שופטות המחוזי מציגות: עצת אחיתופל שאי-אפשר לסרב לה

האם שופטים מציעים לצדדים למחוק את ההליכים שיזמו - ומתגמלים בדיעבד רק את מי שדוחה את הצעותיהם? כך עולה מהתנהלותן של שופטות בית המשפט המחוזי בתל אביב, אסתר קובו, מיכל רובינשטיין ועופרה צ'רניאק, במסגרת הליך אזרחי שהתנהל בפניהן בשנת 2012.

ממסמכים שהגיעו לידי "גלובס" עולה כי השופטות הציעו במהלך הדיון למערערים באותו הליך למחוק את ערעורם בשל הסיכוי הנמוך שהערעור יתקבל, איימו בהטלת הוצאות על מי שיסרב ואף שיבחו את אלה שנענו להצעתן. ואולם, לבסוף החליטו לקבל את הערעור ובכך לתגמל את מי שלא נענו להצעה, ולקפח את מי שהיטו אוזן להמלצת השופטות.

מדובר בערעור אזרחי שהתנהל בהרכב בראשות השופטת קובו, ועסק בעניינו של שאול כהן, ששימש בעבר מנהל מחלקת הטלמרקטינג ב"ידיעות אחרונות מנויים", תפקיד שבמסגרתו היה ממונה על 130 אנשי מכירות. בשלב מסוים גילו ב"ידיעות מנויים" כי כהן מעל בכספים, ובחברה טענו שחלק מאנשי המכירות אף שיתפו עמו פעולה ונהנו מכספי המעילה. מלבד הליכים פליליים, הגישה "ידיעות מנויים" תביעה נגד כהן להשבה של 1.3 מיליון שקל. תביעות מקבילות הוגשו גם נגד מאנשי המכירות, בדרישה להשבת סכומים בסך עשרות אלפי שקלים מכל אחד מהם.

אנשי המכירות הגישו "הודעת צד ג'" כנגד כהן, בנימוק שאם יחויבו בדין, הרי שהם זכאים לשיפוי ממנו, מאחר שהוא היה מבצע העבירה והם פעלו על-פי הוראותיו, שנעשו לטענתם בידיעתה ובהסכמתה של "ידיעות מנויים".

תביעת החברה התקבלה בבית משפט השלום, הן כנגד כהן והן כנגד חלק מאנשי המכירות. הודעות צד ג' שהגישו אלה כנגד כהן - נדחו, והחיוב הוטל על כיסם שלהם. תשעה מהם עירערו לבית המשפט המחוזי, הן על חיובם והן על דחיית דרישתם לשיפוי על-ידי כהן.

השופטות המליצו ובירכו

הדיון בפני שלוש השופטות התקיים בפברואר 2012. במהלך הדיון הפעילו השופטות לחצים כבדים על עורכי הדין של המערערים למחוק את ערעוריהם, ואף איימו שאם לא יעשו כן והערעור יידחה - יוטלו עליהם הוצאות משפט כבדות. בא-כוחם של חמישה מתשעת המערערים, הצהיר: "לאחר ששמענו את הערות והמלצות בית המשפט, מרשיי מבקשים למחוק את הערעור כנגד כהן, ונבקש החזר על הפיקדון ששלם על-ידינו בסך 10,000 שקל".

השופטות מיהרו לכתוב פסק דין חלקי: "יש לשבח את באי-כוח הצדדים על שקיבלו את המלצות בית המשפט. להסכמותיהם ניתן תוקף של פסק דין. הערעור על פסק דינו של בית משפט השלום, בעניין הודעת צד ג' כנגד כהן, נמחק בזה".

בא-כוחם של ארבעת המערערים הנוספים, ביקש מבית המשפט ארכה של 10 ימים כדי להשיב האם הם עומדים על מתן פסק דין בערעור בנוגע לכהן, או נענים גם הם להצעה למחוק אותו. כל המערערים הסכימו למחוק את הערעור, ככל שהוא מופנה כנגד "ידיעות מנויים", במסגרת הסדר פשרה בין הצדדים, והשופטות ציינו כי הן "מברכות את באי-כוח הצדדים על ההסכם שהגיעו אליו".

הערעור שנותר - מתקבל

אלא שלבסוף הודיע עורך-הדין כי מרשיו עומדים על הערעור, והשופטות נדרשו לכתוב בכל זאת פסק דין, שניתן לבסוף בנובמבר 2012. אלא שלמרבה ההפתעה, למרות ההמלצות החמות של השופטות למערערים לסגת מהתיק - הערעור של אלה מבין המערערים שהתעקשו להתמיד בו, התקבל: "צודקים המערערים בכך שהודעת צד ג' שלהם נדחתה (בידי בימ"ש השלום - י' י') באופן לקוני ומבלי להיכנס לעובי הקורה ולתת מענה לטענותיהם", כתבו השופטות בפסק דינן, "לפיכך אנו מבטלות קביעה זו בפסק הדין, ככל שהיא נוגעת למערערים בלבד, והדיון בנושא הודעת צד ג' שלהם כנגד כהן מוחזר לערכאה הדיונית על מנת שזו תיתן פסק דין מנומק, מבלי להיות קשורה בהחלטתה הקודמת". הן אף חייבו את כהן בהוצאות במסגרת הליך זה, בסך 25 אלף שקל לטובת המערערים.

כיצד ייתכן שהשופטות המליצו למערערים למחוק את הערעור, אף שזה התברר כמוצדק אפילו לשיטתן? מדוע הן שיבחו את עורכי הדין שקיבלו את המלצתן לסגת מהערעור, המלצה שהתבררה כגרועה אפילו לשיטתן? שהרי, הטעם לקבלת הערעור בסופו של דבר היה ידוע לצדדים, וגם לשופטות, גם בעת הדיון שבו הפעילו על המערערים לחצים לוותר על ההליך.

התוצאה המשפטית של ההליך היא מקפחת: בעוד שארבעת המערערים שהתמידו בהליך הערעור בניגוד להמלצת השופטות יוכלו לקבל שיפוי כספי בבית משפט השלום, הרי שכל האחרים ייאלצו להסתפק בשבחים מצד השופטות.

מדוברות בתי המשפט נמסר בתגובה, בשם השופטות, כי "מדובר בפסק דין שניתן בנובמבר 2012. פסק הדין מדבר בעד עצמו. מדובר ב-9 מערערים שהיו מיוצגים על ידי עורכי דין שונים, בשל ניגודי אינטרסים שהיו ביניהם. מידת המעורבות של כל אחד מהם בפרשה הייתה שונה, שעל-כן התוצאה לא בהכרח זהה. במהלך הדיון בערעור החליטו חלק מהמערערים לחזור בהם מהערעור וסיבותיהם עימם. מערערים נוספים החליטו להמשיך בהליך" (ע"א 41214/12/09).