המזרח התיכון, לך תדע

הפרויקט הכימי הסורי נועד במקור להוות משקל-נגד ביום הדין מול העוצמה הישראלית המיוחסת ל"מפעל הטקסטיל" בדימונה. בסוף השבוע פורסמה ההערכה מצד ארגון מדענים אמריקני כי ב-2004 החזיקה ישראל ב-80 ראשי-נפץ גרעיניים. מאמצע שנות ה-70 עומלת סוריה על מאגר חומרי לחימה כימיים שהוא מהגדולים ומהמסוכנים בעולם: כאלף טונות של חומרי לחימה כימיים, ובראשם גזי-העצבים סארין (שהופעל מספר פעמים נגד המורדים) ו-וי איקס, וכן גז החרדל.

את הנשק הכימי מסוגלים הסורים לשגר בראשי-נפץ שאפשר להרכיב על טילי סקאד ורקטות כבדות, (בהן השתמש אסד במתקפה הכימית האחרונה על השכונות המזרחיות בדמשק). לפי ההערכות במערב, מתקיים בסוריה גם פרויקט להשגת נשק ביולוגי, שהצלחתו אינה ברורה דיה. המאמץ הסורי לייצר פצצה גרעינית עלה השמיימה באדיבות חיל האוויר הישראלי לפני שש שנים, בספטמבר 2007.

בהיעדר יכולת סורית לשחזר את הפלישה לרמת הגולן מ-6 באוקטובר 1973, שימש הנשק הכימי בסוריה לאורך עשרות שנים כאב-הראש הישראלי מספר אחת, הן מחשש לשימוש על העורף הישראלי בבחינת נשק יום-הדין רגע לפני חיסול אסד, או העברה לחיזבאללה, והן מחשש לתסריט הגרוע מכולם, אובדן שליטה ונפילת הנשק הכימי לידי קבוצות המורדים הקיצוניים מבית אל-קאעידה, שלעומתן חיזבאללה וחמאס הם ארגונים צמחוניים, בעיקר בשל העובדה המצערת שאין איך להרתיע אותן מלהשתמש בו.

ב-1991 המשוואה המרתיעה מול סאדם חוסיין בעיראק הייתה: שימוש בנשק כימי יביא לשימוש בנשק הגרעיני - שיוחס לישראל בעיתונות הזרה.

ישראל הרשמית עוקבת בעניין ובסקפטיות בריאה אחר ההסכם להשמדת הנשק הכימי בסוריה. לכאורה זו הבשורה האסטרטגית הטובה ביותר ששמעה ישראל זה שנים: על-פי ההסכם, כל הנשק יושמד: טילים, רקטות, פגזים. לוח-הזמנים המפורט נועד למנוע ממשטר אסד למרוח את העולם.

אלא שמומחים לנשק כימי מתריעים שהשמדת מאגר כה גדול יכולה לקחת שנים, ובמזרח-התיכון לך תדע מה יילד יום, ומה יילדו יומיים.

בל נשלה את עצמנו: בעיניים רוסיות, ההסכם הזה נועד גם לשמר את שלטונו של בן-חסותם אסד. בלא סיוע מערבי, בלא נטרול שדות התעופה וחיל האוויר של הצבא הסורי שעדיין חי ובועט ומפציץ, המורדים ימשיכו להיטבח, העיקר שבירי כדורי קלצ'ניקוב וחומר-נפץ, ולא בגז סארין.

יותר מכך: אסד זוכה בהסכם הזה ללגיטימציה בינלאומית. מישהו שאפשר לעשות איתו עסקים. וכך, מלחמת האזרחים בסוריה צפויה להמשך במלוא עוזה, ייתכן שעוד שנים.

האמירה הרווחת בישראל היא, כי ההתנהלות של אובמה במשבר הכימי הסורי מקרינה חולשה ופסימיות בנוגע ליכולתו להתמודד עם הגרעין האיראני. שחוסר התלהבותו לשלוח מטוסים לסוריה הוא כאין וכאפס לעומת חוסר התלהבותו לשלוח מטוסים לאיראן.

אלא שאפשר לראות זאת גם אחרת. אובמה אינו מעוניין לבזבז את מעט האשראי שלו להפעלת כוח על מקרה זניח יחסית, הסורי, מבחינת האינטרס האמריקני. את הפעלת עוצמתו של הצבא החזק בעולם הוא שומר למשבר האסטרטגי האמיתי המאיים על העולם ועל האינטרסים האמריקניים במזרח-התיכון: פרויקט הגרעין האיראני.

ואולי את מה שיישם על אסד, ינסה אובמה ליישם גם על רוחאני: להחזיק אקדח טעון בדמות קידום נושאות-מטוסים ומשחתות למפרץ הפרסי תוך איום במתקפה, וניהול משא-ומתן מאחורי הקלעים, אולי שוב בתיווך רוסי, כדי להגיע לפתרון מוסכם על פירוק הגרעין האיראני בלא לירות קפצון אחד.

נראה כי בחודשים הבאים נדע זאת.

בני גנץ: איך שגלגל מסתובב

באופן יוצא דופן יצאה בסוף השבוע ההודעה על הארכת כהונתו של הרמטכ"ל בני גנץ (לשנה רביעית) מלשכת ראש הממשלה ולא כמקובל מלשכת שר הביטחון.

מי שהגדיר את שר הביטחון משה (בוגי) יעלון כ"עצי" וכחסר הומור, מוזמן לקרוא את ההודעה שוב.

מעיניהם הבוחנות של דוברי ראש הממשלה נעלמה כנראה בדיחה לא רעה ששרבב יעלון להודעה, כאשר הגדיר את גנץ "האדם הנכון במקום הנכון".

עבור נתניהו ועבור שר הביטחון הקודם אהוד ברק היה גנץ האדם הלא נכון במקום הלא נכון.

ברק, בהסכמה בשתיקה של נתניהו, סירב למנות את גנץ לסגן-רמטכ"ל ב-2010, ורצה למנות את האלוף יואב גלנט.

ברק, שוב בהסכמה בשתיקה של נתניהו, סירב למנות את גנץ לרמטכ"ל ב-2011, ומינה לתפקיד את גלנט. גם אחרי פסילת גלנט לרמטכלות בשל פרשת הקרקעות במושב עמיקם, מינו נתניהו וברק את סגן-הרמטכ"ל דאז, יאיר נווה, ל"רמטכ"ל זמני", מושג חסר משמעות חוקית בישראל; ונאלצו לסגת מפחד המשפטנים וההיגיון, ולמנות לבסוף את גנץ שהיה עבורם הכול, חוץ מהאדם הנכון במקום הנכון.

איך שר שמוליק קראוס ז"ל? איך שגלגל מסתובב.

גולדה: לא היתה כשירה לתפקיד

פרסום עדותה של ראש הממשלה גולדה מאיר ערב יום הכיפורים ה-40 למלחמה הארורה ההיא, הזכיר לנו משהו חשוב. להיות ראש ממשלה בישראל, זה מקצוע, ומקצוע קשה. העדות הזכירה לנו שראש ממשלה בישראל הוא קודם-כול המפקד העליון של הכוחות המזוינים, המפקד העליון של כל קהילת המודיעין. הנרטיב של מאיר בפני חברי ועדת אגרנט, שהיה נגוע בלא מעט היתממות, וגם בשוביניזם חבוי, הלך בערך כך: 'מה אתם רוצים ממני? אני בסך-הכול אזרחית', ציביליסטית בלשונה.

מאיר מגלה שהיא לא הבינה בדיוק מה הם אותם 'אמצעים מיוחדים', מה זה בדיוק 'כוננות ג'' ומה זה אומר על כמה טנקים יש בתעלה וכמה בגולן. בקיצור: היא לא הייתה כשירה לתפקיד ראשת ממשלת ישראל.

שלשום, יום שישי, לפני כניסת יום הכיפורים הלך הרמטכ"ל בני גנץ לביקור יוצא דופן בביתה של תלמה אלעזר, אלמנתו של הרמטכ"ל המודח של יום כיפור, דוד (דדו) אלעזר. זה לא מובן מאליו שהרמטכ"ל ה-20 אומר ב-2013 כי הוא שואב השראה מדדו שהתפטר בבושת-פנים לאחר שוועדת חקירה ממלכתית ראתה בו נושא באחריות אישית לאי-מוכנות צה"ל במלחמה, ומצטט את דדו בפקודת היום לציון 40 שנה למלחמה. גנץ עשה בביקור הזה חסד מאוחר עם דדו, עם זכרו, עם מקומו בדפי ההיסטוריה של צבא-ההגנה-לישראל. ואולי הוא ניסה לומר משהו על יחסי דרג צבאי ודרג מדיני בישראל של 2013.

הכותב הוא הכתב לענייני צבא של חדשות ערוץ 10