המגזר השלישי: תעסוקה חלקית ב-4,200 שקל ברוטו לחודש

מחקר חדש חושף נתונים עגומים הנוגעים לתעסוקה במגזר השלישי: רק כ-40% עובדים במשרה מלאה, והשכר הממוצע למשרת שכיר נמוך משמעותית בהשוואה לכלל המשק

באיזה מגזר מועסקים עובדים רבים בתעסוקה חלקית וזמנית והשכר הממוצע בו למשרת שכיר נמוך מאוד ונע סביב 4,200 שקל ברוטו לחודש? דווקא במגזר השלישי, מגזר הכולל ארגונים רבים שמטרתם לסייע לאנשים במצוקה, מגזר שבו מתמודדים רבים מהעובדים עם סוגיות שהמדינה בחרה להוציא (גם אם חלקית) מתחומי אחריותה.

נתונים מדאיגים אלו עולים ממחקר חדש שנערך על-ידי ד"ר חגי כץ והילה יוגב-קרן מהפקולטה לניהול ע"ש גילפורד גלייזר באוניברסיטת בן-גוריון שבנגב. החוקרים ביצעו ניתוח רב-שנתי של נתוני ההעסקה ושכר העובדים במגזר כפי שהועברו מהארגונים למס הכנסה.

הנתונים התייחסו לשנים 2000-2009 (נתוני 2009 הועברו לציבור רק ב-2012). במחקר הוכנסו תחת ההגדרה של מגזר שלישי לא רק כל העמותות למיניהן אלא כלל הארגונים הפועלים לתועלת הציבור וללא כוונות רווח, ביניהם, לדוגמה, גם בתי חולים ששייכים לקופות החולים ואוניברסיטאות.

מהממצאים עולה, כי כוח האדם במגזר השלישי גדל בשנים שנבדקו ב-22% - בכ-100 אלף עובדים - ועמד על כ-569 אלף עובדים. עוד עולה כי מרבית המועסקים בתחום הן נשים, 68%. רבים מהמועסקים בענף הם משכילים - 76% מהם הם בעלי 12 שנות לימוד ומעלה.

המגזר השלישי, כך עולה מהמחקר, סובל מתחלופת עובדים מהירה - 61% מהעובדים בו מועסקים פחות משנתיים; יש גם ריבוי ניכר של משרות זמניות וחלקיות - רק 37% מהאנשים שהועסקו ב-2009 עבדו 12 חודשים, ורק כ-40% עבדו במשרה מלאה.

בממוצע, הכנסות אדם ממשרה במגזר השלישי מהווה רק 62% מכלל הכנסותיו מעבודה באותה שנה. כלומר, רבים מהעובדים במגזר נאלצים להשלים הכנסה. זה לא מפתיע כשמגיעים לנתונים על השכר הממוצע.

השכר החודשי הממוצע למשרת שכיר במגזר השלישי (נתון זה כולל את כלל המשרות, מלאות וחלקיות) נמוך משמעותית מהשכר הממוצע למשרת שכיר במשק ובשנת 2009 עמד על 4,230 שקל ברוטו לחודש, לעומת 8,131 שקל ברוטו לחודש שכר ממוצע למשרת שכיר בכלל המשק. גם כאן, כבמגזרים אחרים, שכרן של הנשים נמוך משל הגברים ועמד על 3,667 שקל ברוטו, לעומת שכר ממוצע של 5,410 שקל ברוטו לגברים.

- ד"ר כץ, מה לגבי שכר הבכירים במגזר? יש עמותות וגופים שמשלמים למנכ"לים משכורות גבוהות מאוד.

"הנתונים שלנו, שמתבססים על ניתוח כלל המשכורות בענף, מראים שנוצרה סטיגמה לא נכונה: למעט מנכ"לים בודדים שמרוויחים משכורות גבוהות, שאר המנכ"לים - אלו שמקבלים שכר ולא עובדים בהתנדבות כי יש כאלו לא מעט - מקבלים שכר נמוך מהמקובל בשוק העסקי. השכר הממוצע של מנכ"לים במגזר השלישי נע סביב 17,000 שקל ברוטו".

- הרי ידוע שעמותות לא משלמות שכר עתק לעובדים, מה מוסיף המחקר?

"הנתונים לא מפתיעים. אבל העובדה שהם מוצגים כך רק מדגישה את התבדות הציפייה למצוא במגזר השלישי צורת העסקה פחות פוגענית מזו הנהוגה במגזר העסקי. הנתונים מדגישים שצריך לשנות תפיסה - גם בארגונים עצמם".

- אתה בא בטענות לארגונים עצמם? הרי מקורות המימון שלהם מאוד מוגבלים.

"ובכל זאת, במידה מסוימת אני מאשים את הארגונים, כי הם צריכים לדעת יותר טוב. נכון, הם פועלים בהקשר בעייתי מבחינת היכולת לגייס משאבים. המממנים הפרטים והממשלה דורשים מהם להפחית את הוצאות התקורה - והתוצאה היא דפוסים כאלו של העסקה. בנוסף, יש הרבה קרנות שמוכנות לתרום רק לפרויקטים מסוימים.

"הן רוצות 'כסף צבוע'. לכן, הארגונים והמנהלים של הקרנות צריכים לחשוב על שינוי דפוס המימון. כשדפוסי המימון רזים ומכווני שורה תחתונה, יש מחיר באופי התעסוקה. צריך לזכור שככל שהמגזר גדל, יש לכך השפעות על כלל המשק: זה יוצר נורמות העסקה לא ראויות. זה מגזר ערכי, שכולנו נושאים אליו את עינינו, ולכן יש ציפייה שדפוסי ההעסקה בו יהיו אחרים".

רונית הד, מנכ"לית שתיל - מרכז המספק שירותי תמיכה וייעוץ לארגוני שינוי חברתי, אומרת אף היא: "אנחנו מצפים מהארגונים האלו שיהיו יותר הוגנים בצורת העסקה שלהם, וכמו שזה עולה מהנתונים - זה לא קורה".

- מה הסיבות לכך לדעתך?

"בעקבות ההפרטה ההולכת והגוברת של שירותים חברתיים, הארגונים במגזר השלישי לקחו על עצמם תפקידים שהמדינה ויתרה עליהם. כיום המדינה מתקצבת חלק מהארגונים באופן חלקי ומחייבת אותם להסתמך על פילנתרופיה. התורמים מתנים את העברת הכספים על סמך פרויקטים - השנה הם רוצים לקדם ילדים יוצאי אתיופיה, בשנה הבאה הם ירצו לקדם נשים ערביות - ובאופן כזה קשה להבטיח ביטחון תעסוקתי. כאן מגיע המקום של הממשלה. היא צריכה לפקח את זה. לא להשאיר את העמותות והארגונים להסתמך רק על הפילנתרופיה".

- האם את רואה השפעה של השחיקה הזו במעמד העובדים בענף על איכות כוח האדם בו?

"בעקבות המשבר הפיננסי של 2008 האיתנות של ארגונים במגזר השלישי היא יותר שברירית, וזאת על רקע הצרכים שרק הולכים וגדלים. אבל האבסורד המקסים והכואב הוא שלמרות כל הנתונים האלו, האנשים שמגיעים לעבוד בארגונים לשינוי חברתי עדיין חדורי אידיאולוגיה.

"הם עושים עבודת קודש ומוכנים בהרבה פעמים להקריב תועלות אישיות, וזה יוצר תמונה עגומה של מגזר עם משכורות מאוד נמוכות. אסור שיהיה מצב כזה. אסור שהמדינה לא תתקצב שירותים מסוימים כי היא סומכת על אזרחים טובים שידאגו לאחרים. אסור למדינה להסתמך על מתנדבים או על מתנדבים בשכר".

למען הקהילה
 למען הקהילה