"סביון הוא אי בודד, וככה אנחנו רוצים להישאר"

בסביון יש מצלמות, חברת אבטחה ורכב סיור של המועצה - אבל אין ביוב או תורת לחימה מסודרת ■ לכפר שמריהו יש משק מים ו"משטרה" משל עצמם ■ "יש הרבה רשעות - 'אתם העשירים'. ברור שזה בא מתסכול, יש סטיגמות"

סביון, השבוע. מערכת הבחירות המוניציפלית רחוקה מלהתחמם. אף שלט לא תלוי ברחובות או על חומות האחוזות הגדולות. היישוב שקט, שקט עד מאוד. למעשה, כשנסענו שם לא יכולנו להימלט מהתחושה שאנחנו במין סרט פוסט-אפוקליפטי: בכל מקום מצלמות אבטחה ואיש לא מסתובב ברחובות, מלבד נותני שירותים למיניהם. נראה כאילו כולם נסעו למקומות יפים יותר.

מול ראש המועצה המכהן, מושיק ליפץ (כן, ההוא מהישרדות) מתמודד מוטי לנדאו. אנחנו פוגשים אותו בבית הגדול של עמיר פורת, שהיה חבר מועצה עד ששוחרר (או פוטר) על-ידי ליפץ, בגני יהודה, שהתאחדה עם סביון לפני עשור. שכנים טובים יש לפורת, בצד ימין צביה לבייב, בצד שמאל רוני וייסברג.

"לליפץ אין סיכוי", אומר פורת, "התושבים נגדו". כדרכם של אופוזיציונרים, הם מלכלכים על המצב ועל היישוב שהם גרים בו. לנדאו, איש נמרץ שמציג את עצמו כתעשיין, מומחה בניהול, בתפעול ובשיקום חברות וסא"ל במילואים, כיהן בין השנים 2003 ל-2008 במועצת סביון, ברשימה של ליפץ. "סביון ירדה, ירדה", אומר לנדאו, "יהוד, קריית אונו, גני תקווה ואפילו אור יהודה, כולן מתפתחות ורק אצלנו כלום. כלום".

- מוזר. התרשמתי הפוך.

"ליפץ השקיע 58 מיליון בבניית בית תרבות, שפך מיליונים בבית טהרה. הוא פשוט מבזבז את הכסף. התושבים רוצים שקט. הם צנועים, לא רוצים להתבלט. רוצים שהמועצה תשרת אותם".

קיראו עוד ב"גלובס"


התלונה העיקרית של לנדאו ושל פורת היא שליפץ העמיק את הגבייה, "דברים שלא היו פה ביישוב מעולם - כמו מכתבי איום למי שלא שילם את הארנונה שלו".

- נורא.

"הייתה פה אווירה ביתית. פתאום נהיה פה כמו תל אביב. פתאום הוא החליט שצריך לשלם ארנונה על פרגולות. הארנונה אולי נמוכה פר מטר - רק 27 שקלים למטר לשנה - אבל יש לנו הרבה מטרים, כך שבעצם אנחנו משלמים סכומים מהגבוהים בארץ. ומה זה צריך להיות שמשלמים פתאום ארנונה על גרמי מדרגות?".

מהר מאוד אנחנו מגיעים לאחד מהנושאים העיקריים במערכת הבחירות בסביון, הביוב. יש פה מין אירוניה יפה, שהיישוב הכי עשיר בארץ, או אחד משלושת העשירים, אין לו ביוב, וזה מה שמעסיק אותם. "בסביון יש רק בורות ספיגה", אומר לנדאו, "אנחנו כמו בג'לג'וליה".

- בדיוק מה שחשבתי כשנסעתי כאן, בול ג'לג'וליה.

"ליפץ לקח את הכסף שיועד לביוב והעביר אותו להיכל התרבות".

- יש פה מטאפורה.

"ועכשיו כל תושב צריך לשלם 100 אלף שקל לביוב, שזה המון, וגם המים יעלו לנו המון כסף, כי יש לנו גינות נורא גדולות שצריך להשקות, ועם היטל הביוב החשבונות פשוט יתנפחו. חשבון מים יכול להגיע לאלפי שקלים".

- אפשר טישיו? בא לי לבכות.

"שלא לדבר על הסיפור עם הפרגולות", אומר פורת, "זה גם מקפיץ אותך במדרגת התשלום. אם שמת פרגולה מעל הבריכה זה יקפיץ לך את הארנונה".

ירידה בפשיעה או עלייה?

הדבר שהכי מפחיד את לנדאו ואת פורת הוא שיספחו את סביון ליהוד או לאור יהודה - "אנחנו היישוב הקטן האחרון בסביבה שנשאר עצמאי, אי בודד, וככה אנחנו רוצים להישאר. אם לא נהיה מאוזנים תקציבית, ניבלע". מלבד זאת, הוא מאשים את ליפץ בהעברת תקציבים מהפיתוח לשוטף, "שום דבר פלילי, הכול ברמה הארגונית", ובעיכוב של בית התרבות.

לנדאו: "אני מתחייב להשלים את מערכת הביוב, 85% מהתקציב יגיעו מהמועצה ו-15% מהתושבים". דבר נוסף שמטריד את לנדאו הוא הביטחון: "יש לנו פה בעיה רצינית מאוד של פריצות, עלייה של יותר מ-30% ב-2013, מ-64 פריצות ב-2012 ל-84 השנה. עשיתי תוכנית יחד עם דודי כהן, המפכ"ל לשעבר, שתבטיח ירידה דרסטית בפשיעה. יש מצלמות ביישוב ויש חברת אבטחה ורכב סיור של המועצה - אבל אין תורת לחימה מסודרת. צריך ליצור מצב שהגנבים לא ירגישו בנוח בסביון. אנחנו ניתחנו את הצרכים ומציעים פתרון כוללני - וכל זה ללא עלות נוספת. הש"ג דחלילים. אני מבטיח תוצאות משמעותיות תוך חודשים ספורים".

"מלבד זאת", אומר לנדאו, "יש המון עובדים זרים בסביון, חלקם בלי רישיונות, שעובדים בבית התרבות וישנים שם. זה צמוד לילדים שלנו - מאחורי בית התרבות נמצא שבט הצופים. זו סכנה. הכתובת על הקיר. לא צריך לחכות שיקרה אסון".

לנדאו מציג גירעונות של המועצה, אלא שלפי הנתונים שקיבלתי מהמועצה וממשרד הפנים, סביון דווקא בפלוס גדול - יתרת זכות של 724 אלף שקלים בשוטף, פק"מ יומי בסך 1.75 מיליון שקלים, עוד כ-700 אלף שקלים בהמחאות מיועדות לפירעון ופלוס של 34 מיליון בתקציב ההשקעות. אבל לנדאו לא זורם עם הנתונים. "עוד קדנציה עם ליפץ", הוא אומר, "ואנחנו מסופחים ליהוד, שזוממים על זה כבר שנים".

אנחנו הולכים לפגוש את ליפץ בבית המועצה הקטן והחביב של סביון. כמו רבים לפניי, גם אני מוצא כמה קל להישבות בקסמו של ליפץ, שזכה ב-2008 בבחירות ביותר מ-75% מהקולות. הוא נחוש, אבל לא תופס תחת, משוכנע בעצמו. אוהב לומר שהכול קרה לו במקרה ושהוא מעדיף פיתה ושק שינה ושיותר מזה לא צריך בחיים. הוא ממשיך להגיד את זה גם כשאנחנו יוצאים לסיבוב בג'יפ הלקסוס שלו. אגב, ליפץ לא מושך משכורת מהמועצה. על שולחנו שלט פלסטיק קטן: "אני אחראי".

"יש מחלוקת גדולה בינינו על העתיד של סביון", הוא אומר על ההתחלה, ומסיט את הוויכוח למקום העיקרי שלו, מתברר: לא רק ביוב, אלא גם קרקע. "במרכז הוויכוח: המקב"ת - שטח בין סביון ויהוד, שחלקו בבעלות בעלי הנחלות של גני יהודה, שמעוניינים להפשיר את הקרקעות שלהם ולבנות שם 11 אלף יחידות דיור, דבר שישנה מהותית ולנצח את סביון, שלא לומר יהווה סיוט תחבורתי וסביבתי".

"לא מבקש שקל מהמדינה"

אנחנו מצפינים עוד קצת ונוסעים ליישוב מבוסס לא פחות מסביון: כפר שמריהו. המקרה של הבחירות המוניציפליות בכפר שמריהו שונה מעט - שם בכלל לא יהיו בחירות, ככל הנראה: יש רק מועמד אחד ורשימה אחת. אין אופוזיציה ואין שטויות. וזו לא הפעם הראשונה. בכפר שולט ביד רמה דרור אלוני, 60, בנה של השרה לשעבר שולמית אלוני. הוא שירת בחיל הים הרבה שנים, אחר כך ניהל את גימנסיה הרצליה בתל אביב, כמו חולדאי לפניו. יש גם סוג של דמיון ביניהם.

מצעו של אלוני - שמירת העצמאות והכי חשוב: פטור מתאגיד המים והביוב. כן, גם בכפר שמריהו, כמו בסביון, אין מערכת ביוב מרכזית. אלוני מוכן לשים מערכת ביוב במימון עצמי - סיפור של כ-25 מיליון שקלים - רק שלא יכריחו אותם להצטרף לתאגיד המים והביוב של רמת השרון.

- מה הבעיה עם זה בעצם?

"עצמאות היא נכס. משק המים של כפר שמריהו מנוהל על-ידי אגודת מים שיתופית - לא על-ידי המועצה ולא על-ידי רשות המים. יש לנו באר משלנו, שאנחנו שואבים ממנה לצרכינו. לא רוצים להיות חלק ממקום אחר. ברור לי שבמקרה של חירום, נגיד מלחמה, המשאבים ילכו לעיר הגדולה יותר, לא אלינו. וזה קריטי. זו גם הסיבה שהקמנו יחידת מתנדבים לחילוץ והצלה".

- מה?

"אנחנו מממנים ומאמנים 30 מתנדבים, השקענו בזה קרוב למיליון שקלים. אם חס וחלילה תפרוץ מלחמה, ברור לנו שלא המשטרה ולא הצבא ולא פיקוד העורף יוכלו להתמודד ולעזור לנו. אנחנו נעזור לעצמנו. יש לנו גם משמר אזרחי מעולה. בשנתיים האחרונות - ותקשיב לי טוב - לא נגנבה מכונית אחת בכפר שמריהו.

"אולי הייתה אחת שנגנבה על כביש החוף בשטח המוניציפלי שלנו, אבל לא ביישוב. אנחנו בכל מקום. אתן לך דוגמה: לפני שבועיים משאית פגעה מאחור ברכב של תושב הכפר. הנהג ברח, בנו של תושב הכפר ישר שלח הודעה בוואטס-אפ, החבר'ה רצו ותוך כמה דקות תפסו את הנהג - חצי שעה לפני שהמשטרה בכלל חשבה להגיע".

- איך זה לעבוד מול שועי הארץ?

"אני לא איש עשיר. הייתי 25 שנים בצבא. יש גם הרבה מאוד מתושבי הכפר שאינם עשירים אלא בנים ממשיכים".

- אתה מהדהד את דברי נתניהו ולפיד על שנאת העשירים.

"יש הרבה רשעות. אתם העשירים, אתם זה - זה לא נעים לשמוע, אבל ברור שזה בא מתסכול. שמע, יש אנשים שלא אומרים שהם מכפר שמריהו, לא נעים להם, אומרים שהם מהרצליה. יש סטיגמה".

צרות של עשירים, אם כך.

הכתבה המלאה - במגזין G