כמעט הכל בהרצליה עובד, אז מה נשאר לראש עיר לעשות?

הרצליה. אחרי 15 שנות שלטונה של יעל גרמן, יש משהו כמו תשעה מועמדים שרצים על כיסאה, לפחות חמישה מהם לא רלבנטיים. מלבד זאת, יש בעיה: הכול טוב מאוד. העיר נקייה, החינוך מצוין, הכול עובד פיקס, אין שחיתות ואין בלגנים, אזור התעשייה והרצליה-פיתוח מזרימים מיליונים בארנונה.

הבעיה היחידה היא שהעיר מזדקנת: ב-15 השנים האחרונות כמעט שלא נבנו בה דירות, ודאי לא דירות שאינן דירות יוקרה. צעירים לא יכולים להרשות לעצמם.

הסוגיות העומדות לפתחם של המועמדים הן כדלהלן: הזזת שדה התעופה (שאמור לזוז ב-2015, אבל מי יודע), פינוי בינוי בשכונות מסוימות (שביב, מנדלבלט), שמתקדם לאיטו, וכביש 531, שאם לא תוקם שם חומה, ימרר את חיי התושבים.

גרמן עזבה את הרצליה ולא הביטה לאחור. היא מסרבת בכל תוקף לתמוך באחד מהמועמדים ואפילו למסור משפט לציטוט. לו אני הרצלייני - ודאי הרצלייני שרואה עצמו מועמד - הייתי נעלב. אבל מי שואל אותי. אז הצפנתי לי מעט ונסעתי להרצליה לעבור כדבורת דבש בין המועמדים השונים.

תחנה ראשונה: העירייה

נתחיל עם יהונתן יסעור, ראש העירייה המכהן מינואר, אחרי 14 שנים כסגן וממלא מקום של גרמן. יסעור דומה קצת ליעקב פרי, רק בלי הטוויסט. אין לו את הזיק השובב הזה בעיניים, את המבט הזה שאומר "אני יודע טוב ממך". ובאשר לכריזמה, נאמר זאת כך: ביום שחילקו אותה הוא לא היה שם. להוכחה: כסגן ראש עיריית הרצליה הוביל את פורום הסגנים לראשי ערים בארץ. נשמע כמו פצצת שעמום מדרגה אל"ף.

"יש מועמד אחד", אומר יסעור, "וזה אני. האחרים די שוליים והפערים בינינו גבוהים מאוד. השאלה מה כל אחד מהם מוכר".

- ואתה, מה אתה מוכר?

"15 שנות ניסיון מוניציפלי, הייתי שותף של גרמן ליצירת עיר חדשה, לעומת מה שהיה. החינוך, התרבות, הפיתוח, שבילי האופניים, הפארק והטיילת, הקיימות - ידעת שיש לנו אחוז מחזור מהגבוהים בארץ?".

- אז מה בעצם אתה מתכנן בשביל הרצליה?

"האתגר הכי גדול זה שהכול יישאר אותו דבר, להמשיך את המומנטום. העיר פורחת. הנושא העיקרי שלי הוא התחדשות עירונית וחידוש המרחב הציבורי. אני אקים מחלקה להתחדשות עירונית".

"צריך יותר שיתוף ציבור, התושב זה הלקוח שלי. שים לב גם שככל שרמת השירות עולה, יש יותר תלונות. צריך להמשיך ולחזק את החינוך הלא פורמלי, גם לבוגרים, גם את הספורט, את תנועות הנוער. צריך לבנות גני ילדים ומעונות יום".

תחנה שנייה: פיתוח

אנחנו עוברים למטה של המתמודדת מיכאלה זידנר בהרצליה פיתוח. הניסיון המוניציפלי של זידנר קצת חלוד: היא הייתה ראש לשכתו של ראש העיר הקודם אלי לנדאו לפני 15 שנים, ואז פנתה לעשות לביתה. למדה משפטים, פתחה עסק לייעוץ אסטרטגי, עמדה בראש צוות ההקמה של מרכז רבין ועבדה בהיי-טק. לזכותה ייאמר שהקמפיין שלה הוא הכי שובב ונחמד: דמות קומיקס של מעין סופר-וומן מופיעה על כל המודעות.

זידנר עצמה היא פצצת אנרגיה מרעננת, שאין לה שום בעיה להלל את עצמה: "אני ביצועיסטית", היא חוזרת ואומרת, "אני מזיזה הרים".

- מה פתאום החלטת להתמודד?

"זה לא פתאום. תמיד ידעתי שאחזור, פשוט התבשיל התבשל והגיע לרתיחה. איך שגרמן הודיעה שהיא מפנה את העירייה, החלטתי שאני קופצת למים וכשאני מחליטה - לא יעזור שום דבר לאף אחד".

- אז הנה, קפצת למים - תתחילי להשפריץ.

זידנר אפילו לא לוקחת אוויר לפני שהיא מתחילה (ובכלל, האישה לא נושמת): "העירייה בסטגנציה, העובדים שחוקים, זקוקים לניעור, התחושה של התושבים שהם עוינים. ראש העיר המכהן הוא אפרורי, היה נושא כלים של גרמן ולא מסוגל לנהל כלום, הוא גם לא מייצג אף אחד. גם הסגן השני, צביקה הדר, לא הוכיח את עצמו. העיר מזדקנת. העיר צריכה מישהו כמוני.

"חרטתי על דגלי את השירותיות ואת השימוש בטכנולוגיה. אם יש לך גזם ברחוב, למה להתקשר ולחכות שעה על הקו? אנחנו נעשה אפליקציה. וגם וויי-פיי ברחוב הראשי. אני בן אדם מכוון מטרה, אני רכבת שועטת. התושבים רוצים להרגיש שהם לקוח מועדף. העירייה היום טובה בעיקר ביחסי ציבור. הם אומרים שאנחנו מקום ראשון במחזור, אבל זה רק במחזור של מוצרים יבשים. במחזור של חומר אורגני אנחנו מפגרים מאחור".

- בושה וחרפה.

"העירייה נרדמה - תראה מה הם עשו לרחוב הראשי. שאף אחד לא יטעה - אני בולדוזר. אני רב תחומית, והוכחתי את זה. אשקיע בתנועות הנוער. אני לא רוצה שבני הנוער יתעסקו באינטרנט ובריאליטי. אני גם אקים פורום ראשי ערים שיטפל בגמלאים. שמע, לאף אחד אין את מה שלי יש - שילוב של להט, תשוקה ודרייב. אני גם עובדת כמו משוגעת.

"אני לוחמת מטבעי. אני גם לא סוליסטית, אדע לבחור כוורת טובה. שאר המועמדים כולם פוליטיקאים - חוץ ממיכאלה. מה עוד רציתי לומר? אה: לא אנהל לבד, אני אדם של אנשים - כל החיים שלי עזרתי לאחרים וכולם אמרו לי: מיכאלה, זה תפור עלייך. אני בדיוק בגיל, בדיוק בבשלות, וזהו. לא אוסיף יותר".

תחנה שלישית: רחוב סוקולוב

סיבוב ברחוב סוקולוב מביא אותנו למסקנה שלאף אחד לא ממש אכפת. משיכת כתפיים זו התגובה הכי סוערת שקיבלתי מהרצלייני. חבורת זקנים יושבת בצל ומשחקת שש-בש. "כולם גנבים", אומר לי אחד מהם, "תראה מה קורה ברעננה". אבל פה זה הרצליה, אני אומר להם. "זה רק כי לא תפסו אותם עדיין".

שני מועמדים יושבים כאן בסוקולוב, שהוא פחות או יותר הרחוב הראשי של הרצליה: משה פדלון וירון עולמי.

פדלון מגיע עם ותק של 19 שנים בעירייה. לא נבחר, אבל בהחלט עובד ציבור חרוץ ומסור, ביצועיסט עם רשימת הישגים נאה, כמו שדרוג מערכת החינוך בעיר (בתי ספר וגנים), הכפלת שטחי הגינות בעיר ועוד. אחרי שני עשורים של עבודה, החליט פדלון להעמיד את עצמו בפעם הראשונה לבחירה. לדבריו, הוא מופתע מההיענות: "הזמנו 80 שלטים והייתה דרישה ל-300. לא האמנו".

- מה הבעיה בהרצליה, בעצם? נראה שהכול טוב.

"אין טענות, אבל יש מצוקת דיור, במיוחד לצעירים. אין מקומות בילוי והחבר'ה בורחים. צריך לקצר תהליכים של פינוי בינוי ותמ"א 38 ועוד".

החזון המרכזי של פדלון הוא להפוך את הרצליה ל"עיר אוניברסיטאית", כלומר להגביר את השילוב של המרכז הבינתחומי והעיר, יותר הרצאות, כנסים ושיתופי פעולה, אולי בתמורה לסיוע בדיור. כיום, הוא אומר, קיים נתק בין העיר והמרכז.

אני מוכרח לומר שנדלקתי על פדלון. בעיניו חיוך טוב והדיבור שלו רגוע ומשכנע. "מכירים אותי כאחד שפונים אליו ברגע האמת, והוא עוזר".

הוא גם מפרגן לגרמן ואפילו למתחרים פחות או יותר: "עבדנו יחד יפה מאוד", הוא אומר על יסעור ועל הדר, "לא חברים או משהו, אבל בהחלט הסתדרנו". לגבי מיכאלה, "זוכר אותה מתקופת לנדאו, אבל לא עבדנו יחד". עיניו נוצצות כשהוא מספר על הרומן שלו עם בית הספר "מפתן ארז" לילדים ממעמד סוציו-אקונומי נמוך, שאותם אימץ. המודל שלו: מוטי ששון מחולון.

- למה החלטת לרוץ?

"רציתי לשנות, והבנתי שלשנות אפשר רק מלמעלה - אני מציע שילוב של ניסיון וחזון. אני אקים צוותי רווחה שיגיעו לבתי הקשישים. אין שום סיבה לטרטר אותם. התושב הוא הלקוח - זה מה שעומד במרכז החשיבה".

ומפדלון לירון עולמי, שהמטה שלו ממוקם במעלה הרחוב. עולמי הוא המתמודד הצעיר ביותר, בן 37, חבר מועצה כבר 12 שנים. זו הפעם השנייה שהוא מתמודד לראשות העיר. בפעם הקודמת הגיע למקום השני מול גרמן וזכה ל-15% מהקולות (היא קיבלה 75%). הוא עומד בראש האופוזיציה המצומקת בהרצליה - שניים מתוך 19. למחייתו הוא עובד כסמנכ"ל שיווק במכללת ביטוי לאומנות ולעיצוב ברמת גן, ובימים אלה עוזב את המשרה כדי להתמקד במירוץ. מלבד זאת, הוא אוהב להזכיר שהוא היה צנחן.

"כבר בספר המחזור בתיכון היה כתוב עליי שאהיה ראש העיר", הוא אומר, "וזו בהחלט המטרה שלי. לשם אני רוצה להגיע".

- למה בעצם?

"זה בוער בעצמותיי. זו שליחות. אני רוצה לתקן את העולם. אנשים לא מבינים איזה כוח יש לחבר מועצה, אם הוא רציני. ואני עשיתי המון דברים, מבעיות פשוטות של חשבונות מים או שיבוצים לגני ילדים ועד ביטול אגרת השמירה. הייתי מעורב גם במאבק על כביש 531. אני זה שהפגיש בין התושבים לשר התחבורה, שהבטיח להגביה את החומה בין הבתים לכביש. אני גם דאגתי ליותר גינות כלבים, נלחמתי באגרת השילוט, בחוקי עזר שונים ועוד".

- אתה מרגיש בשל להיות ראש עיר?

"בוודאי. אני מכיר ויודע איפה לשפר. למדתי את הדברים, רק תנו לי ליישם. אכפת לי - אני חי למען העיר הזאת. וחוץ מזה, תסתכל על המתחרים שלי: אם אתה מסתכל קדימה, בהנחה שקדנציה של ראשי עיר נמשכת בין עשור ל-15 שנה - אתה באמת רוצה שם מישהו בן 80? לא. אתה רוצה מישהו שייקח את זה קדימה. העיר מזדקנת, היא לא צריכה אנשים שהיו פה מיליון שנה".

- לא יפה לצחוק על זקנים.

"עם כל הכבוד, אני לא פחות טוב, ראוי או מוכשר מיסעור. עובדה שאפילו גרמן לא החשיבה אותו והתנערה ממנו. לגבי פדלון: אחלה בן אדם, אבל עובד עירייה. זידנר: איפה היית 15 שנה? צבי הדר? איש טוב, אבל לא עשה הרבה, מייצג רק את מערב העיר. אני מייצג דור, בדיוק את הדור שקשה לו בהרצליה, רוצה להישאר, אבל נדחק הצידה. כל האלקטורט שלי, אתה יודע איפה הוא? בנתניה וברעננה. עברו לשם בגלל המחירים.

"אתה יודע מה היה פרויקט הדגל של העיר בחמש השנים האחרונות? בית הקברות בגליל ים. 117 מיליון שקל זה עלה - יש פה יותר אנשים בבתי קברות מאשר בגני ילדים. לא בריא. היום הם כולם מדברים על דיור בר השגה - אבל הם לא רצו את זה, הם אלה שתקעו את זה שנים. שמעתי בעירייה איך מדברים על הצעירים כעל נטל. אני אשנה את זה. אפשר להוריד ארנונה, ואני אוריד. אני גם לא אוהב את זה שיש עודף של 20 מיליון שקל לעירייה: בואו ותחזירו את זה לתושבים!".

תחנה אחרונה: רחוב הנדיב

למחרת אנחנו פוגשים את המועמד צביקה הדר, שהיה סגנה של גרמן בשלוש השנים האחרונות. במירוץ של אנונימיים, כל דבר קטן הוא נכס, והנכס הראשון של צביקה הדר הוא, ובכן, שמו. זה הדבר הראשון שהוא מדגיש בפניי: "צביקה הדר, המועמד - לא זה מכוכב נולד!".

"אם גרמן הייתה ממשיכה", הוא אומר, "לא הייתי רץ. לא דמיינתי שארוץ, אבל היא עזבה ושאלתי את עצמי האם הייתי מצביע לאחד מהמועמדים. אמרתי לעצמי: לא. הייתי מצביע לעצמי. חוץ מזה, קשה לחשוב על אתגר מספק יותר מראש עיר".

הגביע הקדוש של הדר זה הפינוי-בינוי והדיור בר ההשגה. זה מה שהוא מקדם, ברמה העירונית והארצית כחבר במין פורום שהקים האוצר ושאת שמו אפילו לא טרחתי לרשום. הדר הוא לא פצצת כריזמה ואנרגיה, אבל גם הוא הותיר בי רושם טוב של אדם מעורר אמון ושיודע על מה הוא מדבר - וזה נעים לפגוש בערך כמו שזה נדיר. מלבד זאת, יש לו מלא בדיחות שהוא מספר כל הזמן, רובן קרש משהו לא נורמלי, לדוגמה: מה ההבדל בין נגן ג'אז לפיצה? פיצה יכולה להאכיל משפחה. ויש עוד אחת: הוא עורך דין נהדר - יש לו בעיה לכל פתרון.

"המטרה היא קודם כול, שהעירייה תמשיך לתפקד. אני היחיד שמבין את היזמים, שיודע מה זה השוק הפרטי. היחיד שיכול לנהל תקציב של מיליארד שקלים. טבלאות אקסל בשבילי זה ברד אנד באטר".

הוא מדבר על האדישות של הציבור. "בתחושה שלי, יסעור ואני מובילים, אבל הרוב בכלל לא יודעים שגרמן לא פה".

הוא דוחה בשאט נפש את ההאשמות שהוא דואג רק למערב העיר: "קודם כול, זה בדיוק העניין - רשימה שמקדמת נושא. שנית, עכשיו שאני רץ לראשות העיר שיניתי את הפרספקטיבה".

מלבד זאת, חשובה לו מאוד התרבות, הוא אומר, כחובב מוזיקה: "אין ספק שאני הכי מתאים. אם יבוא מישהו שאיננו אני, יש לי חשש אמיתי שהמצב יידרדר. אני דינמי, יזם מטבעי".

- ואם לא תיבחר?

"אערוך חשבון נפש ונחליט. אני מאחל לכל עם ישראל שיהיו להם האופציות שיש לי. הכול עוד פתוח והחיים מעניינים".

לסיכום: אם הייתי יכול לקחת את הלהט של זידנר, את האידיאלים של עולמי, את הניסיון של פלדון, את הידע של הדר ואת השלווה של יסעור - היה לי יופי של מועמד. כמו שזה נראה כרגע, אני מהמר על סיבוב שני.

הכתבה המלאה - במגזין G