"אני לא שפוט של נוחי דנקנר; לפיד הפך לקבלן של נתניהו"

ח"כ איציק שמולי, שרכב על המחאה אל הכנסת: "יאיר לפיד הפך לקבלן ביצוע של נתניהו - הוא רכב על המחאה, אך לא מיישם אותה" ■ "לא באתי לכנסת לחפש חברים. לא יקרה שום דבר אם חברות הגז ירוויחו פחות והציבור ירוויח יותר"

התחנה הראשונה במסע ההתלוות לח"כ איציק שמולי (העבודה) הייתה פגישה שקיים לפני שבועיים עם צעירים שרכשו דירה בחריש והתאכזבו לגלות שמענק הבנייה בפריפריה יבוטל במסגרת הגזירות החדשות. המפגש הזה סימל הבטחה גדולה, ולא רק לרוכשי הדירות שראו עד אז את שישים אלף השקלים של המענק נוזלים להם מבין האצבעות. הוא הציג חבר כנסת צעיר שיהיה מעניין לעקוב אחריו; כזה שמשלב את רוח הנעורים של המחאה עם התחכום ועם הניסיון של מי שכבר טעם מהפוליטיקה הממוסדת.

- אתה נשמע מאוד מפוכח, למרות שאתה סוגר בקושי ארבעה חודשים בכנסת.

"הפוליטיקה לא זרה לי. אני לא בשוק ממה שקורה פה ואין לי הפתעות גדולות. הלכתי במסדרונות האלה גם קודם כשהייתי בהתאחדות הסטודנטים ובאתי לפה מפוכח. לא ציפיתי להגיע לכאן ולעשות מהפכות תוך יום. התהליכים פה ארוכים ומתסכלים, אבל אתה מבין שאם רוצים להשפיע, זה המקום להיות בו. אנשים כבר לא מסתפקים בצעקות של המחאה, הם רוצים לראות פתרונות. המחאה לא שינתה את מחירי השכירות ואת הסכום שעל הקבלה בסופר, וכאן אני משלים את המשימה".

- דפני ליף בחרה במסלול החוץ פרלמנטרי.

"דפני ליף בחרה מסלול משלים לשלי. חשוב להמשיך עם ההפגנות ולפעול עם האקדמיה ועם המגזר השלישי, אבל זה לא יכול להסתיים שם. גם במחאה לא חשבתי לרגע שהמטרה היא להסתער על הכנסת, אלא להיות כאן".

- תשתתף בהפגנות שיהיו בקיץ הקרוב?

"הייתי כבר בחלקן, למשל בזו של העשרת אלפים איש בתל אביב לפני שבועיים, ואני מאמין שעוד יראו אותי. רק שהפעם מבחינתי זה לא מסתכם בלצעוק בכיכרות שקשה. אחרי הפגנה במוצ"ש, אני צריך לקום בראשון בבוקר ולהביא פתרונות כחבר כנסת. לא יודע מה יקרה הקיץ ואם המחאה תסלים. גם כשיצאנו לרחובות בקיץ 2011 לא שיערנו שזה יסתיים במאות אלפים. אני עדיין מגנה את השימוש באלימות. כבר אמרתי בעבר שבמקום שבו תהיה אלימות, לא יהיו סטודנטים, גם במחיר של הפסקת המאבק. אני עדיין מאמין בזה".

"אני לא שפוט של נוחי דנקנר"

שמולי, 33, נצרב בתודעה כמבוגר האחראי מבין פעילי המחאה של קיץ 2011. הוא גם היה היחיד מבין סמלי המחאה שהגיע מהעסקנות הפוליטית, כשבא למחאה על תקן יו"ר התאחדות הסטודנטים, גוף שהצמיח מתוכו את צחי הנגבי, את רוני מילוא, את יונה יהב, ובשנים האחרונות גם את גילה גמליאל ואת בועז טופורובסקי.

בחירתו לרוץ לכנסת על כנפי המחאה, התקבלה כמהלך מעט ציני, אבל במידה רבה גם טבעי, או לפחות כזה שלא מפתיע אף אחד. ועדיין מכל המקומות שבהם הסתובבנו איתו, בכנסת נראה שמולי הכי פחות נינוח.

- נוחי דנקנר, שתרם 800 אלף שקלים לפרויקט הסטודנטים שהקמת בלוד, הוא הדגל האדום בנושא הריכוזיות. אתה באמת מאמין שתוכל לטפל בנושא הזה באובייקטיביות מלאה?

"אני לא שפוט של נוחי דנקנר. אני עושה מה שאני חושב ומה שאני מאמין בו, ומאוד שלם בעניין התרומה ההיא. אני זה שחוזר כל יום לשכונת חיסכון ג' הנרקבת בלוד ולא אף אחד אחר. ואם אני רואה שלמדינה לא אכפת, אז יוזמה פרטית כאלטרנטיבה היא דבר מבורך. הברירה הייתה להסתכל על לוד ולתת לה לשקוע, כי המדינה שכחה אותה מזמן. ולזה לא הייתי מוכן. ידעתי שתהיה ביקורת על גיוס כסף מהמגזר הפרטי, אבל הייתי מוכן להפוך את העולם כדי לעזור לתושבים. ושכל מטיפי המוסר המקצועיים ימשיכו לצקצק מהמרפסת של הפנטהאוז".

- חשבת על זה שדנקנר עושה בך שימוש ציני? המחאה יצאה נגד ההתנהלות שלו ושל חבריו. וכשהוא תורם לך, הוא בעקיפין משתיק אותך.

"ואולי אני עשיתי בו שימוש ציני? אולי אני לקחתי את כספו כדי לעזור לעניים? המחאה לא יצאה נגד נוחי דנקנר. היא יצאה נגד המדיניות הממשלתית הכושלת. זה היה האויב שלי. לא הובלתי מחאה נגד המגזר העסקי ובטח לא נגד אנשים פרטיים. אם יש תופעות פסולות ומגונות במגזר העסקי כמו תספורות, צריך לטפל בהן, אבל בתקופה שבה נתקבלה התרומה לא דובר על תספורות אצלו.

"אני לא מרגיש שאני צריך לעמוד פה למבחן. התבטאתי בעבר בצורה נחרצת נגד הסדר החוב של דנקנר עם בנק לאומי ונגד התספורות. מי שעושה תספורת על הציבור, לא יכול להמשיך לנהל את עסקיו האחרים כרגיל. ואם הנושאים האלה יגיעו לוועדת הכלכלה, אדבר עוד. להתאחדות הסטודנטים בתקופתי היה הסכם שיתוף פעולה עם דלק של יצחק תשובה, ובמאבק על הגדלת הכנסות המדינה מתגליות הגז, הסטודנטים היו אחד מראשי החץ. דלק הגיעו למשרדים שלנו והבהירו לנו את המחיר, ושאם נמשיך להוביל את המאבק, הסדר ההנחות לסטודנטים יתבטל. ואני אמרתי, חבר'ה, אנחנו ממשיכים ושההסכם ילך קיבינימט".

- מה עמדתך היום לגבי ייצוא הגז?

"המגזר העסקי לא עובד בשביל המדינה, ולגיטימי שחברות שהשקיעו ירוויחו, אבל צריך פרופורציות. לא יקרה שום דבר אם חברות הגז ירוויחו פחות והציבור ירוויח יותר. אני מאמין שאחוזי הייצוא צריכים להיות איפשהו בין ה-25% שדורשים הארגונים החברתיים לבין ה-50% שעליהם ממליצה ועדת צמח. חברות הגז מניחות פיתיון למחוקק בזה שהן מציעות הזרמת כספים ליעדים חברתיים ולכיסוי חלק מהגירעון כבר עכשיו. אבל זה לא עושה עליי רושם. אסור לנו להגיע למצב שבעוד עשר שנים ניאלץ לייבא גז".

"לא באתי לחפש פה חברים, תאמיני לי. אני לא פראייר. אני הולך לשתות קפה במזנון הח"כים שמאחורי המליאה. שם נסגרים דברים. פוליטיקה זה כמו חינוך מיוחד לגדולים. צריך להכיל פה סיטואציות שאלוהים ישמור. אחרי שאתה מכיל ילד בכיתה ג' שזורק עליך כיסא, אתה כשיר להתמודד גם בכנסת ובמחאה. אנשים יידעו להעריך תכונות כמו רצינות, שיקול דעת ומעל הכול ממלכתיות. להיות ממלכתי, זה מה שאני מאחל לעצמי".

"לפיד רכב על המחאה"

- אם היית ב"יש עתיד", יכולת להיות ראש ועדה או סגן שר במקום להשתעמם באופוזיציה.

"אני לא משועמם ולא מקנא באף אחד. יאיר לפיד רכב על המחאה, אבל לא מיישם אותה. זה אפילו מוזר שמי שתקף את נתניהו והציב קווים אדומים, הפך להיות קבלן הביצוע שלו. אני באמת עולה לכנסת כל בוקר בהרגשה שזו זכות גדולה. יש משהו נכון בלהתחיל כח"כ שמכתת רגליו בין ועדות. ברור שזו לא משאת חיי להיות באופוזיציה לעד, אבל אני מבין שזו ריצת מרתון. ועדיין לפעמים מתחשק לי להוריד את החליפה ולשים שוב את הטי-שירט השחורה".

- זה לא הסמל המסחרי של לפיד?

"אני הייתי עם טי-שירט שחורה לפניו".

הכתבה המלאה - במגזין G