולחני, הסתכלתי בו בעין קצת עקומה. ספר שלם על הספדים? למה, מי מת? אבל עיון קצר מאוד, ובעצם כבר הכריכה, גרמו לי להבין איזו פנינה הוא. עטיפת הספר מיטיבה לשקף את תוכנו: היא לא סנטימנטלית ולא בנאלית אלא עניינית, חכמה ומסקרנת, כמו הספר כולו. אין תמונה ואין תקציר מאחור. רק רשימה של מספידים ומוספדים: יצחק רבין מספיד את דדו; עלי מוהר מספיד את סשה ארגוב; דן בן אמוץ מספיד את עצמו בטרם עת; יוסי שריד נושא דברים לזכר מנחם בגין; טומי לפיד מספיד את אפרים קישון; יאיר לפיד מספיד את יוסי בנאי; ש"י עגנון מספיד את שלמה זלמן שוקן; דני חלוץ מספיד את אילן רמון. העיקרון המארגן הוא שרירותי, כמעט כמו המוות: סדר אלפביתי. בלי פרוטקציות של חשובים יותר ופחות. במוות כולם שווים.

גדול מסך חלקיו

למרבה ההפתעה, הספר אינו מדכא כלל. להיפך. הוא מלא השראה, אהבה ותבונה, ויש בו אפילו קטעים מצחיקים, כמו ההספד של דניאלה לונדון לאמה ("היא הייתה קצת יותר מדי אישיות, אימא שלי"), שצורף לו אפילו קומיקס, וכמו ההספדים של דן בן אמוץ לעצמו ("אתמול היית ברמן, היום בר מינן") או של מאיר אריאל לטליה שפירא ("הוא אינטו דיס באלאגן וויל בי בורן?").

ספר מתחסד יותר לא היה שם את דברי הפרידה המצחיקים (ושוברי הלב) הללו לצד ההספדים המטלטלים של דוד גרוסמן לבנו אורי או של טלי ליפקין-שחק לבעלה אמנון. אבל העורכת השכילה להימנע מהפתוס ומהדביקות הצפויים כל כך של אווירת טקס יזכור בהר הרצל. במלאכת מחשבת של עריכה היא צירפה גבוה ונמוך, ישן וחדש, קונצנזוס ומחלוקת.

כך למשל דבריו של חיים הרצוג לזכר אמיל גרינצווייג ("האנדרטה ההולמת את זכרו היא זכותנו לחופש הביטוי"), של פלמ"ח זאבי על אביו רחבעם-גנדי ("שם בשמיים אתה בוודאי זוכה סוף-סוף להכרה שאתה כה ראוי לה"), או של יורם קניוק על אמיל חביבי ("כאשר ברחו או גורשו ערביי פלשתינה ב-1948, אמיל נשאר. הוא השתייך למיעוט שנחשב למשתף פעולה מעצם הישארותו").

אף שמטבע הדברים רבים מההספדים מתייחסים לנופלים במלחמות, זהו לא רק אלבום הזיכרון של ספרטה אלא גם אלבום הניצחון של אתונה. יש בו גם הספדים לאנשי תרבות ורוח, אמנות וספרות ותיאטרון. אלה מפיקים פנינים כמו: "ידעת לחיות טוב, וגם ידעת לחיות לא טוב, אבל הכי טוב ידעת למות" (מאיר אריאל על טליה שפירא), או "את נפלאה כשאת צוחקת, ואת נפלאה כשאת כועסת, ואת נפלאה כשאת אוהבת" (מנשה קדישמן על לאה ניקל).

חיים נחמן ביאליק, חיים באר, אסי דיין, עמוס עוז, רונה קינן, אלי עמיר, עלי מוהר - אף שיש בספר הרבה אנשים שמיטיבים להתנסח בקולות ובסגנונות שונים, תוך כדי קריאה הולכים הקטעים השונים ומצטרפים כמו בפאזל לתמונה מורכבת של ישראליות רבת פנים וקולות, לשלם שהוא גדול מסכום חלקיו. שלם שהוא אנחנו.

"מילים בסוף הדרך, הספדים ישראליים". אספה וערכה: ד"ר תמר ברוש. ידיעות אחרונות, ספרי חמד, 365 עמ', 118 שקל