האתרוג של סטנלי פישר

האם "תיק החליפות" מתגמד לעומת התועלת של למדינה?

יש החושבים שיעקב פרנקל היה יכול, אולי אפילו צריך, להתמנות לנגיד בנק ישראל. כמו למשל הנגיד הקודם סטנלי פישר. "אני מצר על כך שההתפתחויות האחרונות לא אפשרו ליעקב את הזכות לשרת את המדינה כנגיד פעם נוספת, דבר שאני בטוח שהיה תורם רבות למדינת ישראל, לתושביה ולמשק הישראלי".

אני מצר מאוד על שפישר, אדם שאני מעריך מאוד, אינו מבין את העניין. "ההתפתחויות האחרונות" זה לא שפרנקל דחף מישהו בתור לאוטובוס, או לקופת הדיוטי פרי. ההתפתחויות כללו נטילת דבר שאינו שייך לו מבלי לשלם עליו, ואחר כך פיזור גרסאות משונות. שגם זה יכול להיחשב לעניין שולי, אם מתעלמים מן המשתמע מהמעשה על אופיו של האדם המיועד לתפקיד רם מעלה.

אתרוג מעל לחוק

אבל מהדיון הזה יצאה שאלה עקרונית מעניינת. פישר אומר, למעשה, שהמקרה של פרנקל מתגמד לעומת התועלת שהוא היה יכול להביא למדינה. בעצם, זו גרסת האתרוג הידועה, שבשעתו דגל בה אמנון אברמוביץ' לגבי החשדות הפליליים שהיו נגד ראש הממשלה אריאל שרון בתקופת ההתנתקות. אז שוב: האומנם יש בחיים הציבוריים הצדקה לאתרוגים?

מי שעונה על שאלה זו בחיוב, חייב להבין שהשאלה אינה של אתרוגים, אלא של יחסנו לחוק. לתת למישהו מעמד של אתרוג, זה להעמיד אותו מעל החוק. המסר מהאיתרוג הוא: אתה עושה עבודה כל כך חשובה, ובהצלחה, שבמבחן של הפסד ורווח, השכר של החוק ייצא בהפסדה של המדינה. מכיוון שכך אנחנו מסכימים להעלים עין כדי לאפשר לך להשלים את מעשיך הטובים.

תועלת ושוויון

שאלה הקופצת לעין מיד היא מי יקבע מה הם מעשים טובים. אברמוביץ' חשב שההתנתקות שייכת לקטגוריה זו. אבל רבים אחרים בציבור סברו שההתנתקות היא לא פחות מאסון. הוויכוח הישן בין ימין ושמאל.

כלומר, יש תמיד ציבור שבשבילו האיתרוג הוא חטא כפול: התעלמות מהחוק ומעשה מזיק. אם תעיינו בנימוקי התומכים והמתנגדים לאיתרוג לאורך תקופה, תיווכחו שהם קשורים בטבורם לדעותיהם הפוליטיות, שמאל וימין.

כלומר אין כאן עניין של תועלת המדינה מול השוויון בפני החוק. כי עניין התועלת נתון במחלוקת. מה נשאר: השוויון בפני החוק. פישר ואחרים צריכים להבין כי ברגע שפותחים את הברז הזה, אי אפשר לעצור את שטף האתרוגים הזורם ממנו. לפעמים זה מאוד מצער לוותר על אדם מוכשר בגלל "תיק חליפות". אבל בחשבון הכולל זו העסקה הכדאית היחידה.

כשיאיר כועס

בהחלט יש בעיה כאשר חבר כנסת מצביע בניגוד למשמעת ההצבעה של סיעתו. מכיוון שהיום זה אתה, מחר גם אחרים רוצים את הפריבילגיה הזאת, וככה אי אפשר לבנות עמדה פוליטית אחידה. לפעמים ח"כ מבקש ומקבל חופש הצבעה מסיבות שונות, בדרך כלל אידיאולוגיות. אבל אלה מקרים נדירים.

סיעת "יש עתיד" החליטה להטיל משמעת הצבעה על חבריה בעד הצעת חוק המשילות. חברת הסיעה עדי קול החליטה להמרות את פי סיעתה ונמנעה בהצבעה. מבחינה מעשית ההימנעות שלה לא העלתה ולא הורידה.

מה שקול כן הצליחה לעשות זה להעלות את חמתו של היו"ר שלה, יאיר לפיד. קול ממש הרתיחה אותו והוא פעל במהירות שיא. אני לא יודע מה אמר לפיד לקול, אבל זה גרם לה לצאת מיד בהתנצלות והבעת צער - שקצת הזכירה את ימי הסובייט. גם זה לא הרגיע את לפיד והוא השעה את קול מפעילות פרלמנטרית.

להיות צודק וטועה

עכשיו כך: מבחינה עקרונית קול טעתה. היא הרי לא נבחרה לכנסת בבחירה ישירה, אלא על גבו של לפיד וכחלק מסיעתו, והיא חייבת במשמעת סיעתית. מצד שני לפיד צודק - אבל בעמדתו, לא בעונש שהטיל על חברת הכנסת. אפשר להניח שהוא עשה זאת גם בשביל שיראו וייראו. בכל מקרה, ההתנהלות שלו היא חריגה.

במקרים אחרים עברייני הדעה היו מקבלים עוד הזדמנות לפני שהיו מטילים עליהם עונש. לרוב הבעת צער והתנצלות הספיקו. במקרה זה לפיד הפעיל כלי נשק כבדים כדי להרוג נמלה. מנהיגות עצבנית - או חוסר ביטחון? אותו חוסר ביטחון שלפיד הפגין כאשר שריין לעצמו את מנהיגות המפלגה גם לבחירות הבאות? מכל מקום, אלה לא סימנים מעודדים.

matigolan@globes.co.il