בשבוע שעבר סופר כאן על האבסורד שבפרשת משה נסטלבאום, מנהל חטיבת החדשות של הערוץ הראשון: הפרקליטות לא מוכנה להגן על נסטלבאום בבג"ץ הקורא להעברתו מהתפקיד, אז ברשות השידור פשוט שכרו עורך דין פרטי על חשבון הציבור.
השבוע החריפה הפרקליטות את עמדתה: לא רק שאינה מוכנה להגן על נסטלבאום, היא גם סבורה כי החלטה להשאירו "חורגת באופן ניכר ממתחם הסבירות".
אלא שבסיפור הזה ישנם מנהלים בכירים יותר מנסטלבאום וכספי ציבור גדולים בהרבה משכר-הטרחה של עורך הדין הפרטי - הכספים שהושקעו ברפורמה שעצר השבוע שר התקשורת גלעד ארדן.
המטרה של ארדן ראויה: הרפורמה, לדידו, היא בבחינת כוסות רוח למת, ודרושים מהלכים קיצוניים יותר - אולי אפילו סגירת הרשות ופתיחתה מחדש.
אבל לנו זה גרם לשאול שאלה מהותית: במקום ללכת מקיצון אחד (רפורמה לא יעילה) לקיצון אחר (סגירת הרשות ופיטורי עובדים), למה לא פשוט להחליף את השדרה הניהולית הבכירה? הרי בכל מצב אחר, כשההנהלה נכשלת מחליפים אותה ולא סוגרים את מקום העבודה.
הנה ניחוש פרוע: הבכירים האלה הם אנשים שראש הממשלה בנימין נתניהו, עד לא מזמן האחראי על רשות השידור, כנראה חפץ ביקרם, ואולי אי-אפשר להעבירם מתפקידם בלי לסגור את הרשות כולה.
כשזה המצב, מה הפלא שמנהל פחות בכיר כמו נסטלבאום נצמד לכיסא.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
