"אם גם בפעם השנייה מוליכים אותי שולל, אז כנראה אני טיפש"

ביום שלישי שעבר עתר ח"כ רובי ריבלין לבג"ץ נגד החלטת הממשלה בנושא ייצוא הגז. יחד איתו עתרו גם יו"ר האופוזיציה שלי יחימוביץ', יו"ר ועדת הכלכלה אבישי ברוורמן (עבודה) וח"כ משה גפני מיהדות התורה. לא בכל יום מצטרף ח"כ ממפלגת השלטון, הליכוד במקרה הזה, לשלושה חברי אופוזיציה לוחמניים כדי לדרוש מבג"ץ להתערב בהחלטת הממשלה.

אפשר לומר אפילו שמדובר במחזה נדיר. חריג הרבה יותר מהיעדרות מהצבעה, ואפילו מהצבעה לעומתית, צעדי מחאה שכבר הורגלנו לראות בפרלמנט הישראלי. נכון, דרישתם של העותרים להעביר את ההכרעה לכנסת גובתה גם במכתב תמיכה של 60 חברי כנסת (רובם מסיעות האופוזיציה), ועדיין הצטרפותו של ריבלין אינה מובנת מאליה.

יש הרואים בה המשך ישיר למדיניות הפרלמנטרית העצמאית, שנקט בה כיו"ר הכנסת, שהייתה מנוגדת לא פעם להצעות החוק שהגישה מפלגת השלטון, אבל היטיבה מאוד עם הדמוקרטיה הישראלית. כלומר, זה האיש וזו תפיסת העולם שלו. בגיל 74, כשזו לו כנראה הקדנציה האחרונה כחבר כנסת, אין לו שום כוונה להשתנות. להפך, הוא רק מרגיש משוחרר מכבלים יותר מאי-פעם.

גישה יותר מחושבת, רואה בכך חלק מאסטרטגיה מתוחכמת, שנועדה לסלול את דרכו לנשיאות. לריבלין ולנתניהו חשבון ארוך, הוא יודע כנראה שמה שלא יעשה, הוא ממילא לא יהיה מועמדו של ראש הממשלה לתפקיד נשיא המדינה, ככה שדווקא חבירה לכוחות האופוזיציה עשויה לתת לו סיוע ממקום לא צפוי. כשעל הדרך, מהווה עתירה כזו את המשכו של מסע הנקמה של ריבלין בנתניהו, שהעדיף למנות את יולי אדלשטיין כיו"ר הכנסת, אף שהבטיח לריבלין כי יישאר בתפקידו.

בדף הפייסבוק שלו כתב ריבלין כי "לא מדובר בעניין שבין קואליציה לאופוזיציה, אלא בין הכנסת לממשלה. סוגיית הגז הטבעי הובאה בעבר להכרעת הכנסת, כשעוגנו המלצות ועדת ששינסקי בחקיקה ראשית, ואסור לסטות מעיקרון זה. לא ייתכן שהכנסת, כנציג הריבון, תהיה מודרת מלקיים את הדיון הציבורי ולהכריע בו. עמדתי האישית בעניין חלוקת ייצוא הגז איננה העניין, אלא הפרוצדורה".

כשנשאל על-ידי מבקרים בלשכתו מדוע לא מצא דרכים מעודנות יותר להעביר את המסר, השיב בציניות, כמי שמבטל לכאורה את מעמדו כאחד מזקני השבט של הכנסת: "הצעתי ליו"ר ועדת הכספים ניסן סלומיאנסקי לפעול להבאת הנושא השנוי במחלוקת לכנסת. בגלל קשיים שלי לתקשר עם הממשלה כרגע, כי אני חבר כנסת פשוט, אני לא מטריד את השרים. זה לא תפקידי לפנות לממשלה. אמרתי לסלומיאנסקי תפנה אתה את תשומת לבם, הרי אפילו הסכמי שלום עברו לאישור הכנסת".

לא את כולם הוא שכנע. "העתירה הזו נתפסת כבג"ץ ריבלין, כי ההצטרפות שלו היא הצעד הקיצוני שייזכר פה", מבהירים בכירים במגרש הפוליטי. "רובי עתר נגד ביבי, סילבן (שלום, שר האנרגיה והמים) ויאיר (לפיד, שר האוצר), מה זה אם לא התגרות בראשי הקואליציה? הרי ברור שכיו"ר הכנסת הוא לא היה מעז לעשות צעד כזה, גם אם היה לו אז את מלוא המנדט לדרוש את ההכרה בכנסת. הצעד הזה לא יקדם אותו לנשיאות, הוא מזכיר יותר חרקירי בשידור חי".

"אין כאן שום דבר אישי"

אז כן, הקמפיין לבחירות לנשיאות שיתקיימו בין סוף אפריל לאמצע יוני 2014 כבר החל, והחישובים מי יצביע למי כבר בעיצומם. ואם לא שמעתם עליו, זה רק בגלל שאינכם נמנים עם קהל היעד, 120 חברי הכנסת שיבחרו את הנשיא. וגם כיוון שהכול מתנהל עדיין בשקט, מאחורי הקלעים. זה לא הזמן לראיונות לעיתונות או להצהרות מוחצנות, ולכן סירב ריבלין בתוקף להתראיין לכתבה זו. זה הזמן לשיחות שקטות במזנון ולמחוות שאמורות להירשם לזכותם של המועמדים כשתגיע שעת המבחן.

בהקשר הזה, מעניין לבחון כיצד תתרום התנהלותו העצמאית של ריבלין בכנסת הנוכחית לתמיכה שיזכה לה ואצל מי. בחודש מארס הוא השתתף בכינוס של האופוזיציה נגד חבילת חוקים לשינוי שיטת הממשל, שתכננה הממשלה להעביר בקדנציה הנוכחית. ריבלין דיבר שם נגד חוק המשילות, שיזם יו"ר ועדת חוקה דוד רותם (הליכוד-ביתנו) ומהווה את אחד הדגלים המרכזיים של ישראל ביתנו בכנסת הנוכחית. הצעה שריבלין מנצל כל הזדמנות כדי לתקוף.

הוא אמר שבגין היה מתהפך בקברו, לו היה רואה איזה חוק ממשיכיו מביאים לכנסת, ובהזדמנות אחרת כינה את רותם בלעג אחד הז'בוטינסקאים הגדולים. "רותם לא יודע מי זה ז'בוטינסקי", הוא הסביר מאוחר יותר לבני שיחו, "חוק המשילות הוא חוק לאומני שמוציא דיבת ישראל רעה, ומקומו לא יכירנו בדמוקרטיה פרלמנטרית". לשיטתו, אין לכך כל קשר לחתול השחור שעבר בינו לבין יו"ר ישראל ביתנו, אביגדור ליברמן, שמקדם את מועמדותו של דוד לוי לנשיאות.

"אין כאן שום דבר אישי", הסביר ריבלין בעבר בפורום סגור, "התנגדתי לחוק הזה גם כיו"ר הכנסת, כל מה שאני רוצה זה להושיע את תנועתי מהשטויות האלה. העלאת אחוז החסימה שמוצעת בחוק תוציא ציבורים רבים מחוץ לכנסת ותיצור מוטציות פוליטיות לא הגיוניות של מפלגות שיאלצו להתאחד. הפגיעה בכוחה של האופוזיציה היא בכלל בעייתית, וצריך להימנע ממנה ולו מן הסיבה שכל מפלגה יכולה למצוא את עצמה ביום מן הימים באופוזיציה. בקדנציה הקודמת הצלחתי לשכנע את ראש הממשלה בעניין, ושימו לב, למקרה שהתבלבלתם, שזה אותו ראש ממשלה שפועל גם היום".

ריבלין בעצם רומז כאן, שלא הוא זה שפועל בצורה יוצאת דופן, אלא נתניהו, שבקדנציה הקודמת הדף חקיקה אנטי-דמוקרטית. והיום - אולי בהשראת החיבור לליברמן, היעדרם של כוחות מרסנים נוספים כמו השרים דן מרידור, בני בגין ומיכאל איתן ובחירתם של חברי כנסת קיצוניים יותר על פניהם - הוא מתיר להצעות חוק בעלות סממנים לאומניים לתפוס תאוצה.

דוגמה לכך היא הצעת חוק הלאום השנויה במחלוקת, שירדה מעל סדר היום בכנסת הקודמת, וצפויה לעלות בקרוב בגרסה קיצונית יותר ביוזמת יו"ר הקואליציה יריב לוין. ריבלין כבר הודיע שיתנגד לכשיובא החוק - שמעדיף את זהותה היהודית של ישראל על פני זו הדמוקרטית - להצבעה. לפני שבועיים הוא גם ביקש חופש הצבעה לקראת ההצבעה על הצעת החוק להעדפת יוצאי צבא שיזם לוין, שבפועל מפלה אוכלוסיות שאינן משרתות בצה"ל כמו חרדים וערבים.

חבריו של ריבלין מבטיחים שיהיה בסדר. "רובי נשמע אומר לא פעם, שאם ייבחר, לא יתערב לעולם בפוליטיקה כיוון שתפקידו של הנשיא אינו להחליף את העם". רובי הבטיח שיהיה נאמן לתפקידו ולשולחיו, וכמו שהוא נוהג לומר, זה לא עולה לו בבריאות. לא מזמן הוא אמר לנו, 'אני תומך בממשלה בכל ההצבעות, למעט בנושאים שאני חושב שהממשלה צריכה לשנות את החלטתה, ובהרבה מהמקרים, אני גם מצליח לשכנע'".

"אין ספק שזה מטריף אותו", אומר מי ששוחח עם ריבלין בנושא הדחתו מתפקיד יו"ר הכנסת, "ההדחה הזו עדיין נמצאת ברקע, וריבלין לא מכחיש גם היום את זה שהוא פגוע ונעלב. מה שבטוח, הוא כבר לא ייתן יותר אמון בנתניהו, שאותו הוא מכנה במרירות 'החבר שלי'. העוזרים שלו לא אוהבים את הדיבורים האלה, אבל בשיחות מסדרון הוא נשמע אומר 'לי אפשר לתקוע רק פעם אחת. אם גם בפעם השנייה מוליכים אותי שולל, אז כנראה שאני הטיפש".

הפעם השנייה שעומדת כרגע על הפרק היא המירוץ לנשיאות. וזו ההזדמנות לחזור לשאלה, שהופכת את הדיון סביב התנהלותו של ריבלין למעניין. כיצד הוא מתכוון לנצח ללא תמיכתם של נתניהו ושל ליברמן, שיציגו ודאי מועמד מטעמם. איזו אסטרטגיה הוא בחר בקרב על התפקיד המשמעותי ביותר בקריירה הפוליטית שלו? פוליטיקאי לשעבר שמתעדכן מהצד על המתרחש אומר כי "כולם כבר עובדים במרץ, גם רובי. רק שהוא היחיד שעובד נגד עצמו". קשה להאמין שריבלין מניח שדווקא התנגדות לנתניהו ולמהלכיו תוביל בסופו של דבר את ראש הממשלה לתמוך בו, או לפחות לוותר על מאבק בו, כפי שנהג נתניהו כלפי התמודדותו של דני דנון בבחירות לראשות ועידת הליכוד.

ההיסטוריה של ריבלין ונתניהו ארוכה ועקובה מדם הרבה יותר. ריבלין אף פעם לא נתפס בליכוד כמי שהעריך את נתניהו יתר על המידה. הוא היה חבר הכנסת היחיד, מבין אלה שהתנגדו להתנתקות, שלא עבר למחנה נתניהו, ולא נמנה עם מי שכונו "המורדים". בהמשך הצטרפו המשקעים עם שרה נתניהו, שוודאי לא שכחה איך ריבלין העיר לפני שלוש שנים בישיבת הקואליציה כי "אצלי, אשתו, לא ממנה אנשים".

בהתמודדות על נשיא המדינה, בכל זאת תפקיד נחשק, הוא סומך על כך שישיג בקלות עשר חתימות מחברי כנסת שיאפשרו לו לרוץ באופן עצמאי, וכמובן על כך שהצבעה חשאית תביא לכך שגם אם לא ייחשב כמועמד רשמי של הקואליציה או האופוזיציה, יהיו מספיק חברי כנסת שמאחורי הפרגוד יחליטו לתמוך דווקא בו.

מישהו מחברי ועדת הכספים העלה את האפשרות שאחת הסיבות לכך שריבלין מיישר קו עם החלטות הוועדה היא רצונו להפגין יחסים טובים עם שר האוצר לפיד ועם היו"ר סלומיאנסקי, דבר שיכול להשפיע על הצבעותיהן של יש עתיד והבית היהודי בבחירות לנשיאות. "ריבלין אוהב לטעון שהוא ידיד האוצר, ומתגאה בהצעות החוק הפופוליסטיות שהדף בעבר", אומר חבר הוועדה. "אבל יותר משהוא ידיד האוצר, הוא מקפיד להיות ידידם של 19 המנדטים של יאיר לפיד, שעשוי להפגין שרירים מול נתניהו במאבק על הנשיאות".

מה שבטוח הוא שלבחירות האלה ריבלין לא יגיע נאיבי. רשמית הוא כמובן "לא עוסק בכך", אבל בשיחות יותר משוחררות, הוא אמר השבוע לחבריו בכנסת: "בבחירות הקודמות לנשיאות גייסתי 70 חתימות, וגם אז לא הלכתי לתפור חליפות, למרות שהתחילו לקרוא לי נשיא המדינה. המשכתי לשבת יום ולילה בוועדת הכספים ולעבוד כרגיל.

"אני ריאליסט מספיק כדי לדעת שלא כולם בסוף יתמכו בי, גם כשנבחרתי לוועדה למינוי קאדים, 14 מתוך 108 חברי הכנסת באולם לא הצביעו בשבילי. אבל אני מאמין שליחסים האישיים יש משקל, ושאם זה היה תלוי רק בליכוד, הייתי היום יו"ר הכנסת. רוב חברי הכנסת בליכוד גאים ותומכים במועמדותי. אני אהוד על חברי הכנסת החדשים שרואים בי דוגמה לפרלמנטריזם, ומכובד גם על-ידי חברי כנסת שנמצאים בעימות איתי על הגדרת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית".

האם יצליח? בפוליטיקה כולם עופות חול, מעיד פוליטיקאי בכיר שצבר הרבה שעות נתניהו. "גם אם זה נראה מופרך שראש הממשלה יתמוך בו, כבר היו מקרים ש'הורידו פוליטיקאי מחבל התלייה' כי פתאום הזדקקו לו. כך שהכול יכול להיות".

הכתבה המלאה - במגזין G